גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הלכות מיתון ואוברדרפט - בגליון השבוע

תכינו רשימת הכנסות והוצאות, תדרגו סדרי עדיפויות, תציבו יעדים כלכליים לטווח הקצר והארוך, ואל תשאירו את הילדים מחוץ לשיקולי הכלכלה המשפחתיים.
27/11/08, 14:35
עפרה לקס

"פיטורין" - המילה המאיימת הזאת הזדחלה בחודשיים האחרונים לאלפי בתים בישראל. אנשי ניקיון ואבטחה, עובדי הייטק, יצרני טקסטיל ועוד רבים וטובים כבר נאלצו ללכת הביתה. אחרי השיחה עם הבוס והמכתב ביד, המשבר הכלכלי העולמי נעשה הכי מוחשי והכי אישי שרק אפשר. גם מי שנתמזל מזלו ויש לו לאן ללכת כל בוקר ועם מה לקנות במכולת, לא מרגיש בטוח בימים אלו. ועוד לא אמרנו מילה על הפנסיה וקופות הגמל.


"אני שואלת זוגות דתיים: אתם אומרים שלוש פעמים ביום ברכת המזון 'ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם' - זה עובר לידכם? 'לא לידי הלוואתם' - אתם לא שומעים את זה? אתם לא מתכוונים להתאמץ כדי שלא לקבל מתנת בשר ודם? ובהרבה מקרים זה עובד"
"מי שהתנהל נכון עד הפיטורין יוכל לעבור את התקופה הזאת בשלום" אומרת כרמי אופנהיימר, יועצת לכלכלת המשפחה ומנהלת 'אוצר בכרם'. אופנהיימר פוגשת גם בימים ורודים יותר זוגות ויחידים בשלבים שונים בחייהם, ומסייעת להם לעשות סדר בניהול העסק הקטן שנקרא 'משפחה'. הייעוץ שלה אמנם מגיע על רקע תעודה מקצועית, אבל כל הדברים שהיא אומרת על פיטורין, אוברדראפט וצמיחה מנקודת התחלה של אפס, הם דברים שהיא חוותה בחייה האישיים.

אופנהיימר עובדת בשתי משרות מלאות, אחת בחוץ ואחת בבית. בעלה הוא איש קבע קרבי, הפוקד את הבית אחת לשבועיים. ויש לה מה לומר לציבור הדתי גם בשדה הכלכלי וגם בזה החברתי.

דתי באוברדרפט?!

כרמי אופנהיימר התחתנה בחצר ביתם של הורי בעלה. לא היתה כאן אידיאולוגיה, אלא פרקטיקה. להורים לא היה כסף לממן יותר מכך, בוודאי לא לבני הזוג שגילם היה 20.

רועי, הבעל, היה אז בצבא סדיר, וכרמי רצתה ללמוד באוניברסיטה. לשם כך הם התגוררו בפנימייה ששילמה להם מגורים, ארנונה, חשמל וגם אוכל. כשהבינו שהדבר לא טוב להם כזוג, הם עברו להתגורר על גבעה בקדומים כשהם שוכרים קראוון במאה שקל לחודש. כן, היא ממש לא החלה את חייה  עם כפית של כסף בפה, ולמרות זאת מעידה כרמי על עצמה שמעולם לא ראתה את המקף האדום הקטן והמעצבן שמופיע משמאל לספרות בטור היתרה בבנק. מבחינתה, אוברדראפט הוא התנהלות לא חכמה וגם אסורה.

"הרווח של הבנקים המסחריים מזה שאנחנו במשיכת יתר הוא 5 מליארד שקל בשנה", היא מוסרת נתונים. "כ-67 אחוז ממשקי הבית נמצאים ב'אובר', כלומר 1.4 מיליון בתי אב בארץ. יוצא שמשפחה משלמת בממוצע 3,500 שקל בשנה על משיכת יתר. אנחנו קוראים לזה מס טימטום. הרי בכל פעם אתה סוגר מחדש את האובר, ולא מגדיל את המינוס. כשאתה שואל את האנשים למה אתם במינוס, הם אומרים שקשה, שיש כרטיס אשראי ושהבנקים נותנים. אף אחד לא אומר 'אני!' 'אני בחרתי להיות באובר דראפט'".

