בשבע 320: מדליקים את הניצוץ היהודי

הלב היהודי נפעם ממעשיהם הגדולים של שלוחי חב"ד. השבוע קיבלה מסירות הנפש שלהם משמעות נוספת וטרגית.

עמנואל שילה , ז' בכסלו תשס"ט

1.  עם שוך היריות והפיצוצים, לאחר שהוצאו גופותיהם של הנרצחים הקדושים ונפתחה הדרך אל בית חב"ד במומביי, היה הרב דב-בער גולדברג, שליח חב"ד בגואה, הראשון להיכנס אל חדרי הבניין המוכר לו היטב שבו פעלה בשנים האחרונות משפחת חברו, הרב גבריאל הולצברג ורעייתו רבקה הי"ד, שליחי חב"ד במומביי. בחדר שבו פעל בית המדרש המקומי מצא הרב גולדברג, דובער בפי חבריו, את הטלית והתפילין של הרב הולצברג. תפילין של ראש על השולחן, תפילין של יד מושלכות על הרצפה, ומתחת לטלית, שגם היא היתה על השולחן - זוג תפילין של רבנו תם. "גבי (הרב הולצברג) היה אדם מאוד מסודר", מספר דובער, "והתפילין שלו היו מונחות תמיד במשרד, שם גם היו עוד הרבה זוגות תפילין שהועמדו לשימוש המבקרים הרבים בבית. אם התפילין שלו נמצאו בבית המדרש כשהן לא מקופלות, ההסבר היחיד לכך הוא שבהיותו תחת מתקפת המחבלים גבי עוד הספיק לקחת את התפילין מהמשרד ולהניח אותן".

חמישה ימים של פעילות אינטנסיבית בתוך סערת רגשות של מתח, דאגה וכאב עברו על ר' דובער גולדברג. מאז שנזעק מגואה למומביי ביום חמישי שעבר ועד שהגיע ביום שלישי השבוע, בתום ההלוויה בהר הזיתים, למנוחה קצרה בבית הורי אשתו בשיכון חב"ד בלוד, הוא כמעט שלא עצם עיניים. למחרת עוד מצפה לו נסיעה לניחום אבלים בבית הוריה של רבקי הולצברג בעפולה, לפני שיעלה שוב על טיסה למומביי כדי לסייע בפתיחתו המחודשת של מרכז חב"ד בעיר. במהלך סערת הימים הללו הוא דחה את פניותיהם של העיתונאים הרבים שביקשו לראיין אותו. רגע לפני שירשה לעצמו כמה שעות שינה, ניאות דובער לספר ל'בשבע' על מה שראו עיניו ועל תחושותיו ומחשבותיו.

2.  את הרב גבי הולצברג דובער מכיר קרוב לעשר שנים, מאז שלמדו יחד בישיבת חב"ד בברוקלין. כבר שם התבלט גבי בכישוריו התורניים והארגוניים, ובין השאר היה זה שריכז את ההוצאה לאור של קובץ חידושי תורה שכתבו תלמידי הישיבה. בזכות כישוריו הארגוניים המצוינים הופקד הרב גבי על ניהול בית חב"ד במומביי, שתחת אחריותו פועלים כל שליחי חב"ד באזור. גבי היה האיש שגייס את דובער לשליחות, וההיכרות האישית איתו היתה גורם מרכזי בהחלטתו להיענות ולעבור מלוד להודו עם אשתו הצעירה וילדתם הקטנה, כדי לנהל את בית חב"ד בגואה. על הרב הולצברג, הוא ידע, אפשר לסמוך. דובער מעיד שגם בתקופה הקשה הנוכחית, כאשר המשבר הכלכלי העולמי פגע בזרם התרומות, גבי ידע להתנהל כלכלית ולא נבהל כאשר ההוצאות על פעילות החסד והפצת היהדות חרגו מהתקציב המתוכנן.

דובער אומר שהעובדה שבעת התקפת המחבלים היו בבית חב"ד רק קומץ יהודים היא בגדר נס. בדרך כלל יש שם בשעות האלה לפחות ארבעים מבקרים. המקום היה מאובטח 24 שעות ביממה על ידי שומר, אך בהוראת חוקי הממשלה ההודית נאסר עליו לשאת נשק.

בחדר השינה של הרב גבי הולצברג, על השולחן שליד מיטתו, מצא דובער ספר הדרכה ישראלי ובו הוראות כיצד יפעל מי שמוצא את עצמו תחת התקפת מחבלים. "גבי היה בן ישיבה ואיש ספר", אומר דובער, "הוא לא התעניין באומנויות לחימה. העובדה שהספר הזה נמצא ליד מיטתו מלמדת שהוא חשש לסכנה וביקש להיות מוכן לקראתה".

