בשבע 318: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , כ"ב בחשון תשס"ט

שאלת השבוע: החלטת בג"ץ בעניין בית השלום – שיפוט ענייני או הטיה אידיאולוגית?

בג"ץ פעל על פי קריטריונים אובייקטיביים/ עו"ד משה שחל, שר המשטרה לשעבר

ההחלטה של בית המשפט העליון היא החלטה עניינית, ואין לקשר אותה להטיה אידיאולוגית כזו או אחרת. אין לי ספק שבבואו של בג"ץ להכריע בשאלה בעלת פרשנות משפטית על זכות הקניין, בג"ץ הולך לפי אמות המידה שהוא עצמו קבע באין ספור מקרים ופסקי דין קודמים.

על פי אותו קנה מידה קבע בג"ץ כי עד להוכחת זכות הקניין לא ניתן לקבוע עובדה על ידי מי שטוען שזכות הקניין נרכשה על  ידו כדין. כלומר, העיקרון הוא שכל עוד לא הוכחה בצורה פוזיטיבית זכות הקניין, אין גורם שיכול ליצור עובדה. אמנם המתנחלים טוענים שיש בידיהם מסמכים, אבל צריך לבדוק אם הכול נעשה על פי חוק. ועד שהעניין לא יתברר – בג"ץ אומר לא לקבוע עובדות בשטח אלא להמתין עד לבדיקתו להחלטתו, ולאחריה תהיה חותמת שהקניין כשר או לא.
את הזהירות הזו בג"ץ נוקט בכל מקרה, ואין כל קשר לזהותו של העותר: בין הוא מתנחל, בין אזרח.
בתחומים אחרים אפשר להתווכח בקשר להחלטת בג"ץ, אבל בתחום החזקות, שזהו תחום ברזל של הפסיקה, בג"ץ לא סוטה מן הדרך שהתווה בפסקי דין קודמים והוא הולך על עיקרון קבוע. כי אם הוא יסטה – יהיה אפשר בנקל לערוך השוואה בין החלטה שיש בה זיקה פוליטית לבין החלטה שלא קשורה לפוליטיקה.

לשנות את שיטת מינוי השופטים/ ח"כ גלעד ארדן, ליכוד

כששמעתי על החלטת בג"ץ לפנות את בית השלום בחברון הצטערתי וחשתי כאב עצום. הצטערתי, אך לא הופתעתי. זה למעלה מעשור שבג"ץ מתערב בנושאים בעלי השלכות מדיניות-ביטחוניות ובעיקר ציוניות, וכמעט תמיד, כמו שהוכיח פרופ' מני מאוטנר, התערבותו היא כנגד עמדת המחנה הלאומי-ציוני.

ביקרתי בבית השלום אך לפני 3 שבועות – פגשתי משפחות חלוציות, מדהימות החדורות באהבת העם והמדינה אשר התנאים הפיזיים הקשים בבית אינם מטרידים אותם כלל, כיוון שלנגד עיניהם המטרה הנעלה של יישוב ארץ ישראל וחיזוק אחיזתנו בחברון – עיר האבות. אין לי שום ספק שהבית נרכש כדין מבעליו החוקי, וגם אם יש למישהו ספק בדבר, ודאי שהשכל הישר מחייב שעד לתום הבירור המשפטי, שבמדינתנו יכול לקחת שנים ארוכות, לא יפונו דיירי בית השלום. גם ברמה הציבורית ראיתי חשיבות אדירה להמשך ישיבתנו בבית ואף הבהרנו זאת ליועץ המשפטי לממשלה כאשר 51 חברי כנסת מכל סיעות הבית פנו אליו בבקשה שיעצור את הליך הפינוי שמנהלת פרקליטות המדינה. דבר לא הועיל. המערכת המשפטית אצלנו כנראה כבר מחילה באופן אוטומטי דין שונה לערבים ודין שונה ליהודים חלוציים.

כחבר הוועדה לבחירת שופטים, ברור לי שהשקפת עולמם של שופטי העליון מתערבבת בדרך שיפוטם ומשפיעה על התוצאה. מרגע שאהרון ברק קבע ש"הכול שפיט" ובג"ץ מתערב בתחומי ממשל מובהקים כמו אופן הלחימה של צה"ל ותוואי גדר הביטחון, ברור לכל שאם רוב השופטים מגיעים מבית הגידול של השמאל הפוליטי, כך תהייה גם פסיקתם בנושאים אלו.

על כולנו להבין שאם יחזור הליכוד לשלטון, המהפכה  החשובה שחייבת להתרחש היא שינוי שיטת בחירת השופטים לבית המשפט העליון כך שהרכבו ישקף סוף סוף באמת את הציבור בישראל ולא ייטה אידיאולוגית בהכרעותיו לשמאל האולטרה ליברל. בכנסת הנוכחית הנחתי הצעת חוק לשינוי הרכב הועדה לבחירת שופטים, אך לצערי לא נמצא לה רוב ואני מקווה ומאמין שבכנסת הבאה יגבר כוחו של הליכוד ואנו נוכל להשלים מהלך חשוב זה.

החלטה פוליטית מובהקת/ עו"ד יורם שפטל

זוהי החלטה אופיינית של בג"ץ בראשות ההרכב הכולל את הנשיאה השופטת בייניש, את השופטת פרוקצ'יה ואת השופט סאלין ג'וברן.

