בשבע 320: שדה המחלוקת

המחלוקת על עיבוד שדה השייך לשני אחים: ציוני-דתי וחרדי בשנת השמיטה, הופכת למשל על יחסי המגזרים השונים בחברה.

עדי דוד , ז' בכסלו תשס"ט

אינפ': אחים במחלוקת, תיאטרון אספקלריא, אורך ההצגה: כשעה.

אם יש מחלוקת מספר המחלוקות של ההיסטוריה היהודית שאיני לוקחת בה צד זוהי המחלוקת בגין מצוות שמיטה, ולו רק בגלל שביטויים כמו 'היתר מכירה', 'אוצר בית דין', ו'הפקר', חרף כל מאמציי להבין, עדיין נשמעים לי כמו סינית מדופלמת.
ברגע הראשון שהבנתי כי המחזה שעומד להתחיל נסוב על מחלוקת בעניין 'שמיטה', רציתי לברוח כל עוד נפשי בי.
אך המחזה החל, ומתוקף תפקידי נותרתי ישובה במקומי, וטוב שכך.

'אחים במחלוקת' מתרחש על רקע ימי העלייה הראשונה ומציג את סיפורם של שני אחים, בניו של רב, שנולדו בפולין ונפרדו כאשר הראשון אברהם הרצפלד (דוד לפיד),  עלה לארץ ישראל כחלוץ להפריח את השממה ואילו הצעיר, דוד הרצפלד (אסף פני אל) נותר עם הוריו בגלות פולין ושמר על חזותו ומנהגיו כחרדי. באחד הימים, מספר חודשים לאחר מות האב, עלה הבן הצעיר, תלמיד הישיבה, לארץ ישראל, אל אחיו שלא פגש שנים רבות, שעמל יומם וליל בטיפול בשדה שקנה עבורם אביהם ברחובות. דוד הצעיר הגיע עם צוואת אביהם שהורה כי השדה שייך לשניהם, ובלבד שיחיו בשלום זה עם זה ולא יריבו. אך אם לא יצליחו לחיות בשלום - השדה יופקע מידם.

רצה הגורל והיתה זו שנת שמיטה והאח החרדי נדהם לגלות כי אחיו החלוץ ממשיך לעבוד את האדמה של אביהם ולהסתמך על 'היתר המכירה' שנוסד אז. מכאן ואילך מתגלעת מחלוקת אחים שבמהלכה במעין משפט שלמה הם חילקו ביניהם את השדה המשותף. זוהי מחלוקת שראשיתה בשני אחים ואת סופה אנו רואים בימינו אנו ממש. זהו מאבק בין שני אחים, אך יותר מכל זהו מאבק ממושך הקיים עד היום, של החרדי מול הציוני, הישן מול החדש, "הרבנים שלנו" מול "הרבנים שלהם", והמינון הנכון בין התורה לעבודה.

את המושגים שפעם נשמעו לי כמו סינית, הצלחתי ללמוד בזריזות (כנראה שטוב מראה עיניים ממשמע אוזניים), ונשאבתי תוך זמן קצר אל עומק העלילה המתפתחת.

בנקודת השיא נחשד דוד שעיבד את שדהו, אך בעצם היה זה אחיו שלא יכול היה לראות את האדמה המופקרת ועיבד אותה, ויצא כרוז שהכריז על דוד כעל חוטא גדול. בכעסו, הדליק דוד אש ושרף את שדהו של אחיו. היתה זו תמצית העלילה ותמצית מחלוקות חיינו כיהודים.  ברגע קטן זה, בזכות המשחק המצוין (שחקן נוסף בהצגה היה גיא דורון), הצלחתי להבין דבר גדול:

ראשית, איך מתחילות מחלוקות - לרוב הן מתחילות 'לשם שמיים' ומהר מאוד עוברות למאבקי כוח ואגו עד ששוכחים בכלל כי אותו הקב"ה שאנו פועלים בשמו ולשמו, אמר כי "גדול השלום" עד שאפילו כל ישראל יהיו חוטאים, אך יש שלום ביניהם, הוא גואל אותם מיד.

שנית, איך כל כך קל להדליק את אש המחלוקת, וכמה מהר היא מתלקחת. במחי הדלקת גפרור קטן, אפשר להבעיר ולשרוף שדות שלמים, חיים שלמים, משפחה.

ושלישית,  במחזה נפרש בפנינו שורש המחלוקת, תחילתה, בימי העלייה אל ארץ ישראל. שני אחים, האחד ציוני חלוץ והשני תלמיד ישיבה חרדי, מדינה בהקמה, שדות רחבים, מצב חירום המצריך חשיבה על פתרון הלכתי חדש ורב קוק גדול אחד.

היום, כשישים שנה אחר כך, אנחנו כבר לא רואים אנשים, אנחנו רואים רק מחנות: "חרדים", "ציונות דתית", "חילונים". כבר לא זוכרים את שורש המחלוקת, שוכחים שלשני המחנות אותו האב, שרק רוצה שנחיה בשלום ולא נריב. אחרת ה'שדה' יופקע מידינו.

התמונה בה דוד מבעיר את שדה אחיו, ובו בעת הכרוז החרדי מכריז עליו כחוטא, ואבריימל'ה כמעט ומאבד שליטה, נשארה חקוקה בלבי. ככה  מתחילות מחלוקות, הבנתי, בשבריר של שנייה, ומי יודע מתי ואיך הן מסתיימות.

המחז הסתיים ב'סולחה' בין השניים, אך השאלה שנשארת תלויה בעינה היא איך היא תסתיים אצלנו.

המחזה הועלה במסגרת תיאטרון אספקלריא, תיאטרון יהודי ערכי, בירושלים, בהנהלת חגי לובר, כחלק מהרחבת פעילותו של התיאטרון, שהחל לפעול גם במוצאי שבתות.

האולם היה מלא עד אפס מקום, מה שגרם לרבים שהגיעו לחזור לבתיהם מפאת חוסר מקום. וכל שנותר הוא להצטרף לקריאתם של הנהלת התיאטרון לעיריית ירושלים להקצות מקום גדול יותר לתיאטרון ולתרבות היהודית ההולכת וגדלה בעיר.