הדברים מתחדדים כשכרמי מדברת על אנשים שומרי תורה ומצוות. "יש לך בבית 'פח שמיטה' ואתה רב עם הבת שלך על אורך השרוול והחצאית, אבל מתעלם מזה שיש פוסקים שאומרים שאוברדראפט אסור מדאורייתא. אתה לא יכול לצרוך כסף שהוא לא שלך".


כרמי קיבלה זירוז, וחצי שעה לפני שעת השי"ן נולד התינוק. רועי הספיק לקחת אותו לתינוקיה. לחדר ההתאוששות כרמי כבר עברה עם אימה. באותו לילה עלה רועי עם הטנק שלו על מטען נפץ של 120 קילו. "אני שכבתי ביולדות והוא במיון, ולא יכולנו לבקר אחד את השני. לבננו קראנו אביתר חי - אב נותר חי"
אופנהיימר מביאה עניין נוסף בחובות האב לילדיו, שלדעתה הציבור לא מקיים אותו הלכה למעשה: "אב נדרש ללמד את בנו אומנות, אבל אנחנו מקלקלים את הילדים שלנו כשאנחנו נותנים להם הכל, ולא נותנים להם להתנסות במגרש המשחקים הזה של להיות יזם, להרוויח ולהפסיד, למנף ולנהל. חינוך טוב זה לא רק ללמוד גמרא ברמה הכי גבוהה, זה גם לתת כלים להתמודד עם המציאות הכלכלית. הרבה פעמים אנחנו תומכים בילדים עד גיל 30-40. היתה אצלי מישהי שאמרה שהיא זקוקה לטיפול רפואי, אבל היא מממנת את הגן של הנכד ולא יודעת איך היא תאמר לבן שלה שעכשיו היא זקוקה לכסף. את מבינה על איזה רמות אנחנו מדברים? יש הבדל מאוד גדול בין איך שאנחנו חיים את ההלכה בתחומים אחרים לבין איך שאנחנו חיים אותה בתחום החברתי- כלכלי".

הליכה לייעוץ ב'כלכלת המשפחה', ככה בשש עיניים - זוג מול יועץ, הוא תחום שטרם חלחל לציבור הדתי. כרמי, שהתחברה לפני שנה לחברת 'אוצר' כעמיתה, מתמחה בייעוץ לציבור הדתי, והיא אמנם מייעצת לזוגות אבל גם מרבה להעביר סדנאות, "כי זה יותר הולך בציבור שלנו".

עם הזמן הבחינה כרמי שאם חוסר ביטחון אישי ואי נוחות נפשית המתלווים לאוברדראפט לא גורמים לאדם לחולל שינוי בעצמו, הרי שגדולי ישראל הם קטליזטור נהדר. "בסדנאות אני מזכירה שאני לא רב ואני לא פוסקת, ולכן אני מצטטת להם את הרמב"ם כפשוטו, והם פותחים את הפה ולא סוגרים אותו. ואז אני שואלת: 'אתם אומרים שלוש פעמים ביום ברכת המזון 'ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם' - זה עובר לידכם? 'לא לידי הלוואתם' - אתם לא שומעים את זה? אתם לא מתכוונים להתאמץ כדי שלא לקבל מתנת בשר ודם? ובהרבה מקרים זה עובד".

הגדרת יעדים

ציבור המתדפקים על דלתו של יועץ לכלכלת המשפחה מורכב לא רק מאנשים שלא מצליחים להיפטר מהמינוס, אלא גם מאלה שרוצים להתרווח ולהוסיף עוד חדר בבית, לחסוך לקראת חתונה לילדים או לצאת לחופשה משפחתית מידי פעם, אבל לא מצליחים לשים את הכסף בצד למטרה הזו. לפגישה באים בני בני הזוג נתונים עם המסתכמים בעיקר בהוצאות והכנסות בשלושת החודשים האחרונים, ובהכנסות-הוצאות בתמונה הכוללת, כגון קופות גמל ופנסיה, משכנתא, הלוואות וכדומה.

