בשבע 320: חזון המדינה הפלשתינית

עד היום הבאנו טענות יצוקות בסלע שנתקלו בקירות. כדי לבנות גשר קל למעבר עבור שמאלנים שהתפכחו, הבה נדמיין כיצד תיראה התגשמות חזונם – מדינה פלשתינית לצדה של ישראל.

דודו אלהרר , ז' בכסלו תשס"ט

המאבק מול השמאל הישראלי אינו נושא פירות ואינו יכול לשאת פירות כל עוד מציבים מול טיעוני השמאל טיעונים שכנגד המפריכים את משנתו. הדרך הכל-כך הגיונית הזאת הנהוגה בכל מקום אחר בעולם, פועלת אצלנו בכיוון ההפוך. ככל שטיעוני הימין ובעיקר המציאות משכנעים יותר ויותר, כך השמאל מתעקש, מתבצר בעמדותיו ונאטם. אף על פי כן מחנה הימין ממשיך לשחוק את מיטב מרצו בדרך זו, ונמצא טוחן מים אל תוך שוקת שבורה.

חייבים לתור אחר דרך אחרת, שונה ויצירתית. משום שבלי נדידה של בוחרים ימינה שירחיבו את השורות, נמשיך לדשדש באותו מאבק סיזיפי לשמור על הקיים נגד השלטון האמיתי, שהם כוחות התקשורת, בית המשפט וההון המזין אותם. חורבן גוש קטיף וצפון השומרון הוכיח כי המאבק המתמשך הזה לא תמיד מצליח, ועינינו הרואות איך השמאל האטום ממשיך להריע ולקצור תשואות, על אף תוצאותיה הנוראות של ההתנתקות מעזה שלא היתה ולא נבראה.

מחנה הימין צריך להפנות משאבים ומאמצים לבנות גשרים נוחים למעבר עבור אנשים שתמכו עד היום במחנה השמאל, ובליבם כבר מקנן פקפוק מה בצדקת הדרך התבוסתנית הזאת. אין זה סוד כי אל השיח הישראלי מסתננות דעות שהיו מנת חלקו של הימין מזה שנים רבות. המילים 'פיקחון' ו'פיכחון' כבר אינן מביישות. יותר ויותר אנשים מעידים על עצמם שהמציאות, בייחוד זו שלאחר ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה, טפחה על פניהם פיקחון-עיניים ופכחון-לב בעל כורחם.

היגיון של שמאלנים

עד היום הבאנו טענות יצוקות בסלע, שנתקלו בקירות. הצבענו על מציאות יומיומית שהכל ראו, מהם אנשים שחשו אותה על בשרם ועל בשר יקיריהם, והעיקשות בשלה. הוכחנו מבחנים שעל-פי תוצאתם היו אמורים להזיז פרד ממרדנותו, ללא הועיל. קיימנו הפגנות, מחינו מחאות, זעקנו חמס, דיברנו וכתבנו הררי מילים, וקיבלנו משוב של  אנטגוניזם עם שנאה יוקדת לכל מה שמדיף ניחוח יהודי. אין מנוס אפוא מן המסקנה שלפנינו ציבור תמוה ומוזר שאי אפשר להתנהל איתו על פי הגיון המוכר לנו, אלא אך ורק על-פי הגיונו הוא ועל-פי אורח מחשבותיו המשונות.

העובדה הבולטת היא שמחנה השמאל אינו רואה דבר מעבר לחוטמו. הטווח הקצר הוא כל עניינו: שלום עכשיו! כלכלה עכשיו! ביטחון עכשיו! חינוך עכשיו! ובעיקר 'שקט עכשיו'. מבחינת המחנה ההזוי הזה, השלום עם הערבים אפשרי ממש ובהישג יד. בטפשות אין דומה לה טוענים הם בלהט שזה תלוי רק בנו. השלום הוא מעבר לפינה ומצפה בכיליון עיניים שנבוא להושיעו, ואנחנו יודעים רק להחמיץ ולהחמיץ. ושוב 'הכיבוש', 'המאחזים', 'ההתנחלויות', 'המתנחלים' – הם שורש כל הרע והצרה הצרורה של עם ישראל. אין טעם לנסות להסיט את המחשבה הזאת.

