גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שאלת השבוע - דעות

27/11/08, 14:35
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: באיזה משרד חשוב יותר שיהיה שר אמוני בממשלה הבאה: חינוך, משפטים או בינוי ושיכון?

בבחירות הקרובות מסתמן כי נציגי הציבור האמוני בכנסת יזכו לייצוג גם בממשלה. על פי תמונת המצב הנוכחית במדינת ישראל, מה התיק החשוב ביותר שעל נציגי המגזר הדתי לדרוש עם הצטרפותם לממשלה?

להציל את המדינה מבג"ץ/ יצחק קליין, ראש המרכז המדיני לישראל

אין כמו גזל 'בית השלום' מבעליו, פרי מעלליה של אותה ערכאה המתפארת, באירוניה אורווליאנית, בתואר "בית הדין הגבוה לצדק", כדי להמחיש את החשיבות היחסית של שלושת התיקים המוזכרים. החשיבות של משרד השיכון מושתתת על ההנחה כי קניין זה קניין; ושל שני המשרדים האחרים, על ההנחה שהמדיניות של שר נבחר מחייבת.  כשמדובר בציבור האמוני ונציגיו במדינת ישראל של היום, הנחות אלו אינן אלא משענת קנה רצוץ.

הציבור האמוני טוען לחלק בהנהגה הלאומית. הסתפקות במינוי שר למשרד החינוך או למשרד הבינוי והשיכון עונה על אינטרסים סקטוריאליים בלבד. קבלת מינוי כזה כמוה כאיתות נכונות להמשיך ולשחק את המשחק הישן, בו הביינישות והפרוקצ'יות קובעות את הכללים והציבור האמוני מסכים לשחק לפיהם, אם רק יואילו השופטות בטובן להרשות לו לעשות כן.

כיום, מערכת המשפט ואכיפת החוק מחבלת באושיות ביטחון המדינה, אופייה היהודי ושלטון החוק, שהרי אי אפשר לכנות מדינת חוק מדינה שבה "החוק" אינו אלא רצונם השרירותי של חבורה קטנה שעוצמתה אינה נתונה לבקרה. אימתה של מערכת זו חולשת על כל מערכות השלטון בישראל. המשימה הלאומית הראשונה במעלה, לפחות בתחום מדיניות הפנים, היא להשלים את המלאכה שפרופ' דניאל פרידמן החל בה – להטיל מגבלות חוקתיות על סמכויות מערכת המשפט ואכיפת החוק ולהפקיד את מינוי השופטים בידי הכנסת. רק שר משפטים חזק ונחוש יכול לבצע משימה זאת.

אחד המועמדים לתפקיד ראש המפלגה החדשה אמר לי פעם, כי בפעם הבאה שיזדמן לו לדרוש תפקיד שר, יעמוד על קבלת משרד המשפטים. אותו יהודי מבין כי מה שנחוץ לנו יותר מכל דבר אחר, לכל המדינה אך במיוחד לנו, הוא פשוט צדק.

לדאבוני, לא נראה לי כי נציגי הציבור האמוני יוזמנו ליטול כל תפקיד בממשלה הבאה, לא במשרדים המוזכרים ולא באחרים, כך ששאלת השבוע תישאר היפותטית בלבד. השאלה הבוערת באמת היא, כיצד לממש את הפוטנציאל הפוליטי של המחנה האמוני?

לדרוש את משרד ראש הממשלה/ עמית הלוי, מנכ"ל המכללה למדינאות יהודית ולחשיבה אסטרטגית ע"ש עדו זולדן

המשרד אותו צריך לבקש הציבור הנאמן הוא משרד ראש הממשלה. בראש ובראשונה הוא צריך לדרוש אותו מעצמו ואחר כך מן הציבור. גם אם לא יזכה בכך במערכת בחירות זו, הרי שעליו להתחיל לצעוד בדרך ארוכה-קצרה של הצבת מנהיגות בעלת חזון, המסוגלת לקחת אחריות לאומית כוללת ולהוביל רפורמות מקיפות במדיניות החוץ, הביטחון ובמערכת המשפט.

הצעד הראשון בדרך זו הוא בניית מפלגה לא סקטוריאלית, המבוססת על המכנה המשותף הציוני והיהודי של ציבור רחב בישראל או הצטרפות למפלגה לאומית עממית. מפלגה כזו אינה מדברת בשפה מגזרית, אינה בנויה בצורה מגזרית ואינה דורשת דרישות מגזריות.

