גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מכשול לפני עיוור - שופטים ושוטרים

המדינה אינה יכולה בידה האחת לעודד אנשים להתיישבות ובידה השנייה להעמידם לדין, קבע שופט לגבי יישוב לא מוסדר ברמת הגולן ● האם הצעדה לזכר בן גוריון שוב תצעד בשבת?
27/11/08, 14:35
יאיר שפירא

פסק דין שפרסם השבוע סגן נשיא בית המשפט השלום בנצרת, השופט ג'ורג' אזולאי, יכול בהחלט לעניין את תושבי המאחזים הוותיקים שהוקמו בסיועם של גופי המדינה השונים.

את התביעה להגנה מן הצדק בקשו מתיישבי היישוב נמרוד שברמת הגולן, לאחר שנתבעו בהליך פלילי ע"י המדינה בגין עברות על חוקי התכנון והבנייה. התושבים, שמתגוררים ועובדים במבנים שמעולם לא אושרו בידי ועדות התכנון, טענו כי אין מקום לניהול הליך פלילי כנגד "אנשים נורמטיביים, בעלי משפחות, חדורי ערכים של התיישבות וציונות... שכל רצונם ומטרתם ליישב את הקרקע ולקדם אזור זה ברמת הגולן, ביוזמת החטיבה להתיישבות ובשליחותה, ובידיעה ועידוד של המועצה האזורית גולן, וכל זאת מתוך מניעים אידיאולוגיים וציוניים מובהקים". לטענת המתיישבים, הם פעלו על פי הבטחות של  החטיבה להתיישבות כי היישוב על אדמותיו עתיד להיות מוסדר ומוכר. הגופים המיישבים אף העניקו הלוואות מתאימות לצורך הקמת המבנים המופיעים בכתב האישום, והמועצה האזורית גולן, שתפקידה למנוע עברות בנייה, תמכה ותומכת ביישוב ובביסוסו.

השופט אזולאי קבע כי המדינה אינה יכולה בידה האחת לעודד אנשים להתיישבות ובאחרת להעמידם לדין. הדבר דומה למצוות לא תעשה המופיעה בספר ויקרא "ולפני עיוור לא תיתן מכשול", כתב השופט, וקבע כי בשל 'הגנה מן הצדק' הוא מבטל את כתבי האישום שהוגשו כנגד המתיישבים.

הצעדה לא עוצרת

בשבת הקרובה תתקיים כבכל שנה 'צעדת בן גוריון' בנגב. זוהי צעדה עממית במסלולי הליכה שונים שבין שבעה לשמונה עשר קילומטרים, אותה מארגנת המועצה האזורית רמת הנגב זו השנה ה-16. 

עריכת צעדה לכבודו של בן גוריון תוך חילול השבת קוממה את עו"ד גלעד קורינאלדי. לפני כשנה וחצי הוא פנה אל שרת החינוך, יולי תמיר, וביקש את התערבותה, תוך שהוא מפנה את תשומת ליבה כי אפילו המחוקק קבע שיום הזיכרון לראש הממשלה הראשון יחול ביום ו' בכסלו, אלא אם כן התאריך יחול בערב שבת או בשבת, שאז ידחה ליום א' שאחריו. השרה תמיר השיבה כי היא סבורה שהטענה צודקת, "וקיום הצעדה בשבת מונע מפלח אוכלוסיה להשתתף בו, והדבר אינו מקובל עלי". מספר חודשים מאוחר יותר יצאה לדרכה הצעדה ה-15 ביום השבת באין מפריע.

קורינאלדי שב ופנה השנה למועצה האזורית, למדרשת בן גוריון ולשרה תמיר, ובתגובה הודיעו המארגנים כי ביום שישי הקרוב תתקיים במסלול הקצר צעדה לציבור הדתי. האירוע עצמו נותר בשבת. השבוע עתר קורינאלדי לבג"ץ בעניין בשם פורום המדרשות, וספק רב אם העתירה תוכרע לפני השבת הקרובה. מכל מקום, לעתירה צורף קטע מעיתון ישן שנמצא בארכיון וינסטון צ'ר'ציל בלונדון. העיתונאי מתאר בכתבה ארוכה את הלווייתו של המדינאי הבריטי הדגול, ואת כל גדולי עולם ומנהיגיו היוצאים אחר ארונו בכרכרות בתהלוכה מרשימה. העיתונאי מתאר אדם אחד, הלבוש לפי כל כללי הטקס, היחיד מבין כל מנהיגי העולם שצעד בשולי התהלוכה ברגל. היה זה דוד בן גוריון, מסביר העיתונאי הבריטי, שדתו אוסרת עליו לרכב בשבת.