אשר על כן, יש לזנוח את הטיעונים שכנגד ולהיצמד למשנתו של השמאל ה'מערבי', ה'חכם' וה'נאור'. אלא שהפעם נתבע להמשיך את קו המחשבה שלהם הלאה, לחזות כמה צעדים קדימה מעבר לתכניותיהם, ולא להסתפק במטרה הנראית לעין בלבד. נשאל: מה ניתן לחזות כבר היום, אם כל תביעות השמאל תתגשמנה? אם כל ההתנחלויות יפורקו, כל המתנחלים יגורשו לתחומי הקו הירוק, ירושלים המזרחית תועבר לשליטת הערבים ורמת-הגולן תימסר לסורים. אפילו נקבל את ההישג הגדול של השמאל - שעדיין אינו מוסכם על הערבים - ופליטי 48' לא יורשו להיכנס לתחומי מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, אלא אך ורק למדינה הפלשתינית שתקום. ועכשיו, מה הלאה?

ובכן, בירדן מתגוררים בין שניים לשלושה מיליון פליטים פלשתינים. על-פי נתוני האו"ם ישנם 350 אלף פליטים בלבנון, בסוריה 300 אלף פליטים, בערב הסעודית 500 אלף, ואפילו בעיראק יש כמה עשרות אלפי פליטים פלשתינים. על-פי הערכות של גורמים פלשתינים ישנם בעולם כ-5 מיליון פליטים פלשתינים, לפי רישומי אונר"א כשלושה וחצי מיליון פליטים, ולפי הערכות גורמים ישראלים 'רק' שלושה מיליון פליטים.

מדינת פליטים עוינת

סביר מאוד להניח, ומכל מקום חייבים לקחת בחשבון, שכל הפליטים האלה, המהווים נטל על המדינות המאכלסות אותם, יגורשו אל המדינה הפלשתינית החדשה, למרחק קילומטרים אחדים ממקום מושבות הסבא-רבא של כל פליט ופליטה. מיליונים!! מהרי יהודה ושומרון הם יראו בעין בלתי מזוינת את הקיבוצים והמושבים הפורחים להם על אדמות הכפרים של אבות אבותיהם שחרבו, ועליהם כל ילד פלשתיני לומד מינקותו. בהיותם קרובים כל-כך למשאת נפשם קיימת, האפשרות שתחושת הצדק מבחינתם תתעצם, ובסיוע תעמולה אפקטיבית במסגדים ובתקשורת הערבית המיומנת, תקום לנו מדינת טרור אדירה נושקת למדינת ישראל.

הם יביטו בעיניים כלות על המגדלים רבי-הקומות בתל-אביב וברמת-גן, על המטוסים המתעופפים כמעט מעל לראשיהם, יחזו במהדורות החדשות ובתכניות הבידור והריאליטי בטלוויזיה הישראלית ויכירו בהלוך הרוחות התבוסתני אצלנו. מיליוני פליטים ברמאללה, בירושלים המזרחית, בג'נין, בשכם – מחנות-מחנות של פליטים ובהם  ילדים, נשים הרות, זקנים וישישות, נשים וגברים מחוסרי עבודה ומעש – הר געש שכולו אבק שריפה – טרף  עסיסי למצלמות הטלוויזיה שיעבירו את תמונות העוני והחידלון לכל פינה בעולם.

זאת ועוד: מה יעשו הפלשתינים שהם אזרחי ישראל (בעל כורחם, כלשונם)? הלא מדובר בבני משפחותיהם, לפעמים מדרגה ראשונה! יחד עם הערבים השוהים באורח בלתי חוקי בישראל הם ימנו לפחות עוד כשני מיליון נפש. האם יצדדו אלה במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי? נגד אחיהם ואחיותיהם? ומי יעצור את זרימת השוהים הבלתי חוקיים לישראל כשהמצב במדינה הפלשתינית ילך ויחמיר?

זהו חזון אפוקליפטי, אבל אין מציאותי ממנו! הוא יביא חורבן גמור על המדינה היהודית ויקים ריבונות פלשתינית מלאה על כל שטחי ארץ ישראל. לא יכולה להיות תחזית אחרת, אלא אם כן יקום מישהו ויוכיח שהמדינה הפלשתינית החדשה תקים מפעלי תעשייה, תפתח את החקלאות, תספק מקורות תעסוקה לכל המיליונים ותקים מגרשי ספורט, תיאטראות ואולמות קונצרטים. בדיוק כפי שקרה ברצועת עזה הפורחת לתפארת מאז הגירוש.