לאחר בחינה ראשונית של המסמכים, הצוות יועץ-איש-אשה מגדירים יחד את היעדים שאותם הם מבקשים להשיג.
יש להניח שכאן את נתקלת בפערים בין בני זוג.

"לפעמים בני הזוג מסתובבים במעגלים סביב עצמם, וברגע שיש גורם שלישי הם מצליחים להתיישר. התנגדויות חזקות יש באחוזים בודדים, כי אנשים מגיעים לייעוץ משום שהם רוצים שינוי, ובעצם זה שהם משלמים עבורו הם גם מחויבים לו".
אגב, פגישת ייעוץ איננה דבר זול. הסקאלה נעה ממאות בודדות של שקלים, לכמה מאות לא כל כך בודדות, תלוי ברמת הרה-אירגון שהמשפחה צריכה או רוצה לבצע. כרמי חושבת שהתנהלות נכונה בניהול משק הבית משפיעה הלאה גם לתחומים אחרים.

"חוסר ההתנהלות מביא למתח. 72 אחוזים מהזוגות שמתגרשים מדווחים על זה שאספקט כלכלי היה טריגר או מעורב בתהליך שהביא לגירושין", היא אומרת. "מצד שני, אם רכשת יכולת תקשורת עם בן הזוג בסביבה לא מאיימת כמו כלכלת המשפחה, זה נותן את אותותיו גם בתחומים אחרים. כי אם הבן המתבגר שלך רוצה ג'ינס ב-800 שקל ואתה יודע שהוא לא באמת צריך אותו, כי יש לו 5 ג'ינסים בארון, אז אתה תזהה את הצורך האמיתי שלו. בעזרת הקשבה ואמפתיה, אולי תמצא פיתרון יצירתי לצורך האמיתי שלו שמסתתר מתחת לדרישה הזאת, וכל הקשר שלך איתו יהיה אחר".

אחרי שבני הזוג הציבו את היעד אליו הם רוצים להגיע, מתחילים לרדת לפרטים. ככלל, אופנהיימר ממליצה על חלוקת ההוצאות המשפחתיות לשלושה חלקים (ולא, זה לא קשור לזה שבעלה בצבא). חלקי הפירמידה נבנים על פי התיאוריה של הפסיכולוג היהודי אברהם מסלו: והם מחולקים לצרכים 'קיומיים', מעליהם ה'הכרחיים' ולמעלה ה'רצויים'.

כל משפחה, וכל פרט בין בני הזוג, יכול להחליט עבור עצמו מה הוא ה'קיומי' מה ה'הכרחי' ומה ה'רצוי', מסבירה כרמי. "זו אקסיומה שאתה לא יכול להחליט עבור בן הזוג שלך, אבל לשניכם יש את אותו מגדלור שהחלטתם עליו ביחד, אז תבוא ותשאל את אשתך מה הצרכים האמיתיים שלה החודש. יכול להיות שבשבילה הכרחי ללכת לקניון לקנות בגדים. אם תחפרו קצת תגלו שהיא לא ממש צריכה בגדים, אבל הקניון זה הזמן היחיד שלה לבד. אז מעכשיו אולי כדאי שאתה תחזור פעם בשבועיים מוקדם מהעבודה, והיא תלך לכמה שעות לשכנה או תלך לראות סרט בDVD- והנה, ענינו על הצורך אבל קיצצנו בעלויות".