ארבעה מרכיבים מרכזיים עשויים, כמדומני, להפוך מפלגה כזו לתנועה פוליטית גדולה:

1. להחליף את הלקסיקון הציוני-דתי במרכיבי הזהות היהודיים של רוב החברה הישראלית.

2. להציב מספר מועמדים מסורתיים וחילונים במשקל דומה לדתיים ולא כקישוט בלבד.

3. להציג אג'נדה הכוללת שורה של רפורמות בתחומי החוץ, הביטחון, המשפט והכלכלה.

4. להציב בראש הרשימה מועמד לראשות הממשלה מטעמה.

אפילו מפלגות ש"ס וישראל ביתנו בעלות הפרופיל המגזרי, הצליחו לפנות לשכבות אוכלוסייה רחבות, תוך כדי שהן מיישמות עקרונות אלו או חלקם, כל אחת בדרכה. 

במובן זה, האתגר הקרוב של מפלגה כזו צריך להיות דווקא תיק החוץ.

להחזיק במושכות של הפרקליטות/ פנחס ולרשטיין, מנכ"ל מועצת יש"ע

אחרי שנים מספר של היעדרות מאחיזה במושכות השלטון נדמה שלאחר הבחירות הקרובות ישתנה מאזן הכוחות בפוליטיקה הישראלית. בעבר הציונות הדתית נהגה לדרוש תיקים כמו משרד החינוך ובכך לסייע למוסדות החינוך, או כמו משרד הבינוי והשיכון ולסייע להתיישבות. אך אני סבור כי לעת הזאת אם ברצוננו לקחת חלק חשוב בהנהגת המדינה עלינו לדרוש דווקא את תיק המשפטים.

ההחלטות החשובות ביותר מתקבלות כיום בזירה המשפטית. שופטי בג"ץ ובכירי פרקליטות המדינה הם הקובעים בסופו של דבר בשטח, גם אם בניגוד לכללי הצדק והמוסר הטבעיים. במערכת המשפט פשו תפישות זרות המעדיפות לראות באויב את החלש ולהגן על "זכויותיו", תוך רמיסת הכוחות הלאומיים ציוניים הפועלים למען שלמותה וזהותה של המדינה והארץ.

שופטי בג"ץ בעידן פוסט אהרון ברק, ומול שר משפטים דומיננטי כפרופסור דניאל פרידמן, לא ממהרים ליטול החלטות חשובות, ולכן כמעט בכל דיון המתנהל כאשר מוצגת עמדת המדינה, מאמצים השופטים את עמדת הפרקליטות – פעמים רבות ללא עשיית דין צדק ומתן סעד לנפגעים ממדיניות זו. בשל כך הקול הקובע בסוגיות מכריעות ומעצבות את דמותה של המדינה ואת גורלן של נקודות יישוב, הם אנשי הפרקליטות, קבוצה הומוגנית וכוחנית שאיש לא בחר בהם, איש לא מינה אותם, אך הם הסמכות שעל פיה יישק דבר במדינת ישראל.

לכן אין זה משנה אם זה מאחז חוקי או לא, אין זה משנה אם אלו אדמות מדינה או לא, אין זה משנה אם בית נרכש ע"י יהודים כדין או לא, אין זה משנה אם טענות המוכר כנגד הרכישה מפוקפקות ללא שום אחיזה במציאות או לא. אנשי הפרקליטות לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. מה שמניע אותם זו האג'נדה. וכך פעם אחר פעם משסים את הבג"ץ נגד המתיישבים, וכופים עימות גם על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל שלא רוצים בו. לצערנו, הגוף המשפיע ביותר והאנטי דמוקרטי ביותר הפועל כיום במדינת ישראל הוא הפרקליטות, המובילה אג'נדה פוסט ציונית, הדוגלת במדינת כל אזרחיה בניגוד לעמדת הרוב המוחלט של אזרחי ישראל, הסובר שצביונה של המדינה הוא קודם כל יהודי ואחר כך דמוקרטי. 

לא צריך להיות בקיאים בנבכי מסדרונות משרד המשפטים כדי להבין שאם היינו מציבים קלפי מדגמית בבניין פרקליטות המדינה, המפלגות שהיו מרכיבות את הממשלה הבאה היו מרצ, חד"ש ושמאלה להן. מספיק לעקוב לאן פונים בוגריה בתום כהונתם – כגון עורכת הדין טליה ששון, שבוחנת את האפשרות להיכנס לפוליטיקה במפלגת השמאל הקיצוני החדשה לצד שמות כמו צלי רשף ומרדכי קרמניצר.

