בשבע 321: חילונים למען השבת

לבקשת אזרחים חילונים, בית המשפט בגבעתיים מגדיר אזורי אכיפה לחוק העזר האוסר פתיחת עסקים בשבת ● דרושה ענישה מרתיעה לגנבי רכוש.

יאיר שפירא , י"ד בכסלו תשס"ט

המאבק בפתיחת המרכולים של רשת טיב טעם ושל רשת AM PM ביום השבת ברמת גן ובגבעתיים הוא בבחינת חידוש הראוי לתשומת לב. נגד הרשתות מחללות השבת לוחמים בשתי הערים כתף אל כתף העירייה, ועדי הסוחרים, והתארגנות של אזרחים המתגוררים סמוך לבתי עסק. הצד השווה בין כל אותם העומדים על משמרת השבת הוא חילוניותם. נדמה כי לאחר שנפסקה החקיקה הדתית בכנסת, ולאחר שהציבור שומר המצוות התייאש מלנסות ולהשפיע על צביונו של המרחב הציבורי בערים בהם הוא מיעוט קטן, נאלצים החילונים לעמוד על נפשם ולהציב בעצמם את גבולות הסטאטוס קוו לשמירה על ערכים יהודיים.

השבוע זכו מוקירי השבת החילונים בגבעתיים לניצחון משפטי משמעותי ראשון על רשת טיב טעם, שפתחה מרכול ברחוב מרכזי בעיר והפעילה אותו בשבת. לבקשת העירייה הורה שופט בית משפט השלום בעיר, יונה אטדגי, לבעלי הרשת לסגור את החנות בשבתות.

בפסק הדין התמודד השופט אטדגי עם הטענה הממשית היחידה שהצליחו בעלי הרשת לגייס כדי להצדיק את התעלמותם מחוק העזר העירוני. אנשי טיב טעם טענו כי העירייה נוקטת נגדם באכיפה בררנית, שכן בתי עסק רבים אחרים פותחים את שעריהם בשבת. השופט קיבל את טענת העירייה כי היא מפעילה שיקול דעת באכיפת חוק העזר, והיא אוכפת את החוק ומונעת חילול שבת רק מעסקים גדולים הפועלים בתוך העיר עצמה ובקרבה למרכזי תרבות, מוסדות תורניים ובתי כנסת.

השופט קבע כי מלשון החוק עולה שהעירייה יכולה להבחין הבחנה שכזו ולעצב בעצמה את סדרי העדיפויות הציבוריים בשמירת השבת. מסתבר כי מציאות בה תותר פתיחת פיצוציות בשבת ואילו מרכולים ייאלצו לסגור את שעריהם, מציאות בה רחוב מסחרי בפאתי העיר יעשה שבתו חול ובמרכז העיר תשמר השבת, לא צריכה להיות פשרה שבין דתיים לחילוניים. זהו צורך של הציבור החילוני. זו פשרה חילונית לחלוטין, שאינה זקוקה לקבוצות הדברות ולאמנות מתוקשרות.

יעידו על כך גם המובאות בפסק הדין מהוגים ושופטים חילונים על חשיבותה של השבת. "יום המנוחה, כקניין דתי ורוחני יהודי, הפך במהלך ההיסטוריה והתפתחות התרבות האנושית לערך חברתי אוניברסלי", כתב נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט מאיר שמגר. "יום השבת הוא ערך לאומי לא פחות מערך דתי", כתבה שופטת בית המשפט העליון לשעבר דליה דורנר. "השבת היא היצירה הגאונית ביותר של הרוח העברי", כתב המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. ואחד העם אמר: "מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, הוא לא יוכל בשום אופן לצייר לו מציאות עם ישראל בלי שבת מלכתא". 

לעצור את הגנב הסדרתי

עד כמה הופקר ממונם של ישראל בידי רשויות האכיפה והמשפט יכולה ללמד החלטה של שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,  צבי גורפינקל, שדווקא באה לנסות ולשים סוף להפקרות בעניין.