כחלק מהתפישה שלה על חינוך הילדים לתבונה כלכלית, מפרשת כרמי את המושג 'כלכלת המשפחה' כפשוטו, כלומר, רתימת הילדים. "להסתיר מהילדים זה לא טוב - לא להורים ולא לילדים. אנחנו לא מדברים על לפרט להם מספרים, אבל כן אפשר לומר שלטובת הגדלת הדירה או הלימודים של אמא החלטנו להתייעל בכלכלת המשפחה. וזה כמובן קודם כל בדוגמא אישית. זה מתחיל בזה שלא אומרים לילד שלא קונים לו נייק כשאתה הולך עם ורסצ'ה".

ערכים יקרים

כלכלת המשפחה משמעותה מספרים: אם לא תעשן סיגריות, שעולות לך 500 שקל בחודש, תחסוך 6,000 שקל בשנה. אם תקנו רק 2 בקבוקי שתייה לשבת במקום 4, תחסכו 8 שקלים לשבוע, כלומר 400 שקל בשנה לפחות, ועוד. אבל עבור כרמי המספרים הם התוצאה. מבחינתה "בכלכלת המשפחה אנחנו מדברים על ערכים. אנחנו בודקים מה הם, איך נגשים אותם, ומה קודם למה. וכשיש מטרה ויש רוח, מאוד קל לאנשים לוותר על החומר".

וזה עוד מקום שבו מתחדדים ההבדלים בין ציבורים שונים: "הערכים של הציבור הדתי יקרים הרבה יותר משל זה הכללי, בחינוך למשל. מעבר לכך, יש לנו הרבה יותר ילדים, אז אנחנו צריכים להאכיל הרבה יותר פיות ברמה היומיומית, וגם הרבה יותר יעדים למלא, כגון בר מצוות לכולם וחתונות".

הציבור הדתי נוטה לזלזל בערכים של הציבור החילוני: לכל ילד חדר עם מחשב משלו, טלוויזיה משלו וגם כבלים, ג'ינסים יקרים ואירועים נוצצים. למי קשה יותר לוותר?

"בציבור החילוני יש בעיות של סטנדרטים ומותגיות, אבל בזה הרבה יותר קל לטפל. כי כשאתה מעמיד את זה מול המיגדלורים הגדולים של החיים, הדברים האלה מקבלים מקום אחר. אתה מסביר לילד שאם עכשיו לא תקנו נעליים מהעונה האחרונה אלא מזו שלפניה, בכך תחסוך כמה מאות שקלים וכך תטוסו לחו"ל פעם בשנה.

הקושי בציבור שלנו הוא שבדרך כלל יש צורך להתמודד עם רמת הכנסה נמוכה יותר, מול הוצאות שוטפות קיומיות גדולות יותר, ולכן הפער הוא קטן יותר ויכולת המשחק נמוכה יותר. ופה נדרשת היצירתיות, או בלהגדיל את היש או בלהתמודד עם היש".

לכרמי יש דוגמאות רבות ליצירתיות של האנשים שעברו אצלה: אברך ואשתו שהחליטו שהיא תגדל את הילדים בבית, גישרו על פער של 2,000 שקלים בחודש באמצעות תרגומים שהיא לקחה הביתה. משפחה שאצלה אוכל טרי כל יום הוגדר כצורך קיומי, והוציאה על הסעיף הזה פי 3 מהממוצע המשפחתי בישראל, החליטה, במקום לזרוק את האוכל, להשתמש במה שבושל אתמול ולתת לאוכל רוטב או בישול אחר. ואין סוף לגילויים וההמצאות. 

כרמי מדברת על 80 אחוזי הצלחה של המתייעצים, וכשהיא אומרת 'הצלחה' היא מתכוונת למהפך "מכרוניקה שלילית לכרוניקה חיובית והגשמת יעדים". 20 האחוזים שלא מצליחים, היא מסבירה, הם אלה שחושבים שבזה שהם שילמו ליועץ הם סיימו את חובותיהם, או כשיש בעיה נוספת הקשורה לבזבוז כמו הימורים, תקשורת זוגית או הורית לקויה וכדומה.
אבל אנחנו הרי התכנסנו כאן בעיקר בשביל המפוטר הטרי ומשפחתו.

