בשבע 321: 'על דעת עצמי'

אבי סגל , י"ד בכסלו תשס"ט

הסיסמאות שנדחו

הנה עשרת המשפטים שלא תשמעו במהלך תקופת הבחירות לכנסת, וחבל:

"כראש הממשלה אדאג לשלום, לביטחון ולהצלת המשק. רק אציין, למען ההגינות, שאני לא כל כך מבין בתחומי המדע והספורט".

"צר לי, אבל לא יהיה שלום עם הפלשתינים בזמן הנראה לעין".

"אף שאני ראוי לעמוד בראשות המפלגה, עדיף להביא מישהו יותר כריזמטי ומושך קולות ממני".

"אם יסכים ללכת בדרכנו, פייגלין יוכל להיות שותף מצוין".

"אני קורא לכל האזרחים לממש את זכותם לא להצביע. אחוז הצבעה נמוך מצוין בשבילי".

"כן, הצטרפתי רק כי נתניהו הבטיח לי תיק בממשלה. למה אתה שואל?"

"אחרי שננצח בבחירות, אני מבטיח לכם שתהיה כאן ממשלה ממש בינונית. נו, לפחות זה שיפור לעומת הממשלות האחרונות".

"אני עומדת בראש מפלגת שמאל".

"ברשותכם, לפני שאפתח בנאום הבחירות, ברצוני לומר משהו קטן על הנושאים המהותיים".

"לא אסכים לעשות את זה בשום פנים ואופן, מר ארד".

יהודים טובים לנתניהו

ביום שבו ראש הממשלה אם-וכאשר נתניהו יחליט לפנות יישובים באופן חד צדדי, הוא כבר לא יצטרך לערוך משאל בין מתפקדי הליכוד. המשאל התקיים השבוע, והתברר פעם נוספת שחברי הליכוד מתנגדים לכל השתנקות או התפנקות או איך שלא יקראו להרפתקה המדינית הבאה. קשה לבקש תוצאות ימניות יותר בפריימריז של הליכוד, אם כי אני עדיין מתקשה להבין כיצד דן מרידור הצליח לעקוף את, נגיד, דניאל בנלולו. אבל כאשר מתנגדי הגירוש מגיעים למקומות הראשונים ובועז העצני מקים התיישבות במקום ריאלי, לא צריך להיות פרשן פוליטי גדול כדי להבין שנתניהו הוא אולי היו"ר – אבל לא מורה הדרך.

לא פחות משהיתה ההצבעה ימנית, היא העניקה תמיכה לשני סוגים של פוליטיקאים: אנשים בעלי עמוד שדרה אידיאולוגי, ופרלמנטרים חרוצים. גדעון סער וגלעד ארדן ניחנו בשתי התכונות וסיימו ראשונים. ריבלין, שטייניץ, מיכאל איתן ופייגלין הגיעו למקומות טובים, בעוד סילבן שלום נדחק לאחור ולימור לבנת מפסידה ללאה נס. למעשה, רוב אלה שטיפסו מעלה היו ראויים לכך, לאו דווקא בגלל דעותיהם הימניות. 

עדיין מוקדם לשמוח על תוצאות הפריימריז של הליכוד. הישגי הנצים במפלגה עלולים להתגלות כמכה אלקטוראלית קשה למפלגת הבית היהודי, וכשהליכוד יחזור לסורו – וזה יקרה מתישהו – אנו עלולים להישאר בלי ימין בכנסת. אבל מותר להיות מרוצים מכניסתם לפוליטיקה של אנשים טובים חדשים ומניצחונם הברור של המצטיינים הוותיקים. מתברר כי תרבות 'האח הגדול' עדיין לא שולטת כאן לחלוטין, ולהיות כוכב זה עדיין לא מספיק. הדילים והתככים אולי נשארו בליכוד, אבל גם הכמיהה לתיקון עולם עדיין קיימת.

עיתון עצומות אחרונות

בימים האחרונים אנו מוצאים מדי בוקר גיליון של ידיעות-אחרונות על סף ביתנו. איש מבני הבית לא עשה מנוי, ובתחילה חשבנו שמחלק העיתונים פשוט טעה בכתובת. אבל אם זה היה קורה, אני מניח שהטעות כבר היתה נחשפת ומתוקנת מזמן. לפיכך, אני מתלבט כרגע בין שתי אפשרויות: או שבידיעות מנסים להביך אותי בפני השכנים, לאחר שכתבתי בעבר כי כבר שנים אני לא מפרנס את משפחת מוזס – או שאני משתתף בעל כורחי במבצע היכרות של העיתון.
האפשרות האחרונה נראית לי סבירה יותר. רק שאם בידיעות-אחרונות מעניקים לי עיתונים חינם כדי שאעשה אצלם מנוי, הם לא יכלו למצוא עיתוי אומלל יותר. בשבוע שבו במקום ידיעה חדשותית, מגויסת הכותרת הראשית של העיתון להחתמת עצומה פוליטית טיפשית נגד מתיישבי חברון, אין זה צעד נבון להניח את העיתון דווקא ליד הדירה שלי. אם אפשר, בפעם הבאה תשאירו רק את הספורט.
 
