גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

'על דעת עצמי' - על דעת עצמי

27/11/08, 14:35
אבי סגל

דברי עמוס

מפלגת השמאל הישנה המכונה "מפלגת השמאל החדשה" יצאה לדרך, ואין עיתוי טוב מזה לשמוע פעם נוספת את דברי הגותו של הנביא עמוס עוז. בראיון לנחום ברנע בידיעות, שב ומכבד אותנו עוז במשנתו הסדורה, העקבית והבלתי מתפשרת, בתובנות שכמותן לא שמענו מאז הראיון הקודם אתו, ובתפיסת המציאות המאתגרת שלו, שעליה מעידה יותר מכל ההתבטאות הבאה: "בני בגין הוא סימן קריאה מהלך. אנשים כאלה לא מביאים טובה לעמים שלהם". אם היה פרס נובל על היעדר מודעות עצמית, עוז לא היה צריך לבזבז את חייו על כתיבת ספרים.

אפשר רק לנחש כיצד היה ברנע מתייחס לאיש ימין, אם היה מעז להעלות טיעונים ברמת טיעוניו של הסופר. אבל כשאתה עמוס עוז, אתה נהנה מהפריבילגיה להתבטא באופן חופשי, ללא צורך להיות בהיר או מנומק. "על כל בחירות נהוג לומר שהן גורליות", אומר עוז באותו ראיון, "אני משתמש במילה הזאת בפעם הראשונה: הבחירות האלה באמת גורליות".

למה? ככה. במקום אחר בראיון הוא קובע: "השמאל הוא אנשים בעלי דמיון והימין אנשים נטולי דמיון". למה? ככה. אם הייתי נחום ברנע, הייתי שואל את עוז מדוע דמיון הוא דבר חיובי בפוליטיקה, והאם ביטחון המדינה לא דורש הנהגה ימנית הנצמדת דווקא לעולם המציאות ולא לדמיון. למרות שאני ימני, אני יכול לדמיין את עמוס עוז מגמגם.

הפרשן מספר 1 – סיקור שבועי

אולמרט מבקר את טיפול המשטרה בפשע המאורגן, אולמרט מבקר את האפליה נגד ערביי ישראל, אולמרט מעניק גיבוי לשר האוצר, אולמרט נוסע לירדן כדי לקבל הוראות מהמלך עבדאללה, אולמרט נוסע לארה"ב להיפרד מג'ורג' בוש, אולמרט נמנע מלהשתתף בדיוני ועדת חוץ וביטחון. אולמרט עדיין ראש ממשלה.

חילול השם

כשסרטם של האחים מרקס 'לילה בקזבלנקה' עמד לצאת בשנת 1946, איימו האחים וורנר – מפיצי הסרט הקלאסי 'קזבלנקה' – לנקוט הליכים משפטיים נגד ההפקה בגלל שמו של הסרט החדש. בתגובה, שלח אליהם גראוצ'ו מרקס מכתב שנון, ובו האשים אותם בגניבת השם "האחים" מהאחים מרקס. בסופו של דבר, אולי בגלל המכתב ואולי לא, הבינו האחים וורנר כי הם עושים צחוק מעצמם וירדו מהעניין.

62 שנה חלפו מאז, והלקחים עדיין לא הופקו. השבוע תבע מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, לשנות את שמה של מפלגת הימין החדשה 'הבית היהודי' בגלל תוכנית בשם זהה המשודרת בערוץ 1. לטענת שקלאר, שמה של המפלגה עלול להטעות את הציבור וליצור זיקה בין המפלגה לבין התוכנית. הטענה הזאת נשמעת הגיונית בערך כמו הטענה כי הציבור יבלבל בין ערוץ 1 לערוץ טלוויזיה.

יכול מר שקלאר להירגע: אם היה שמץ היגיון בטענה להטעיית הציבור, אני בטוח שמפלגת הימין היתה ממהרת לשנות את שמה כדי לא להיות מזוהה עם הערוץ הממלכתי. אם כבר, אז 'מפלגת בובליל' יכול היה להיות שם פופולארי יותר. אם שקלאר רוצה למנוע תעמולת בחירות בערוץ שלו, שיוציא את גאולה אבן לחופשה במקום להתעסק בשטויות. המושג 'הבית היהודי' לא שייך לערוץ 1, ואיש לא יבלבל בין התוכנית לבין המפלגה, כפי שאיש לא יטעה בין התוכנית 'הבית היהודי' לבין בית יהודי אמיתי.

ובמחשבה שנייה, מנכ"ל רשות השידור יכול להועיל לכולנו, אם יתבע מהמפלגות להפסיק את מסיבות העיתונאים הבלתי נגמרות שלהן, בגלל הדמיון לשם התוכנית 'מסיבת עיתונאים'.