נשיאת בית המשפט העליון נפגשה בעבר עם שגריר ארה"ב ולמרבה התדהמה דנה עמו בסוגיית הבנייה היהודית ביהודה ושומרון – נושא פוליטי מובהק מן המעלה הראשונה. ראוי להדגיש כי מעולם לא נפגש שום שגריר ישראלי בוושינגטון לשיחה בארבע עיניים עם נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית.

פסקי הדין של בית המשפט העליון שניתנו בהרכב שבו יושבות הנשיאה והשופטת פרוקצ'יה והעוסקים בנושאים פוליטיים מובהקים, כגון הריסת בתים יהודיים ביהודה ושומרון, תוואי גדר ההפרדה וכדומה, מצטיינים בכך שהם מאמצים כמעט בלי יוצא מן הכלל את השקפותיו של השמאל הקיצוני, קרי: שלום עכשיו וגופים הדומים לו והממומנים בידיעתו השיפוטית של בג"ץ על ידי הגרועים שבשונאי ישראל.

פסק הדין בעניין הריסת הבתים בעמונה ניתן ע"י השופטת פרוקצ'יה והשופטת ארבל כנגד דעתו החולקת של השופט רובינשטיין. פסק דין זה מדגים היטב עד כמה השקפותיו הפוליטיות של השופט בבית המשפט העליון הן אלה המכתיבות את השורה התחתונה בפסק הדין היוצא תחת ידיו, במקרים שבהם הנושא העומד להכרעה הוא פוליטי מובהק.

מן המפורסמות הוא שנשיאת בית המשפט העליון וכן השופטת פרוקצ'יה עוינות בצורה תהומית את מפעל ההתיישבות היהודי ביהודי ושומרון בכלל ובעיר חברון בפרט.

פסק הדין בעניין גירושם של יושבי בית השלום מביתם אשר נקנה כדת וכדין על פי כל דין, הוא עוד דוגמה מובהקת כיצד השקפת העולם הפוליטית קובעת הלכה למעשה את התוצאה המשפטית.

בהקשר זה  כדאי גם לזכור שבפסק הדין של בית המשפט העליון שאישר את הגירוש של רבבת מתיישבי עזה וצפון השומרון מבתיהם, עשרה שופטים שתמכו פוליטית בגירוש נתנו לכך ביטוי בפסק הדין, ושופט אחד – אדמונד לוי – שפוליטית התנגד לגירוש, נתן גם כן ביטוי לכך בפסק דינו החולק. ואידך זיל גמור.

בג"ץ הפך לריבון/ הרב ד"ר חיים שיין, עו"ד מכללת שערי משפט

בית המשפט העליון של מדינת ישראל, מזה שנות דור, קנה לעצמו סמכות שאין לה אח ורע בשום מדינה דמוקרטית בעולם. חולשת הכנסת ורפיסות ממשלות ישראל, יצרו ואקום שלטוני וערכי שאליו חדר בית המשפט העליון במשוש וחדווה. ציבור גדול  במדינת ישראל ראה בבית המשפט העליון מגדלור של יושרה ועוגן של מוסריות  ובכך והעניק לו את הגיבוי הנדרש על מנת להוביל תפישות עולם ואידיאולוגיות שלעולם לא הובאו להכרעה דמוקרטית. במספר פסקי דין בית המשפט העליון קבע נורמות שלא הצליחו לקבל רוב בכנסת.

תחכום משפטי, קונסטרוקציות מופרכות לעיתים, ובעיקר הרושם כאילו בית המשפט העליון הנו מעוז ההגנה על זכויות הפרט מפני השלטון המושחת, יצרו מציאות מעוותת של רוממות המשפט תוך סילוף מהותה העמוקה והיסודית של הדמוקרטיה. מדינת  ישראל שינתה את פניה, ערכיה ודמותה בהשפעת פסיקת בית המשפט העליון, בעיקר בנושאי דת ומדינה, יהודיות מדינת ישראל, משפחה, ביטחון והתיישבות. מדינת ישראל הפכה להיות בהשפעת בית המשפט העליון מושבת חסות אמריקנית במזרח התיכון. אימוץ טוטאלי של ערכים מערביים פוסט-מודרניסטיים, שרק לאחרונה התברר עד כמה הם מסוכנים ומאיימים. בכל נתקיים בנו מפני חטאינו גלינו מארצנו.

קראתי את פסק הדין המנומק של השופטת פרוקצ'יה בעניין בית המריבה בחברון. אין לי ספק כי שופט אחר בעל אמונות ודעות שונות, יכול היה להגיע לתוצאה אחרת בהתבסס על אותן עובדות. כמו לדוגמה, להשאיר את המצב בבית כמות שהוא עד לבירור משפטי ביחס לזכויות בו. המשפט הנו בסופו של דבר ביטוי של פרשנות, סבירות ומדתיות. אינני יכול לטעון כי מבחינה משפטית צרופה נפלה תקלה תחת ידיה של השופטת, אבל בית משפט אחר ורוח אחרת היו מובילים לתוצאה שונה.

אולם עד שהקב"ה ישיב שופטינו כבראשונה יש לציית להחלטות בית המשפט העליון. אם אין יראת אלוהים (כלומר שופטים) והרגוני. קל מאוד להרוס את המשפט, קשה מאוד לתקן. הציבור האמוני צריך לעשות מאמץ גדול על מנת שבבית המשפט יישבו שופטים שישקפו את מגוון הדעות בחברה הישראלית. חברה שרובה בימין ושופטיה, אנשי התקשורת והרוח שלה בשמאל. רק מנהיגות אמיצה, נחושה ללא רגש נחיתות תוכל לתקן את המעוות.