גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

להציב אלטרנטיבה אמיתית - רביבים

כדי להתמודד על הנהגת המדינה דרושה עצמאות מחשבתית ● שרי חינוך ורווחה דתיים לא הצליחו לחולל מהפכה במשרדיהם ● רדיפת הנחמדות והפחד מפני העצמאות ● להוציא מתוך התורה דרכי חשיבה מקוריות לניהול המדינה.
27/11/08, 14:35
הרב אליעזר מלמד

האם יש סיכוי למפלגת 'הבית היהודי'

רוח התחדשות מנשבת בציבור. קמה תנועת 'הבית היהודי' ותחת כנפיה התאחדו קבוצות שונות. חבריה הם ללא ספק אנשים טובים שיפעלו למען מטרות טובות. אולם כדי להתמודד על הנהגת המדינה צריך משהו שעדיין חסר בציבור הדתי לאומי - עצמאות מחשבתית.


כבר היו שרי חינוך דתיים, אולם דבר לא השתנה במדיניות החינוך. אמנם הגיעו יותר תקציבים לחינוך הדתי, וגם הוסיפו מספר שעות יהדות לבתי ספר חילוניים, אבל בתפישת החינוך עצמה דבר לא השתנה. השפעתה של התפישה האקדמית החילונית על מערכת החינוך נמשכה ואף התעצמה בימי כהונתם של השרים הדתיים
כאשר בענייני דת מחקים את החרדים, בענייני חברה מחקים את השמאל האופנתי, בענייני המדינה מחקים את התפישה הליברלית, בענייני התיישבות מחקים את הקיבוצים מלפני ששים שנה, בענייני חינוך מחקים את מה שמפתחים באקדמיה, ובענייני ביטחון מחקים את מה שאומרים אישי הביטחון מהימין החילוני - אז בשביל מה לבחור בחיקוי? המקור עדיף.

למנהיגות נדרשת עצמאות

כבר היו שרי חינוך דתיים, אולם דבר לא השתנה במדיניות החינוך. אמנם הגיעו יותר תקציבים לחינוך הדתי, וגם הוסיפו מספר שעות יהדות לבתי ספר חילוניים, אבל בתפישת החינוך עצמה דבר לא השתנה. השפעתה של התפישה האקדמית החילונית על מערכת החינוך נמשכה ואף התעצמה בימי כהונתם של השרים הדתיים.

היו שרי רווחה דתיים, אולם את פעילות המשרד הנחו תפישות חילוניות אופנתיות. השר הדתי דאג להוסיף בראשי העמודים את ראשי התיבות בעז"ה או בס"ד, ובין המשפטים אף שתל פסוקים ומאמרי חז"ל, אבל לא שינה את התוכניות עצמן, שהן העתק של תוכניות שפותחו במערב (אגב, בדרך כלל על ידי יהודים, אמנם מתבוללים).

גם ההתיישבות ביש"ע חיקתה את הקיבוצים החילונים. לכן נבנו יישובים קטנים במקום יישובים עירוניים גדולים. לכן שקדו על הקמת ועדות קליטה מחמירות. והמחיר: רבים מאלה שרצו ויכלו להצטרף להתיישבות לא באו.

וכך בכל התחומים, כלכלה, בטחון, בטחון פנים, קליטה, מדיניות הפנים ופיתוח המדע - אין שום עמדה מקורית.

שתי הסיבות לכשל

כמדומה ששתי סיבות עיקריות גורמות להיעדר חשיבה עצמאית. האחת, עצלות מחשבתית או אפילו פחד מחשיבה עצמאית, שכן מה יהיה אם נגיע למסקנות שונות מן המקובל? ניאלץ להילחם עליהן, ומי יגן עלינו כאשר 'הם' ישיבו מלחמה שערה...

והסיבה השנייה: רווחת בינינו תפישה שגויה כאילו שתפקידו העיקרי של היהודי הדתי הוא להיות נחמד, למצוא חן וחסד בעיני הבריות, כדי לקרבם לתורה, וכמובן, כדי שלא ייווצר קרע בעם... כשמשתדלים להיות נחמדים, נמנעים מלומר דברים שעלולים לגורם לעימותים.

בחשיבה תורנית עצמאית הפתרון

בשביל מה נתן לנו ה' את התורה הקדושה, אם לא כדי שהיא תדריך את חיינו, ומתוכה נשאב עמדות ופתרונות לבעיות שעומדות על סדר היום? וכפי שאמרו חכמים (תנחומא בראשית א): "כשברא הקב"ה את עולמו נתייעץ בתורה וברא את עולמו, שנאמר: לי עצה ותושייה, אני בינה לי גבורה". הרי שממנה עצה ותושייה לבעיות העולם. ואמנם יש חכמה בגויים (איכה רבה ב, יג), וישראל צריכים ללמוד מהם ולכבד את חכמיהם, ואף נתקנה ברכה על כך (ברכות נח, א). ועל ידי איחוד הכישרונות והחכמות שבכל עמי העולם תיווצר התפישה השלימה. אולם את היסודות הפנימיים לתיקון העולם עלינו לשאוב מהתורה, ועל כך נאמר "ואין עמו אל נכר" (אורות ישראל ה, ב).