"אם המפוטר התנהל נכון עד הפיטורין אז יש לו 'כסף לבן לימים שחורים', יש לו חסכונות זמינים, יש לו נכסים פיננסיים בדמות קרן השתלמות, קופת גמל עצמאית מעבר למינימום שצריך לחסוך. מי שהתנהל נכון, הצרכים שלו ממופים בקומות: קיומי-הכרחי-רצוי, והוא יודע ברגע הפיטורין איפה עושים קאט ואיפה מתייעלים. הוא מבין שכרגע הוא יוכל לממן רק את ה'קיומי' ואולי קצת את ההכרחי, אבל שכל הרצוי, והוא יודע מה יושב שם, יורד.

"התנהלות נכונה עוד לפני הפיטורין זה אומר שבני הזוג לא ייכנסו להאשמות הדדיות אלא הם ימנפו את זה, כי הרבה פעמים פיטורין זה דווקא מקום לצמיחה".

גם המשפט הזה הוא לא סיסמה ריקה בפיה של אופנהיימר. היא עבדה בחברה מצליחה והיתה בעמדה טובה ואהודה על כולם, ויום בהיר אחד פוטרה. "הייתי במשבר אישי גדול, אבל מבחינה כלכלית הייתי מוכנה אליו, כי כאשת קצין בקבע אני תמיד חוסכת חצי מהמשכורת, משום שיש תקופות שאני יכולה לעבוד בהן יותר ויש שפחות. אפילו לא הלכתי לחתום אבטלה, כי ידעתי איפה אני עומדת, וגם הילדים יודעים שכשאמא עובדת פחות יש דברים שעושים ויש דברים שלא".
הפיטורין ההם היו מה שהביא בסופו של דבר את כרמי לעבור קורס בכלכלת המשפחה ולעסוק במקצוע שהיא אוהבת ומרגישה שהוא חשוב.  

החלום שלה, אגב, הוא חינוך זוגות העומדים על סף חתונתם: "שכל זוג שמתחתן, כמו שהוא הולך להדרכת כלות וחתנים, ילך להדרכה כלכלית, כי זה המקום של בניית דיאלוג נכון ורכישת כלים להתנהלות נכונה, ואז זה הופך לטבע ואתה לא צריך להתאמץ כל כך". הרעיון לקיים כזו הדרכה הגיע אליה לאחר שראתה שמערכת החינוך איננה פתוחה דיה להדרכה כלכלית, וכתוצאה מתגובות חוזרות ונשנות של לקוחות שאומרים "איפה היית לי לפני 30-20 שנה?"

בסופה של הדרך, כשאנשים מגיעים ליעד אותו הם הציבו לעצמם, כלומר בנו את החדר הנוסף בבית, הם פותחים בחזרה את החגורה וחוזרים להתנהל כמו קודם?

"יש אנשים שמגיעים ליעד ומשחררים, אבל יותר משפחות אומרות: 'אם הצלחנו לחיות ככה ולהגיע אל היעד, אז בואו נמנף את עצמנו ליעדים נוספים. המנוי על העיתון שאני ממילא לא קורא שווה לי את הטיול המשפחתי הגדול של פעם בשנה, או את הבר מצווה של הילד. וכן, אפשר לחיות כך לאורך זמן".

נשואה לאיש צבא

כשכרמי אופנהיימר אומרת שהיא השיגה דברים בעשר אצבעות, אז למרות שהיא נשואה, את ההגעה של משפחתה 'עד הלום', כלומר שלושה ילדים, דירה, אוטו ועבודה במשרה מלאה, יש לזקוף בעיקר לזכותה. בעלה, רועי, הוא קצין קרבי בשריון, שכבר שנים רואה את הבית לעיתים רחוקות.

בני הזוג נשואים זה לזו כ-10 שנים, אבל המתינו לחתונה הזו מנערות.