א', עבריין רכוש סדרתי, השתחרר ממאסר של שנה וחצי לפני שלושה חודשים. לחובתו עמדו עד אז לא פחות מ-18 הרשעות בתיקי רכוש וסמים. לפני חמישה שבועות הוא נתפס לאחר שגנב פריט יקר מחנות בתל אביב. הוא הובא לפני שופט ושוחרר בערבות. במשך כחודש מאז הוא נתפס עוד פעמיים כשהוא גונב או מחזיק בידו רכוש גנוב. בכל פעם חזר הריטואל: א' הובא לפני שופט, ושוחרר.

השבוע שוב נתפס א' גונב, והפעם ביקשה התביעה המשטרתית להאריך את מעצרו עד תום ההליכים. שופט בית משפט השלום בתל אביב עידו דרויאן קבע כי אמנם קיים חשש כי א' ימשיך לבצע עבירות רכוש נוספות, אך "יחד עם זאת מדובר בעבירות רכוש פעוטות שאינן מצביעות על מסוכנות". אשר על כן שוחרר א' בתנאים של התייצבות פעם בשבוע במשטרה, ערבות צד ג' קטנה, וערבות עצמית קטנה עוד יותר. הפעם לא ויתרו במשטרה וערערו על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.

בהחלטתו תיאר השופט גורפינקל את התופעה הנפוצה אותה מכיר כל שוטר מתוסכל, וגם כל עבריין רכוש. עבריין רכוש נתפס לעיתים נדירות. באותה פעם שמזלו בגד בו הוא מובא לבית משפט ומשוחרר מיד בערבות. הערבות אינה ממומשת, שכן הוא אינו בורח לשום מקום. הוא ממלא את כל תנאי הערבות, אך ממשיך בפעילותו הפלילית. גם בפעם הבאה שייתפס הוא ישוחרר מיד. בדרך כלל עד שיגיע תורו לעמוד לדין יצטברו נגדו מספר תיקים, ואז יבקש עורך דינו לצרף את כולם לתיק אחד ולקבל עונש אחד על כולם. הענישה הקלה על עברות רכוש בבתי משפט השלום משחררת את העבריין לרחובות לאחר מאסר קצר, כדי להמשיך להיתפס ולהשתחרר.

"אמון הציבור בבתי המשפט הוא לעיתים ביחס ישר להחלטות הניתנות" כתב גורפינקל בהחלטה נוקבת המבקרת את המערכת בה הוא פועל.  "כאשר ציבור גדול ניזוק מידי יום ביומו מעברייני רכוש,  וקורא בעיתונים כי עבריין שנתפס משוחרר באותו יום ומייד חוזר לסורו, לא פלא הוא שהציבור תמה על החלטות בית המשפט כאילו מדובר בגוף חסר אונים שאין לו כלים להתמודד עם התופעה החוזרת ונשנית".

כספומט

בית המשפט למשפחה בתל אביב, השבוע. לפני השופטת עליסה מילר מגיע אב המשלם מידי חודש בחודשו מזונות לבנו בן השמונה.

דו"חות הרווחה מעידים כי האם מסיתה את הילד נגד אביו עד כדי פגיעה ממשית בבריאותו הנפשית. היא אמנם אינה מפרה את צו בית המשפט ומביאה את הילד לפגישה עם האב, אך הילד צורח ובורח בחזרה לאמו וסבתו שממתינות לו ואוספות אותו בחזרה לבית. טיפול שמימן האב במכון שקבע בית המשפט לא מסייע, והאב הולך ונואש מקשר כלשהו עם בנו. האם נישאה בשנית והילד רואה בבעלה את אביו האמיתי. הם מתפרנסים היטב, ונהנים מהמזונות שהאב משלם מידי חודש בחודשו.

האב ביקש מבית המשפט לצמצם את המזונות למינימום בשל התנכרות הבן. השופטת מילר מסרבת. הבן צעיר ומוסת בקלות, ולכן אין להאשים אותו בהתנכרות ואין לפגוע בזכותו למזונות מלאים.