חמסה עלינו

א. מלה אחת טובה מגיעה בכל זאת למוטי שקלאר: אני מוכן להמר על המיליונים שאין לי, כי שני הבריונים שתקפו באלות את מנכ"ל 'קשת' (ערוץ 2), אבי ניר, לא נוהגים לצפות בקביעות בערוץ 1.

ב. אריה אלדד טוען כי מפלגת הימין החדשה 'הבית היהודי' שוקעת לכיוון של 'כוכב נולד'. יש לי סוד לספר לאלדד: כשהוא הצטרף לאיחוד הלאומי והוצב במקום השני אחרי הרב אלון, זה לא היה בזכות כישוריו כרופא צבאי.

ג. השבוע נודע כי טל ברודי יתמודד בפריימריז של הליכוד –  בשורה משמחת בהחלט. אבל אני עדיין מוטרד בשאלה אם מרזל ירוץ השנה לכנסת. לא מרזל ההוא, אלא קפטן נבחרת ישראל לשעבר איתמר מרזל.

ד. ועוד מחדשות הליכוד: שי בזק, שהיה יועץ התקשורת של בנימין נתניהו, צורף לצוות ההסברה של המפלגה. עד שהתרגלנו לעולם בלי צירוף המילים "שי בזק מכחיש" – עכשיו ניאלץ להתמודד עם כל זה מחדש.

ה. במו עיניי ראיתי קבצן צמתים, שביד אחת הושיט כוס פלסטיק לעבר אחד הנהגים, וביד השנייה החזיק טלפון נייד ואף דיבר בו בזמן קבלת התרומה. את דבריו בשיחת הפלאפון אני יכול רק לנחש: "יקירתי, תשאירי את השער החשמלי פתוח ותפעילי את הג'קוזי – עוד שעה אני מגיע". 

שאלה קטנה לסיום

מי ילך ראשון הביתה – בני בגין או פיני גרשון?

יודע את מקומי

לאחרונה רכשתי מכשיר די-וי-די מקליט משולב, המאפשר לצרוב קלטות וידאו ישנות על דיסקים, רגע לפני שאלה וגם אלה יעברו מן העולם. ומכיוון שבדירתנו הצנועה נמצאת אחת מספריות הווידאו הביתיות הגדולות במזרח התיכון, והזמן הדרוש לצריבה הוא בדיוק הזמן שנדרש כדי לצפות בכל הקלטות, עושה רושם כי בחודשים הקרובים אהיה עסוק עד מעל לראש. נא לא להעביר לי שיחות, תודה.

בינתיים, למרות שאין בכך שום תועלת להקלטה עצמה או לעיסוקיי האחרים, אני נהנה לשבת ולצפות בקלטות העתיקות, שחלקן העלו אבק על מדפינו במשך קרוב לשני עשורים. הנה הקלטה של נחמן שי ממלחמת המפרץ הראשונה, וכאן פרק מסדרה עם גידי גוב שאפילו הוא שכח את קיומה. והנה מרב מיכאלי מגישה תוכנית ספורט לצד השפם של אורי לוי – ועדיין מדברת על הכדורגלנים בלשון זכר. טוב, באותם ימים הכדורגלנים באמת היו גברים.

באחת הקלטות מצאתי קטעי וידאו שצילמתי בעצמי בשנת 1994, שנה שבה הייתי סטודנט לקולנוע ונהגתי לצלם כל דבר שזז. אחד הקטעים צולם בעצרת ימין שנערכה בנתניה בתום צעדה של הימין שכונתה "צעדתרום". מי ששכח את הנזק הגדול שעשה יגאל עמיר לחברה הישראלית, מוזמן לצפות בצילומים אלה. רגע לפני ששירותי הביטחון השתלטו על חיי מנהיגינו, עוד אפשר היה לראות את בנימין נתניהו עומד ליד רכבו, מוקף באוהדים ומשוחח עימם כאחד האדם. היום כבר לא אוכל לצלם תמונה כזאת, וספק אם בכלל אוכל לצלם משהו בהפגנות ימין בלי להיחשד כסוכן שב"כ. ובכלל, איפה הימים שבהם עוד האמנו בכוחן של הפגנות ועצרות?

געגוע רב עשויה לעורר גם רשימת הנואמים בעצרת. עצוב לראות כי למעט נתניהו, כל הנואמים שצילמתי עזבו אותנו בטרם עת: רפול, גנדי, זבולון המר, המנחה אדיר זיק. תודו שאוסף השמות הזה מעמיד את הקשקושים על "נפילת תומכי ההתנתקות" באור קצת מביך, למרות שגם אריאל שרון היה בין הנואמים. בכל אופן, בעידן הנוכחי של שלטון יועצי התקשורת, מעניין להיזכר בתקופה שבה לפוליטיקאים היו דעות נחרצות, ואפילו קבועות. שווה גם להיזכר בנאומים השונים, שבזמנו נשמעו לי משמימים ויבשים כחציר, אבל במהלך 14 השנים שחלפו מאז – הפכו לנבואות שהתגשמו אחת לאחת.