בשבע 318: מכתבים

קוראי העיתון , כ"ב בחשון תשס"ט

שר האי-ביטחון/ מרדכי אופיר, ירושלים

פתאום, חודשיים לפני הבחירות, קפצה על שר הביטחון, אהוד ברק, ההחלטה לנהוג בחומרה יתרה נגד בתי המתיישבים היהודים ביהודה ושומרון, באלימות רבה נגד המתיישבים עצמם ולהאשימם בהתנכלות לכוחות הביטחון.

מאידך אין אנו רואים כל טיפול רציני ונחוש באנשי השמאל, פורעי החוק, המשתפים פעולה עם הפלשתינים בניסיונם להרוס את הגדר ובפגיעות פיזיות בכוחות הביטחון.

בזמן האחרון ביצעו המחבלים בירושלים מספר פיגועים שבהם נפגעו ישראלים רבים. שום דבר לא ננקט, שום פעולה לא נעשתה והכול עבר בשקט כאילו לא קרה דבר.

תמהני, האם יש כאן מטרה למשוך את בוחרי השמאל למפלגתו של ברק? האם יש כאן ריח של ניצול סמכות לצרכים שלא לשמם ניתנו לו?

האינטרסים של העם היהודי בישראל עומדים מעל כל אינטרס פלשתיני. ואם שר הביטחון לא יכול לפעול כך, מוטב שיפנה את מקומו לאחרים ויישב לכתוב ספר זיכרונות על התקופה היפה והמפוארת שלו בצה"ל, כשעוד פעל והקריב למען ארץ ישראל.

גבולות הציות/ סרן (במיל') אליסף יפרח, שדרות

ידועה המחלוקת בין הטוענים שיש לבצע את פקודות הצבא בכל מצב גם כשאלו אסורות מבחינה הלכתית ומוסרית לבין הטוענים כי יש לסרב לפקודות מהסוג הזה.

ברצוני להזכיר כי גם לפי שיטתם של האומרים כי יש לציית לפקודות הצבא בכל מצב, הרי שהצבא עצמו הגדיר 'פקודת על' ולפיה יש לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל.

ההגדרה למושג זה נקבעה על ידי השופט בנימין הלוי בפרשת כפר קאסם, ולפיה בפקודה בלתי חוקית בעליל צריכה להיות "אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת".
אציין כי הסמכות להחליט האם פקודה כלשהי מוגדרת כפקודה בלתי חוקית בעליל או לא נתונה בידי החייל עצמו ולא בידי מפקדיו (שהרי הם אלה שנותנים אותה). אם כן נשאר לנו רק להחליט האם הפקודה לפינוי יישובים הינה "דוקרת את העין ומקוממת את הלב", וכמדומני שכולם יסכימו שהתשובה היא חיובית.

הקליטה ומשפחות הפשע/ משה בודק, חיפה

עובדה מצערת היא, כי רובן של המשפחות המכונות 'משפחות הפשע' נמנות על ציבור אחינו מעדות המזרח.
בספרו של אלי עמיר 'תרנגול כפרות' שמצויים בו סממנים ביוגראפיים של המחבר, הוא מתאר קבוצת נערים ונערות בני עשרה, יוצאי צפון אפריקה ועיראק, שנקלטו בשנות החמישים באחר מקיבוצי הצפון. הללו, שבארצות מוצאם חיו חיים מסורתיים, מבקשים באותו קיבוץ אוכל כשר, בית כנסת על מנת להניח תפילין, ושמירת שבת, כפי שהיו רגילים בבית הוריהם.

עונה להם המדריך: כאן אין קיימים דברים כאלה, התרגלו למציאות החדשה. ואכן, רובם כנראה התרגלו למציאות זו ופרקו מסורת אבות.

האם תוכל מדינת ישראל לרחוץ בניקיון כפיה, ולומר בלב שלם ומצפון שקט, שאין קשר בין אותה 'מציאות חדשה' לבין הפשע המשתולל במדינתנו כיום?

לא לשרוף את הגשרים/ ציפי  לידר, ירושלים

בחירת המועמד החילוני לראשות עיריית ירושלים, ניר ברקת, במקום המועמד החרדי בעל הניסיון, מאיר פרוש, מצביעה על תופעת הדוספוביה -  הפחד מפני דמות החרדי המאיימת על אורח החיים החילוני.

עם זאת, אין ספק שירושלים מייחלת להצלחת ראש העירייה הנבחר, ניר  ברקת, שהצלחתו היא הצלחת העיר. ראוי שיידע כי ירושלים היא לא עסק פרטי שאפשר להרוס ולבנות בִּמְחִי אמירה אומללה, כפי  שהצהיר לגבי הריסת פרויקט הדגל של הרכבת הקלה וגשר המיתרים. אי אפשר להוריד לטמיון מפעל של שנים, שהושקעו בו מיליונים, אשר נמצא בשלב מתקדם. צריך לזרז את בנייתו לרווחת תושבי העיר.

לשם כך יש לחסוך בדיבורים יומרניים, ולהרבות במעשים. לא תמיד צריך לשמוע ליועצי אחיתופל, אשר הם אולי פרסומאים טובים, אך לא בהכרח יודעים לנהל עיר, ובוודאי לא עיר מורכבת ומאתגרת כירושלים.

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות

נאסרה יציאתם לחו"ל של בכירי המינהל החשודים בקבלת שוחד.
 מקורקעי ישראל.

שרותי הרווחה: רבים מחפשים אוכל  בפחי האשפה.
 מהפח בהרגלי הצריכה.