נכון, זה לא יהיה קל. בכירי הפרקליטות ידעו בעבר "להתמודד" ולסלק מהדרך את מי שלא יישר עמם קו ולא הסכים לעמדותיהם – כמו המועמד למשרת שר המשפטים יעקב נאמן, רפול, ואפילו אהוד אולמרט ש"הסתבך" עמם כשמינה את פרידמן לשר משפטים לעומתי.

רק שר משפטים לאומי ואמיץ שאמון על ערכי הצדק והמוסר הטבעיים, נאמן למדינה, למוסדותיה ולקולו של האזרח הקטן העומד חסר אונים מול הממסד המשפטי וטחנות הצדק, שביניהן לבין עשיית דין לאמיתו פעורה תהום, יוכל להביא לניקוי אורוות רציני במערכת המשפטית, להשיב את אמון הציבור בבתי הדין שלו, לחזק את מערכת אכיפת החוק, ולהשיב שופטינו כבראשונה.

החינוך יחזיר את העם לשורשיו/ גילה פינקלשטיין, לשעבר חברת כנסת מטעם המפד"ל

שאיפתנו מאז ומתמיד היתה, וצריכה להיות גם עתה, לקבל את תיק החינוך, כי החינוך הוא ציפור נפשו של הציבור הציוני-דתי.

משפחות במגזר הדתי-לאומי משקיעות מאמצים רבים כדי להבטיח את החינוך הטוב ביותר לילדיהן, תוך ויתורים אישיים של ההורים. גם המורים והמחנכים משקיעים רבות כדי להעניק לתלמידיהם את הסיכוי המרבי. ואכן, בוגרי החינוך הממלכתי-דתי תופסים עמדות מפתח בחברה הישראלית בכל התחומים: בכלכלה, בצבא, במדע, במערכת המשפט, הבריאות, במערכות הממשל והחינוך.

עלינו להציג את הצלחת החינוך הדתי כמודל לחינוך הכללי בארץ. על רקע המשבר בחינוך, קריסת עולם הערכים, התגברות התופעות הנלוות לבילויים הריקים מתוכן, צריכת הסמים והאלכוהול, האלימות הגואה בקרב הנוער, רק אנחנו יכולים להציע תוכנית חינוכית לכל עם ישראל. אנו יכולים להוות גלגל הצלה לחברה הישראלית.

הציונות הדתית יכולה להתחבר אל העם כולו דרך כיתות הלימוד, באמצעות החינוך היהודי הערכי. להיאבק ולהחזיר למדינה תכנים יהודיים של אמת, חסד, מוסר קפדני, תורה ומצוות. לרתום ציבורים רבים יותר למורשת ולזהות היהודית. רק אנחנו נכניס את התנ"ך לבית הספר ואת הסידור לכיתה. נשלב בתוכנית הלימודים לכל תלמיד בישראל שעת שורשים יהודיים יומית: תולדות עם ישראל, ידיעת הארץ, תורה, תנ"ך וכדו'.

כאשר תיק החינוך יהיה בידינו, כל ילדי ישראל יקבלו גם את הכלים האינטלקטואליים וגם את הערכים היהודיים והציוניים שמחברים אותנו זה לזה ולארץ הזאת. זו ההזדמנות שלנו להשיב את ערכי עמנו לחינוך. המהפכה החינוכית אשר נוביל תחזיר את הישגיהם של ילדי ישראל לעשירייה הפותחת של תלמידי מדינות העולם. להזכירכם, היינו שם, ונוכל ואפשר לחזור לשם.

המפלגה החדשה 'הבית היהודי' שמה בראש סדר העדיפויות את החינוך. המשבר האמיתי במדינה הוא משבר זהות. כיום, במערכת החינוך מתנערים מהערכים המרכזיים שלנו, לכן חשוב שתיק החינוך יהיה בידינו, כי אנו נחזיר את הישגי החינוך למדינה ונפתח את שערי ההשכלה הגבוהה לכל דורש. החינוך הוא האמצעי הטוב ביותר לצמצום הפערים החברתיים בישראל. החינוך – זה הדגל שלנו.