3.  דובער ואשתו צ'רנה עמדו בקשרים שוטפים עם בני הזוג הולצברג. צ'רנה גולדברג היתה זו ששמעה לראשונה מרבקי הולצברג על הריונה. העובדה שהמחבלים לא חסו על האם ההרה מזעזעת במיוחד ומלמדת מול מי אנחנו עומדים, אומר דובער, כשהוא מציין את העובדה שכמה חודשים קודם לכן נהנו הרוצחים הללו ממידת החסד של נרצחיהם, כאשר התארחו וקיבלו ארוחת חינם במסעדה שהפעילו גבי ורבקי בבית חב"ד.

לשאלתי משיב דובער כי בעשרות שנות פעילותם של השלוחים ברחבי העולם טרם היה כדבר הזה ששליח חב"ד נרצח על משמרתו. החב"דניקים ומשפחותיהם פועלים במסירות נפש כדי להבעיר את הניצוץ היהודי בכל פינה על הגלובוס, כשהם מאמינים שברכת הרבי מלובביץ' מלווה אותם ושומרת עליהם. עד לרגע האחרון הוא עוד קיווה לנס. הוא כבר ידע שחבריו אינם בין החיים, אבל בעמקי לבו עדיין נאחז בתקווה, וכאשר נכנס לזהות את גופותיהם של הקדושים גבי ורבקי עבר עליו הלם טראומטי.

האם האסון הזה עלול לרפות את ידיהם של שלוחי חב"ד? דובער מבטיח שלא. הוא עצמו אינו נרתע מלהמשיך בשליחותו עם משפחתו הצעירה, והוא בטוח שכך גם חשים חבריו השלוחים, שעם רבים מהם שוחח כאשר נהרו ארצה באלפיהם מכל קצווי תבל כדי ללוות את חבריהם למנוחת עולמים. הם חיילים ושלוחי מצווה ולא ינטשו את משמרתם. הם ימשיכו להיות שם בשביל כל יהודי שיזדקק להם, להושיט סיוע גשמי ורוחני לכל דורש ללא בקשת תמורה, כשהם מרוחקים מכל סביבה תומכת ורק השליחות, ברכת הרבי ואחוות החסידים מפיחים בהם כוח ועוצמה.

4.  הרב דובער גולדברג הוא בן דוד שלי. ליתר דיוק, בן דוד שני. סבא שלו ואחותו סבתא שלי גדלו בפולין בבית משפחת חסידי אלכסנדר בת 12 ילדים, שלאחר השואה נותרו מהם שבעה. סבתא שלי זכתה לעלות לארץ עם סבא עוד לפני המלחמה ובנם היחיד, אבא שלי, התחנך כאן בדרך בני עקיבא וישיבות 'מרכז הרב' ו'כרם ביבנה'. המשפחה הענפה שהקים אבא מרוכזת בעשייה מגוונת, רוחנית וגשמית, למען בניין ארץ ישראל והעם היושבים בה, ברוח משנת הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה.

אחיה של סבתי חי רוב השנים בצרפת, שם הפך בנו לחסיד חב"ד. דובער הוא הבן הגדול במשפחה החב"דית בת 16 הילדים שהקים. עם התבגרותם הפכו דובער ואחיו הצעירים לאזרחי העולם. הם יצאו מצרפת והחלו להתנייד בין יבשות לתקופות לימודים בישיבות חב"ד בארץ ובארה"ב, ולשליחויות של מצווה באיים רחוקים ובארצות נידחות. בעת שהותם בארץ נהננו להתוודע אליהם ולארחם, להתבשם מרוחם החב"דית ולשמוע את סיפורי ההרפתקאות ממסעותיהם בעולם.

הבדלי מנטליות והשקפה לא העיבו כלל על שמחת הפגישה המחודשת של שני ענפי המשפחה לאחר עשרות שנים של נתק. האהבה החב"דית לכל יהודי, קל וחומר לבני משפחה, ותמימות הדעים בנושא שלמות הארץ, במיוחד על רקע המאבק להצלת גוש קטיף, הוסיפו קירבה בין הענף המשפחתי הצרפתי-חב"די לענף הישראלי-מתנחלי. ילדיי התאהבו בקלות בדובער ובאחיו בעלי השמות החסידיים, ולאחר שדובער נישא וביקוריו הפכו נדירים יותר הם הרבו לשאול מתי כבר דובער יבוא.

לפני חצי שנה עוד ישבו איתנו דובער וצ'רנה בשמחת בר מצווה שערכנו, ומאז לא שמעתי מהם עד ששמו ותמונתו של דובער עלו מולי באתרי החדשות, בעצם ימי החרדה והתקווה שבהם עמד בחזית מאמצי הסיוע והחילוץ מול בית חב"ד במומביי.

5. שמור אלוקינו עליו, על צ'רנה שלו ועל ילדתם הקטנה, ועל כל שלוחי חב"ד שבמצוות הרבי שלהם שוקדים על שמירת גחלת היהדות בארצות נידחות. זכור להם את חסדם ומסירותם, והצילם מבהמות יער אכזריות וחורשות רעה. ברך מעשי ידיהם וזכה אותם לקרב את לב עמך ישראל אליך. שנזכה במהרה להתאחד כולנו יחד כאן בארץ קודשנו, לשמוח בישועתך ולהטות שכם אחד לעבדך.