היאך ייתכן שנציגים של תנועה דתית, בבואם לנהל משרדים ולחוקק חוקים, מושפעים כל כך מתפישות זרות?

הפחד מוויכוח

אין ספור פעמים שמענו בעימותים תקשורתיים איך איש השמאל אומר את דבריו בביטחון, גאה לחלוק על המקובל ולאתגר את מחשבתם של השומעים. ואילו הנציג הדתי מנסה להצטדק ולטעון כי בעצם אין מחלוקת ביניהם, ואף הוא נשען על משנתם של הוגי הדעות של השמאל. ודבריו כל כך מתקתקים עד שאיש השמאל נאלץ לקטוע אותו ולהדגיש כי בשום פנים אינו מסכים עם עמדתו של הדתי הימני הקיצוני הזה.

מה הפחד מוויכוח? אם אין לך דעה משלך, אז בשביל מה צריכים אותך? לשם מה נבחרת?

מפלגה שרוצה לזכות צריכה להציב אלטרנטיבה

גם מבחינה פוליטית בריחה מעימות היא טעות. מפלגה שרוצה שיבחרו בה חייבת להתעמת, להציע דרך שונה, להזהיר את בוחריה שאם לא יבחרו בה -  הדרך הרעה של מתחריהם תמיט אסון על חייהם.

תנועת 'שינוי' זכתה ב-15 מנדטים מפני שיצאה בתוקף נגד הממשלות שנכנעות לחרדים. לעומתה ש"ס זכתה ב-17 מנדטים כשיצאה בתוקף נגד בית המשפט, נגד שלטון האליטות ונגד החילוניות נוסח השמאל. הגימלאים זכו בשבעה מנדטים כשיצאו בחריפות נגד הממשלות שאינן מעניקות יחס ראוי לזקן. 'צומת' זכתה בשמונה מנדטים כשהאשימה את כולם בשחיתות וחוסר נאמנות למדינה. לליכוד צופים כיום הצלחה מפני שהיה באופוזיציה, ועל כל מה שהממשלה עשתה טען שצריך לעשות אחרת. לעומת זאת מפלגת 'העבודה', שלא היתה מוכנת להתעמת, משלמת את המחיר על כך.

כפי שניתן להסיק מן הדוגמאות, רוב התנועות שזכו למנדטים רבים, הונו את בוחריהן, ובסוף כולם עשו אותו דבר. יותר גרוע, כדי להרוויח קולות הם היו מוכנים ליצור מחלוקות מיותרות. אחרי הכל הם פוליטיקאים...

כמובן שאיש תורה ומוסר שאוהב את עמו חייב להתנגד לעימותים מלאכותיים מן הסוג הזה. אבל מחלוקת אידיאולוגית אמיתית תוך יחס של כבוד וחיבה לזולת - הכרחית למי שמעוניין שיבחרו בו.

גורלו של מי שאינו מציג אלטרנטיבה

המפד"ל נחלשה כי לא הציגה אלטרנטיבה. שנותיה הגדולות של המפד"ל היו בעת שמפא"י השליטה את החילוניות במדינה (בן גוריון), ואילו המפד"ל לעומתה, הגנה על המסגרות והסמלים הדתיים. לשיא גדולתה הגיעה המפד"ל לאחר שהפילה את ממשלת רבין הראשונה על חילול שבת, ואף העמידה לראשונה בתולדותיה אישים שהיו מזוהים אז עם המאבק על ארץ ישראל - הרב דרוקמן, ונציגי הצעירים, זבולון המר ז"ל ויבדל"א יהודה בן מאיר. דווקא אז, כשהפילה ממשלה, כשחוללה מהפך, כשהציבה אלטרנטיבה, זכתה המפד"ל ב-12 מנדטים.

לאחר שתנועת הליכוד עלתה לשלטון, הזלזול בדת מצד המנהיגות הפוליטית נפסק. גם את דגל ארץ ישראל לא נשאה המפד"ל ברמה. היא נגררה אחר הליכוד ותמכה בנסיגה מסיני, וכך הלכה ונחלשה. את הפגיעה בדת המשיכו התקשורת ובית המשפט, אולם כנגדם המפד"ל כבר לא התעמתה. לעומתה, תנועות 'ש"ס' ו'אגודה', שהיו מוכנות להתעמת עמם, התחזקו. לולי מוסדות החינוך היקרים שנזקקים לגב פוליטי, מסתבר שתנועת המפד"ל היתה נעלמת מזמן.

