גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מאבק נחוש, מוסרי וחכם - שולחן עורך

בעת גביית תג מחיר על התנכלות השלטונות, אין להתעלם משיקולים מוסריים ומשיקולי הסברה ותדמית.
27/11/08, 14:35
עמנואל שילה

1.  אפילו ראש ממשלת המעבר, אהוד אולמרט, אישר את טענתם של אנשי חברון, כאשר אמר השבוע בוושינגטון שבפסק הדין של בג"ץ אין הוראה ברורה לממשלה לפנות את בית השלום (הארץ, יום ד' השבוע).

קדמו לדברי אולמרט דבריו בעלי המשקל של שופט ביהמ"ש העליון בדימוס יעקב טירקל, אשר פירש את החלטת בג"ץ ואמר כי "אין כאן הנחיה לפנות את האנשים האלה. אין הוראה כזו". בראיון לאתר ערוץ שבע יצא השופט טירקל נגד הפרשנות המסלפת של החלטת בג"ץ על ידי כלי התקשורת, ונגד אימוץ אותה פרשנות על ידי שר הביטחון ברק וסגנו מתן וילנאי. טירקל אמר כי "דברי שר הביטחון וסגנו היו מאוד לא לרוחי כשהם קבעו שיש הנחיה של בג"ץ ועל פיה יפעלו. אין הנחיה כזו. מה שנאמר הוא שהם רשאים לפעול. יש להם שיקול דעת. תרצו תפעלו, לא תרצו לא תפעלו".

מכאן שהחלטה על גירוש כפוי של תושבי בית השלום איננה החלטה משפטית אלא החלטה פוליטית.

2.  העוול שבהתנכלות להתיישבות היהודית בבית השלום זועק לשמיים. כל משקיף אובייקטיבי מבין שלא מדובר כאן בעשיית צדק ומניעת עוול. אין כאן הגנה על זכות הקניין של ערבי עשוק, אלא התנכלות שיטתית לכל ניסיון של יהודים ביו"ש בכלל ובחברון בפרט לפרוץ את חומת ההסגר של הגטו שבתוכו מבקשים לכלוא אותם.

תחילה גזרו איסור על הקמת יישובים חדשים. אחר כך אסרו בניית שכונות חדשות ביישובים הקיימים. בשלב הבא אסרו בנייה מינימלית לצרכי גידול טבעי - מה שמאלץ אפילו את הצעירים בני ההתיישבות לחפש לעצמם דיור במקום אחר. כעת מבקשים צוררי ההתיישבות לחסום גם את האפשרות לרכוש בתים מפלשתינים. את גודל העוול הבינו עשרות ח"כים ממרבית הסיעות בכנסת, כולל קדימה, אשר פנו במכתב ליועץ המשפטי לממשלה שישקול שוב את עמדתו הקובעת שיש לגרש את היהודים מהבניין.

בינתיים נערכים הפטריוטים אוהבי הארץ וההתיישבות למאבק פיזי בשטח נגד הגירוש. במבנה הגדול בחברון קיים פוטנציאל התיישבות של עשרות משפחות. בהתאם לכך, המאבק להגנתו יהיה שקול בנחישותו למאבק נגד עקירת יישוב, המאוכלס בתושבים מהזן החברוני המסור והנחוש. 

3.  בשבועות האחרונים החלו מספר גופים להפעיל מדיניות מאבק המכונה 'ערבות הדדית' או 'תג מחיר'. הנוקטים בשיטה זו נוהגים לצאת לפעולות מחאה נרחבות ולהבעיר את השטח בכל עת של פעילות שלטונית עוינת (להלן: פש"ע) ביישובים ובמאחזים. מחוללי שיטת המאבק הזו מבקשים להפוך כל פש"ע מאירוע נקודתי מוגבל לאזור שבו בחרו השלטונות לפעול, לאירוע מתגלגל שיוצר מוקדי חיכוך ומעסיק את הצבא והמשטרה בכמה שיותר מקומות. הרעיון הוא שבסופו של דבר יתייחסו השלטונות אל הרס המאחזים כאל כאב ראש אחד גדול שנזקו רב מתועלתו.

העובדה שבמערכת הביטחון ובשב"כ הקימו קול זעקה נגד השיטה, ואף מיהרו להוציא צווי הרחקה נגד פעילים בולטים, מלמדת שככל הנראה השיטה החדשה אכן מטרידה מאוד את השלטונות. מצד שני, עדיין לא ראינו שהשיטה מרתיעה עד כדי מניעת פעולות ההרס. לצערנו, בחודשים האחרונים היו לא מעט פעולות פש"ע, ועוד היד נטויה.