מורשת השופט אזר

פסק הדין האחרון של השופט עדי אזר ז"ל, שנרצח לפני כשלוש שנים בפתח ביתו, קבע כי אזרחים ישראלים יכולים לתבוע את הרשות הפלשתינית בבתי משפט בישראל בעקבות פעילות טרור ממנה נפגעו. אזר הטיל אז עיקול על נכסי הרשות הפלשתינית, לאחר שראיות שהוגשו לו הוכיחו לכאורה את מעורבותה של הרשות באירועים אלו. פסק הדין היה כה משמעותי עד כי לאחר רציחתו של עזר בדקה המשטרה גם את האפשרות שהרצח בוצע על רקע לאומני בעקבות פסק הדין.

פסק דינו של אזר אושרר השבוע בבית המשפט המחוזי בפתח תקוה, לאחר שהשופט אחיקם סטולר דחה בקשה של הרשות הפלשתינית ושל מרוואן ברגותי לדחות על הסף תביעה אזרחית שהגיש נגדם נפגע פעולת טרור. הרשות וברגותי טענו כי מדובר בהתערבות של בית המשפט ביחסים בינלאומיים ובנושאים פוליטיים שבית המשפט אינו רשאי לעסוק בהם. השופט סטולר מצידו ציטט את השופט אזר ז"ל, שכתב בזמנו כי "הוגשה בתיק זה תגובה מפורטת מצד המשיבים, הטוענים כי "מדובר במעשי רצח ולא במעשים מדיניים. מדובר באקטים של טרור ולא במעשים פוליטיים. מדיניות ופוליטיקה מתאפיינים בדיבורים ולא ביריות...".

קשים חייו של עורך הדין

שופט בית משפט השלום בתל אביב מנחם קליין אומנם עבד כעורך דין עצמאי רק כשנתיים. את מיטב שנותיו כמשפטן העביר עד היום על כס השיפוט, תחילה בבית משפט צבאי ומאוחר יותר בבית משפט אזרחי. כל זאת לא מונע ממנו להזדהות עם קהל עורכי הדין ולחיות את קשיי המקצוע בהם הם נתקלים יום יום.

השבוע הוא שוב דחה תביעה של לקוחה כנגד עו"ד שלטענתה גבה ממנה שכר טרחה גבוה מידי. השופט קליין גם חייב את התובעת בהוצאות משפט, לא לפני ששילב בפסק הדין מכתב פרי עטו על חיי עורך הדין: "מקצוע עריכת הדין מן הקשים שבמקצועות החופשיים. עורך הדין, בניגוד לבעלי מקצוע אחרים, נאלץ להתמודד בד בבד במיני חזיתות רבות כנגד יריבים רבים. עורך הדין מקבל לידיו תיק לייצוג בביהמ"ש, מגיש תביעה ומייד עומד מולו "האויב" הראשון: הצד שכנגד. זה סבור לעיתים תכופות שעורך הדין, ולא יריבו במשפט, הוא האשם האמיתי בסכסוך בינו לצד שכנגד... אותו צד שכנגד אץ לו רץ לו ושוכר שירותיו של עו"ד נמרץ ומטיל עליו את תפקידו - "להיות גלדיאטור" -  ולהילחם ב"אויבו" הגדול, בא-כוח הצד שכנגד. והנה מתגלה לעורך הדין אויב נוסף - בא כוח הצד שכנגד, אשר לעיתים נאלץ לפעול בצורה שהותוותה לו.

בהגיעו לבית המשפט, לעיתים, מוצא עצמו עורך הדין בחזית נוספת מול בית משפט. חובתו לפעול כ - Officer Of The Court, בנוסף לחובת האמון והמסירות ללקוח, מביאה אותו לעיתים,  למצער, לקבל הערות ואף להגיע לעימותים עם בית המשפט, אשר לא פעם נגרמים כתוצאה מעומס העבודה המוטל על בית המשפט.

"לאחר כל אלו, ומבלי שיוכל עורך הדין לנוח על זרי דפנה, מוצא שוב את עצמו בחזית נוספת, הפעם "בתוך ביתו", מול לקוחו, המסרב לשלם שכר טרחה שסוכם עליו, ואף מטיח בעורך הדין האשמות והטחות שלעיתים מגיעות לוועדת האתיקה של הלשכה ולפעמים אף לבית המשפט. אכן, מקצוע קשה מקצוע עריכת הדין".