חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מזל טוב - סיפור לשבת

27/11/08, 14:35
עודד מזרחי

ציטוט: כשהרכב נעצר מאיר לא ידע אם הוא חי או מת. בהדרגה הבין שהוא חי ואף שלם בגופו. כל שמשות הרכב נופצו והוא התמלא רסיסים. הגג נמעך פנימה לתוך המושב שלידו. אם היה יושב שם מישהו, לא היה לו שום סיכוי לחיות. מאיר התיר את חגורת הבטיחות והחל לזחול החוצה דרך החלון המנופץ


בשתיים לפנות בוקר של מוצאי שבת, לאחר שעשה את השבת בביתו בפדואל, נהג מאיר ברכב הטויוטה הצבאי למוצב שאותו איישה פלוגתו. הוא היה רענן ורצה לחזור למוצב בהקדם, מפני שעבודה רבה ציפתה לו כמפקד. זמן הנסיעה המשוער היה כחצי שעה.

כאשר התקרב במהירות גבוהה לצומת נילי, חש לפתע שרכבו יורד לשוליים והוא מאבד שליטה עליו. הוא משך את ההגה שמאלה לכיוון הנגדי, ואז איבד שליטה לחלוטין. הרכב סטה לנתיב הנגדי, החליק על צד הנהג לאורך כמאה מטרים, לאחר מכן התהפך על הגג והמשיך להחליק כך עוד כחמישים מטרים עד שנעצר. באותן שניות של חרדה, מאיר ציפה לגרוע מכל. היה לו ברור שקיצו הגיע.

כשהרכב נעצר לא ידע אם הוא חי או מת. בהדרגה הבין שהוא חי ואף שלם בגופו. כל שמשות הרכב נופצו והוא התמלא רסיסים. הגג נמעך פנימה לתוך המושב שלידו. אם היה יושב שם מישהו, לא היה לו שום סיכוי לחיות. מאיר התיר את חגורת הבטיחות והחל לזחול החוצה דרך החלון המנופץ.

לאחר שנחלץ, הביט בתדהמה ברכב המרוסק. לא היה מסוגל להאמין שהוא יצא חי מכזו תאונה. באותם רגעים חש בבירור שאין לאדם באמת שליטה על חייו. הוא קלט שהחיים תלויים על בלימה, שאף אחד לא חייב לו כלום, ושהבורא עושה לו טובה על כל רגע שהוא נושם. הכרת הטוב גברה בו, והוא קיבל על עצמו להתחזק בשמירת המצוות, ובפרט בלבישת טלית קטן. 

נהג שנסע מאחור ראה את התאונה והמתין לראות מה מצב הנוסעים. כשראה לתדהמתו את מאיר זוחל מתוך הרכב המעוך, המשיך לנסוע עד למחסום הצבאי הסמוך, והזעיק שוטרים שהגיעו למקום בנסיעה מהירה. הם הביטו ברכב ההפוך והמרוסק, ולאחר שלא מצאו בתוכו נוסעים לכודים, צעקו אחד לשני לחפש גופות בצדי הכביש. עדיין לא הבחינו במאיר בגלל בגדיו הכהים. כאשר מאיר התקרב וניסה לדבר עמם, השוטרים היו בטוחים שהוא נהג חולף. אחד מהם גער בו: "אל תפריע! אתה לא רואה מה קרה פה?!..."

"אני הייתי באוטו לבד", הסביר לשוטרים, "אל תחפשו אף אחד!"
השוטרים הנדהמים חדלו מחיפושיהם ורצו לשמוע ממאיר מה אירע, כשהם ממלמלים כל העת שאינם מאמינים שהוא יצא שלם מתאונה כה קשה. גם צוות האמבולנס והכוחות הצבאיים שהגיעו לשטח נדהמו ממראה עיניהם. ליתר בטחון מאיר פונה לבית החולים הדסה הר-הצופים, שם נשאר למעקב עד הבוקר, ואז שוחרר. לא נמצא אצלו דבר פרט לחתך קטן במרפק.

כעבור יומיים ברך 'הגומל' במוצב, וחש כי האדם מבין את משמעות הברכה רק כשהוא עובר אירוע כזה. הוא בחר שלא לספר על התאונה לאף אחד, אפילו לא להוריו.

כעבור חודשיים השתחרר מצה"ל. לאחר מכן התקשרו אליו מהצבא והודיעו לו שעליו לעמוד למשפט בגלל הנזק שנגרם לרכב הצבאי. הוא נדרש להתייצב מיד, אבל לבסוף הסכימו לדחות מעט את המשפט כדי לאפשר לו להשיג סנגור. הוגש נגדו כתב אישום על ידי התביעה הצבאית, שביקשה להטיל עליו קנס כספי ולשלול את רישיונו האזרחי והצבאי.

בדרכו לדיון חש מאיר מועקה מהיותו נאשם ומהעונשים שהוא עלול לספוג, ולא ידע מניין תצמח ישועתו. הוא החל לקרוא את 'פרק שירה' המונח אצלו דרך קבע, והתפלל שהשופט יצמצם את עונשו למינימום.

הסנגור שמונה עבורו ביקש שיצטייד במסמכים המעידים שהיה לוחם ללא בעיות משמעת וללא הרשעות מעברו הצבאי והאזרחי. לפני שנכנסו לדיון פגשו את התובע, שלא היה מוכן לוותר על שום סעיף מסעיפי האישום ומהעונשים שדרש, דבר שדיכא עוד יותר את רוחו של מאיר. 

הסנגור עיין בתיק המסמכים העבה ולפתע אורו עיניו. מאיר שאל לפשר הבעתו, והסנגור השיב שברצונו לוודא דבר מה. לאחר שעיין בחוק ובתאריך שבו הוגש כתב האישום, הצהיר הסנגור כי עברה יותר מחצי שנה מאז התאונה, ולכן חלה התיישנות על התביעה. הוא הורה למאיר לטעון זאת באזני השופט.

כאשר נכנס לדיון, שאל השופט: "האם אתה מודה באשמה המיוחסת לך?"

מאיר דקלם את דברי הסנגור בדבר ההתיישנות. השופט ביקש מהתביעה להגיב לטענה, והתובע ביקש שיינתנו להם שבועיים על מנת להגיב.

לאחר כחודש קיבל מאיר שיחת טלפון.
"שלום, אני מדבר עם מאיר?"
"כן, זה אני".
"מדבר יפתח ממזכירות בית המשפט הצבאי. רציתי לעדכן אותך כי התיק שהתנהל נגדך בעניין תאונת הדרכים נסגר".
"באמת?!" שאל מאיר, כדי לוודא שהבחור מעבר לקו אינו מתלוצץ.
הבחור ענה בפשטות שאמנם כן.
משום מה פלט מאיר את המילים: "אתה יודע שהיום יום ההולדת שלי?"
"לא", ענה יפתח מהצד השני, "אבל בכל מקרה - מזל טוב!"

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il