אחרי התיכון רועי למד במכינה הקדם צבאית בעצמונה. "שבת אחת הביאו להם סגן אלוף אחד ש'הרעיל' אותם. הוא התקשר אלי במוצאי שבת ואמר לי 'אני אהיה מינימום מ"פ'. באותה תקופה עשיתי שירות לאומי בעכו. ביום ראשון על הבוקר נסעתי את כל המדינה והתייצבתי אצל הרב רפי פרץ במשרד, ממררת בבכי. אמרתי לו: 'אני איתו מגיל 16, חיכיתי עד גיל 20 כדי להתחתן ועכשיו אתה אומר לי שאני לא אראה אותו עד גיל 25? לא מקובל עלי'". בסופו של דבר הרב פרץ הוריד את הבחור מההכרזות הגבוהות, אבל גם הצליח לרתום את כרמי לפרויקט הצבאי, "כי צריך שם אנשים איכותיים". ומאז ועד היום, כאמור, הם צועדים באותה הדרך, למרות שהחיים אינם פשוטים, קודם כל ברמת ההתמודדות עם המערכת השוחקת.

"סביב ההתנתקות למשל היה לנו מאוד קשה. אני הייתי עם הילדים בחולצות כתומות בהפגנה בכפר מימון והוא היה מהצד השני על מדים. אלו מצבים לא פשוטים. אז תחשבי באיזה מקום הוא נמצא.

"בהתנתקות עצמה היה לנו נס. הוא היה בין תפקידים ולכן לא נאלץ לפנות, אבל כשהוא נכנס עם מדים לאחד מבתי הכנסת הציוניים, אנשים התייחסו אליו מאוד לא יפה. תמיד קיימת התמודדות, ובכלל מדובר במערכת לא פשוטה".
כרמי מספרת על קשיים אחרים של חיי הנישואים לאיש קבע קרבי, חלקם רוככו במהלך השנים כי הצבא הפך מבין יותר. כשכרמי ורועי נישאו הוא היה בעיצומה של ההשלמה של קורס הקצינים. יומיים אחרי החתונה החתן חזר לצבא, כי אחרת הוא היה מפסיד את כל הקורס. היום, היא אומרת, עם התרבות הדתיים בצבא והגעתם גם לתפקידים של מובילי דעה, צה"ל מתייחס אחרת לבנות הזוג בפרט ולמשפחה בכלל.

כששאול מופז היה רמטכ"ל, היא מספרת, קידמה רעייתו אורית את העצמת נשות הקבע שבעליהן קרביים, וגם הצבא עצמו מעביר להן סדנאות שונות. ובכל זאת, הקושי של להיות לבד יום אחרי יום במשך שנים, חוסר הזמינות של הבעל פלוס הסיכון היומיומי שאליו הוא נכנס, שמים את קצין הקבע הקרבי ואת משפחתו במצב אחר מזה של נשות עובדי ההייטק או אנשי עסקים שבעליהן נמצאים הרבה מעבר לים.

אופנהיימר לא מוכנה לדבר על הדברים ממקום שאפילו עלול להישמע כמו קיטור או התבכיינות. במקום זה היא מתארת את חווית הלידה של בנה האמצעי. "רועי היה מ"פ קרבי בעזה. עד סוף ההיריון וגם מייד אחרי הלידה נסעתי לכיסופים שבת כן שבת לא. ביום של הלידה, בעלי אמר שהמבצע נדחה ב-24 שעות והוא יכול להגיע. הוא בא הביתה, ישן שעה והתקלח, ואני הבאתי את הילד הגדול לחברים. הגענו לבית החולים בלילה ואמרתי לצוות 'בשתיים בצהריים בעלי צריך ללכת מפה, והוא יהיה בלידה. אני לא מוכנה שזה יהיה אחרת, תעשו מה שאתם צריכים'". כרמי קיבלה זירוז, וחצי שעה לפני שעת השי"ן נולד התינוק. רועי הספיק לקחת אותו לתינוקיה. לחדר ההתאוששות כרמי כבר עברה עם אימה. באותו לילה עלה רועי עם הטנק שלו על מטען נפץ של 120 קילו.