האם תוכל תנועת 'הבית היהודי' להציב אלטרנטיבה? האם יש לה אלטרנטיבה?

האם הכיוון החדש הוא בסגנון 'מעגלי צדק'

יש אומרים שהכיוון החדש הוא תנועת 'מעגלי צדק'. היו אף שהציעו להכניס נציג מטעמה לכנסת. אולם מה בדיוק תנועה זו מחדשת? הלא לפי מה שמתפרסם - תפישתה החברתית דומה לתפישות האופנתיות בשמאל החילוני. אם החידוש שלה הוא שגם לדתיים אכפת מן הערכים הללו - אישים ממר"ץ יידעו לבטא רעיונות אלו טוב מהם. אמנם עם פחות ציטוטים מהתנ"ך וחז"ל, אבל בכל זאת, הם המקור (כלומר, החיקוי הראשון בעברית למה שפיתחו אישים במערב).

חס ושלום אין בכוונתי לכפור בכוונתם הטובה של מתנדבי 'מעגלי צדק', או בערכם של מעשים טובים שנעשים על ידם, אלא רק לטעון שמי שאין בו עצמאות מחשבתית ותחושת חירות, אינו יכול להנהיג.

ואולי אני טועה בהם, ובאמת הם שואבים מתוך מעיינות התורה תפישה חדשה, שמציעה כיוון שונה לחלוטין ממה שמציעות התנועות החברתיות החילוניות. אם כך, מדוע הם פוחדים לומר זאת? הלא התקשורת פתוחה לפניהם, שכן הם אנשים טובים ונאורים, שאינם מכים את החיילים והשוטרים ששומרים עליהם. מדוע לא שמענו אותם מתעמתים עם תפישות חילוניות? כיצד יוצא שאישי מוסר חילוניים ואישי תורה מסכימים על הכל?

היהדות כאלטרנטיבה

אגב, סוד קיומו של העם היהודי קשור להיותו מוכן לעמוד כנגד כל העולם. כך זה התחיל עוד מאברהם אבינו. "אברהם העברי - שכל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחד (בראשית רבה מא). כאשר יהודים הפסיקו לתפוש את עצמם כאלטרנטיבה לעולם, הם נטמעו בין הגויים ואבדו. כך גם גורלה של כל תנועה, כשתפסיק להיות אלטרנטיבה, לא יהיה עוד טעם להתאמץ למען קיומה.

שאלו חכמים (ברא"ר ס): "מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק? שלא יהיו אומות העולם אומרים תפילתנו (שברכו את רבקה אחותם "את היי לאלפי רבבה") עשתה פירות". כך גם היום, כדי להבליט ששורש התיקון מהתורה, צריך לחדד את ההבדלים שבין התפישות השונות לתפישה התורנית.

זכותה של ארץ ישראל

הנושא היחיד שבו הציבור הדתי מציב אלטרנטיבה הוא יישוב הארץ. אילולי מו"ר מרן הרצי"ה הכהן קוק זצ"ל, הציבור הדתי היה שמח להמשיך לעסוק בתקציבים לבתי כנסת, ישיבות תיכוניות והסדר, ולשבת בקרון הרביעי של רכבת ההנהגה. אולם חזון הגאולה ומצוות יישוב הארץ חוללו שינוי, והציבור הדתי נשאב אל הרי יהודה ושומרון, והוטל בעל כורחו לתוך מחלוקת ציבורית קשה. על זה הוא זוכה להערכה גדולה ומנגד לגינויים קשים. אבל הציבוריות הדתית חששה מלהרים את הדגל, וכך את רוב הפירות הציבוריים קטפו אישים אחרים ומפלגות אחרות.

'הבית היהודי'

שוב, בפעם המי יודע כמה, אנו שומעים על הורדת דגלה של ארץ ישראל לחצי התורן, כדי לזכות באהדה ציבורית רחבה יותר ("לא כולם גרים בהתנחלויות כמו שאתם חושבים"), וכדי לעסוק בתחומים אחרים ("חשובים לא פחות") כמו חינוך וחברה. אלא שכאמור, מי שבורח ממאבק ממילא יפסיד. לא ארץ ישראל הבעיה, היא הפתרון. העיסוק בבניינה יכול לשחרר מעבדות מחשבתית, המאבק עליה מפתח כוחות בריאים של יצירה, שיוכלו לפתח אלטרנטיבה יהודית מקורית. תוך תהליך יישובה גם ניתן לפתור רבות מן הבעיות החברתיות שבראש סדר היום.

ואע"פ כן אנו רשאים לקוות שלתנועת 'הבית הלאומי' יהיה כוח להעמיד אלטרנטיבה ראויה לתיקון עולם וקירוב הגאולה.

גם בפעם הבאה נמשיך בעז"ה לעסוק בסוגיות הללו.