4. בינתיים מתפתח ויכוח פנימי בתוך המחנה הנחוש ביש"ע על סוג מסוים של פעולות קשות וחריפות, שמחולליהן רואים אותן כחלק מהרעיון של 'תג מחיר'. במטה המאבק בחברון משתדלים לרסן פעולות אלימות של בני נוער שהגיעו לעיר. התקשורת מנפחת ומעלילה, ומאמצת כל שקר של הערבים כעדות מוצקה ומהימנה. אך עדיין ידוע שחלק מאותם מעשים קשים נגד ערבים אכן נעשים, וכך גם מעשים והתבטאויות פסולים כלפי חיילי צה"ל. כמובן, אין להפוך את המותקף לפושע, ואין לשכוח שבכל מקרה האשם העיקרי הוא באותם אנשי פוליטיקה ומשפט שמבקשים לעשות עוול והם שיצרו את כל המציאות הנפיצה הזאת.

אין טעם ואין זה המקום לנהל ויכוח מוסרי עם מי שרואים בכל ערבי אויב שמצווה לפגוע בו בכל דרך. גם אם היו צודקים מוסרית, עדיין צריך להתנגד למעשיהם בגלל המחיר ההסברתי והתדמיתי הכרוך בהם. הסברה ותדמית אמנם אינם חזות הכל, אבל הם מרכיב בעל משקל שצריך לקחת בחשבון, במיוחד כשבאים לבצע פעולות שבכל מקרה תועלתן מאוד מוגבלת.

גביית 'תג מחיר' על פעילות עוינת של השלטונות הישראלים לא חייבת ללבוש דווקא צורה של פגיעה ברכושם או בגופם של ערבים, חפים או לא חפים. אפשר במקום זה להפגין בצורות שונות, כולל בכבישי הארץ משני צדי הקו הירוק. ראוי שההפגנות הנזעמות באזורים נרחבים יימשכו שעות וימים ארוכים, כדי שלא רק המקום אלא גם זמן האירוע יהיה מחוץ לתכנון ולשליטה. אפשר להתארגן כך שבכל עת שבה נהרס קראוון במאחז עולים במקביל עשרות קרוואנים במקומות אחרים. אפשר להפגין מול ביתם של מקבלי ההחלטות, וכאשר המשטרה תמנע זאת באלימות - לצלם את השוטרים ולהגיש תלונות למח"ש. האפקט ההרתעתי יהיה חזק לאין ערוך.

5. תג המחיר הצודק מכולם והמרתיע מכולם הוא זה שכולו פסיבי ואין בו אפילו שמץ של אלימות: סירוב פקודה של החיילים. כבר היום אומרים בצה"ל, מתוך חשש לסירובי פקודה, שפינוי בבית השלום ייעשה בידי המשטרה בלבד, ואילו חיילי צה"ל יועסקו רק במעגל שני ושלישי של בלימת הבאים לעזרה.

החוש המוסרי הטבעי, ההכרה והרגש היהודי, ובעיקר קבלת הכרעתם של גדולי הרבנים ובראשם מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל, מובילים אל המסקנה הברורה שיש להתרחק מכל בדל של שותפות בפשעי ההרס והחורבן בכל מעגל שהוא. ההשלכות החמורות של גירוש גוש קטיף רק מחזקות מסקנה זו.

יש לקוות שחיילי צה"ל, ובמיוחד בעלי האמונה והרגש היהודי שביניהם, יתגברו על הפיתויים, האיומים והבלבולים - גם מצדם של רבנים שאינם במדרגה לחלוק על גדולי הדור - ויבהירו כי התגייסו לצה"ל אך ורק כדי להגן על בני עמם, ולא כדי לסייע למי שמבקשים לשסות יהודים ביהודים מתוך שיקולים פוליטיים ציניים.

כאמור, לא מדובר כאן בציות לחוק - שבאמת גם הוא לא עומד מעל לתורה. שופטי בג"ץ רק התירו את הפינוי ולא פקדו לבצעו. ההחלטה איננה חוקית ומשפטית, אלא פוליטית. השימוש בחיילי צה"ל להגשמת מטרות פוליטיות צריך לעבור מן העולם.