"אני שכבתי ביולדות והוא במיון, ולא יכולנו לבקר אחד את השני. לבננו קראנו אביתר חי - אב נותר חי". כמה ימים אחרי הלידה, ואופנהיימר כבר בגינה עם הקטנצ'יק ועם הגדול כי אין אפשרות לנוח, פנתה אליה מכרה ואמרה: 'איזה קטע, זה היה יכול להיות יומולדת וגם יום זיכרון'. סוג של סימפטום להתייחסות הסביבתית.

סדרי עדיפויות

כרמי, כאמור, לא מעוניינת לפרט את קשייה. היא כן מוכנה להכניס את עצמה לתבנית של ה'ערכים', אותה תבנית שהיא מסדרת עם הזוגות שבאים להתייעץ איתה. "היום שלי מאוד עמוס כי בעלי לא נמצא, ובכל זאת החלטתי לא לוותר על עצמי ולעשות דברים שאני מאמינה ואוהבת, עם המחיר שכרוך בזה. למשל, שעל כל שקל שאני מרוויחה אני מוציאה 70 אגורות על הוצאות טיפול בילדים, כי כל יציאה לסופר או לשיעור - זה בייביסיטר.

"ויתרתי על קוסמטיקאית, לא הייתי חצי שנה במכון כושר וגם לא בקולנוע. אנחנו כמעט ולא יוצאים, ועל אירועים משפחתיים אני מוותרת לעצמי. דברים שאני לא אקצץ בהם זו התנדבות שאני עושה, העבודה שלי, לשחק עם הילדים שלי. אני כן אביא מישהי שתסייע לי באמבטיות, כי זו שעה שכבר עייפים וכולם מתגעגעים לאבא, ואני אקנה אוכל מוכן. זה סט הערכים שלי, ואני אשלם על זה את המחיר הכלכלי.

כרמי חושבת לפעול בכיוון של חוקים שיקלו על נשות הקבע ויאפשרו להן לעבוד ביתר קלות, או לחילופין לא להצטרך לעבוד, כי "זה נכון שבהרבה משפחות נשים נאלצות לצאת לעבודה, אבל כאן מדובר במשפחות שצריכות צד חזק אחד בבית".

פגישתנו הסתיימה. כרמי אופנהיימר סוגרת את המחשב הנייד ויוצאת לדרכה, וגם אני קמה ממקומי. הקפה שכמעט הזמנתי חיכה עד עכשיו ויחכה עוד חצי שעה, עד שאגיע הביתה. נראה אתכם מזמינים קפה ב-12 שקל, כשאתם יושבים עם יועצת לכלכלת המשפחה. הרגע הרווחתי לחם וחלב.

איך לשרוד את המשבר הכלכלי

כרמי אופנהיימר נותנת בקצרצרה מספר טיפים שיסייעו לצלוח את חוסר הוודאות הכלכלי בו אנו שרויים היום.

1. לא לקחת התחייבויות לטווח קצר, כי אנחנו לא יודעים מה יקרה איתנו בשנה הקרובה. זה לא הזמן להחליף את הסלון.

2. להגדיל את החיסכון לבלת"מים מ-5 אחוזים מההכנסות ל-10 אחוזים.

3. הגדרת צרכים: כל הוצאה יושבת על צורך. תגדירו את הצורך, ותהיו יצירתיים במענה עליו. מפו את הקיומי, ההכרחי והרצוי, כדי שאם תצטרכו להתייעל, תדעו במה.

4. בדיקת חסכונות ארוכי טווח. אולי אתם חוסכים יותר מידי, אולי פחות מידי.

5. לא לבנות על בונוסים ולא על משכורת 13. ייתכן שלא יהיה לחברות מאיפה לחלק.

ובארבע מילים: מיפוי, תכנון תקציב ובקרה.

ofralx@gmail.com