בשבע 318: פיסות היסטוריה

טיול במעלה ההיסטוריה היהודית הנסתרת של חברון ● אלבום המשלב תמונות יומיומיות לכאורה עם דברי האדמו"ר מפיאסצנה.

עפרה לקס , כ"ב בחשון תשס"ט

'חצרות בעיר האבות- ראשית היציאה מחוץ לרובע היהודי בחברון'/ אריה קליין, מכון 'חיים ביהודה', כריכה קשה 155ע'.

כולם יודעים לדקלם שחברון היא 'עיר האבות', ואף שמעו על פרעות תרפ"ט שהמיטו שואה על יהודי העיר. אבל העובדה שיהודים הגיעו לעיר לפני כמעט 500(!) שנה וההיסטוריה של ההתיישבות בחברון מאז, אינן מן המפורסמות. במציאות של היום אמרת למישהו 'חברון' - אמרת בתי שלום או מריבה, מאבקים פוליטיים וויכוחים אידיאולוגיים. סיפורי פעם, בניחוח המזכיר את ירושלים או טבריה נראים כלא שייכים.

והנה, ספרו של אריה קליין, מדריך טיולים המתגורר בעיר כבר 22 שנה, יורד לעומק אופיו של היישוב במאה ושישים השנה האחרונות, אשר במהלכן החלו היהודים לצאת מעט מעט אל מחוץ לגבולות השכונה היהודית, עד שבנו לעצמם שכונה אחרת מחוץ לגטו. ספרו של קליין מגלה פסיפס של עדות שהרכיבו את היישוב המתחדש, תוך שהוא חושף את הקורא לדמויות ססגוניות על אופיין הייחודי, פותח שער למאבקים פנים-יהודיים, בעיקר על רקע קבוצתי ועדתי (אמרנו יהודים, לא?), וגם על נושאים אדיאולוגיים. קליין משקף גם את התמודדות המתיישבים עם איום מתמיד על חייהם ורכושם מצד ערביי הסביבה וכן את הלחץ המתמיד להשארת רכוש יהודי בידי בני ברית ומניעת מכירתו לערבים. נשמע מעט מוכר?

היישוב היהודי עליו כותב קליין בעיניים מחקריות ולא ספרותיות, יש לומר, מתפתח חרף הקשיים אבל בסופו של דבר הוא דועך והולך עד מלחמת העולם הראשונה וכבה סופית בפרעות תרפ"ט.

קליין בעצם הולך מבית לבית באזור הקסבה של חברון, שהיתה פעם משופעת ביהודים, ומספר את סיפורו של כל מבנה. הוא מלקט מתוך כתבים שונים, מצטט מקורות ואף מפגיש צאצאים עם בית סבם.

רובו המכריע של הספר מנותק מכל הקשר פוליטי, מה שיכול להביא את הספר למיקום טוב בספריות ציבוריות רבות ולסייע בהנחלת התודעה כי 'זכות השיבה' היא לא המצאה ערבית.

עברם המפואר של הבתים מתנפץ אל מול התמונות המובאות בספר, המציגות מבנים מוזנחים אותם לא השכילה המדינה להשיב לבעליהם המקוריים (מישהו אמר בית השלום?)

לספרו מצורפת מפה והוא אף מנסה לתאר היכן נמצאים הבתים, הניסיון הזה איננו בהיר מספיק למי שאינו תושב המקום. מהבחינה הזאת מוטב היה לספר את הסיפור כמארג אחיד ונפרד. התאווה לסיור במקום מתעוררת מאליה.

את הספר ניתן להשיג אצל מנדי אריאלי: 02-9960765

פשוט להיות- פיסות חיים/ אלבום צילומים, אליעזר אמתי, 'כתב וספר', כריכה קשה, 80 ע'.

"ומה אקבל עלי?
ללמוד יותר.
כמדומני שמה שאפשר לי שלא ללכת בטל
אינני הולך בטל
להתרחק מן התאוות
אם אין יצרי מרמה אותי
ברוך ה' אינני משועבד כל כך לתאווה הגופנית
חס ושלום
ומה חסר לי?
פשוט להיות יהודי, חסר לי.
דומה אני בעיני כצורת אדם מצוירת
שהכל בה, הגוונים הצורה וכו'
רק אחת חסרה.
הנשמה חסרה".

יום יום אנחנו עוברים על פני נפלאות הבריאה, אבל בדרך כלל מתפעמים רק מהדברים הגדולים: שקיעה מרהיבה בחוף הים, נופים הרריים אינסופיים או מפלים אדירים.

אלעזר אמתי הלך דווקא על הדברים הקטנים, היומיומיים ותיעד גזע עץ מתקלף, טל על קורי עכביש, ציפורים על תורן של ספינה או ידית חלודה של דלת עץ רעועה.

לאלה הוא צירף קטעים מדבריו של האדמו"ר מפיאסצנה, רבי קלונימוס קלמיש שפירא, שנשאר להנהיג את בני קהילתו בגטו ורשה, מתוך מסירות נפש, ונרצח על ידי הנאצים בשנת תש"ד.

בתחילת הספר מבהיר אמתי כי צירוף הפסקאות של הרב אל התמונות שצילם נעשה מתוך מחשבה רבה, אך אישית. ואכן, לעיתים קל להבחין במה מאירה התמונה את דברי הרב, ואיך היא מעניקה להם נופך נוסף, ולעיתים הדבר קשה מעט. אך לתמונות יש חיים משלהם, ושימת זכוכית המגדלת על ה'פכים הקטנים' בהחלט תורמת להתפעמות מהטריוואלי הסובב את כולנו.

בנוסף, העריכה של דברי הרב, שעניינם התקדמות אישית, תפילה, יחיד וכלל, עבודת ה' ועוד,  בצורת שירה והבאתם קטעים-קטעים מעניקה לכל אחד מקום ייחודי להתבוננות פנימית.

יש להצר רק על היעדרם של מראי מקומות לדברי הרב.

את הספר ניתן להשיג אצל משפחת אמתי: 02-9960765

ofralax@gmail.com