חמסה עלינו

א. אולי זה מפני שאני בוגר בני עקיבא ורגיל לפדיחות ארגוניות ולאירועים מבולגנים, אבל כותרות הענק סביב קריסת המחשבים בעבודה ובליכוד נראות לי צעקניות וחסרות פרופורציה. כן, המעבר לדור המחשב מביא עימו לא מעט באגים, אבל יש להניח כי הניסיון ישפר גם את הביצועים, וארגון הפריימריז הוא עדיין נושא שולי יחסית לתוצאות הבחירות. בינתיים, הפרשנים הפוליטיים צריכים לזכור שגם הם לא תמיד היו מושלמים ונטולי טעויות כמו היום.


ב. בכל אופן, קדימה היא האחרונה שיכולה ללגלג על הבחירות הכושלות אצל שתי יריבותיה. עדיין לא שכחנו שאנשיה הם האחראים הראשיים לכישלון הבחירות בעזה. 


ג. הערת פריימריז אחרונה: לדעתי, זאת הפעם הראשונה שכלי התקשורת 'נלחצים' מאחוז הצבעה נמוך בשעות הצהריים, ובערב מתברר שאחוז ההצבעה באמת היה נמוך.


ד. "אני מתביישת לקרוא למצב בעוטף עזה רגיעה כיוון שהירי אינו נפסק", אמרה השבוע ציפי לבני, בניסיון נואש לחשוף טפרים ביטחוניסטיים לקראת הבחירות. רגע, תזכירו לי מי תמכה בזמנו בהסכם עם החמאס? אני בטוח שיש צ' בשם שלה, אבל מי זאת היתה? 


ה. מבזק DVD: 'תסתכלו עלי' מ-2004 הוא שיתוף פעולה נוסף של הצמד הצרפתי המצליח, בני הזוג אנייס ז'אווי וז'אן-פייר בכרי. השניים מרבים לשתף פעולה בכתיבה ובמשחק, ויוצרים יחד מחזות וסרטים על מורכבות היחסים בין בני האדם והקשר בינם לבין אמנות לסוגיה. 'תסתכלו עלי' הוא סרטה השני של ז'אווי כבמאית, והוא מוצלח הרבה פחות מסרטה הראשון והמעולה 'על אהבה וטעמים אחרים'. האנושיות והניואנסים הרבים עדיין שם, אבל העלילה מתפתחת באופן צפוי מדי, הדמויות לא עוברות שינוי פנימי עמוק דיו, והסרט נע לאטו בין החביב למנג'ס.

יודע את מקומי

שלוש שנים וקצת מרגע שיצאה לאוויר העולם, בתי היא כבר לא אותה תינוקת שקטה וחסרת מעש כפי שנשלחה אלינו בהזמנה מיוחדת מהחנות. בתקופה האחרונה אנו למדים יותר ויותר על מעלותיה המרובות של הילדה המקסימה: המעלות בחדר המדרגות של הבית, המעלות בדרך אל הגן, המעלות במגלשות שבגינה הקרובה. בכולן היא עולה ויורדת, קופצת ורוקדת, בקצב שאפילו האישונים בעיניי לא עומדים בו.

ברוב המקרים, אנו מצליחים להגן על ילדתנו מפני עצמה ולמנוע בעדה מליפול במקומות הלא נכונים. אך לעתים היא רצה במהירות כה גדולה, עד שאני יודע על כך רק לאחר מעשה לפי גודל החבורה שעל רגלה. לאחרונה, ללא כל סיבה מיוחדת אלא-אם-יתברר-כי-הילדה-תמכה-בהתנתקות, חטפה היורשת שלוש חבורות יום אחר יום. קפיצה מיותרת כאן, ריצה פראית שם, משחק לא זהיר עם ילד אחר, ופתאום הילדה נראית כמו המתאגרף מ'סיפורו של אלוף', לא כולל הסיום סוחט הדמעות.

ועדיין, אני מסרב להיות אב נודניק. ילד צריך להתרוצץ, לקפוץ ולשחק, ואנחנו צריכים לאפשר לו זאת עד כמה שניתן. למותר לציין כי הבת שכחה מהחבורות ברגע שנולדו, וחזרה לרוץ ולהשתולל כמו ילדה בת שלוש וקצת. אנחנו אלה שנזקקו לטיפול פסיכולוגי אצל מומחה לרגשות אשמה. בכל זאת, קצת מביך להסביר לכולם שהילדה שוב נפלה במדרגות. כשהגננת מבחינה בפנס שבעינה של בתי, והבעת יצחק קדמן מתחילה לעלות את פניה, נדמה לי כי בכל רגע אהפוך לאייטם במדור הפלילים. מצד שני, גם הבעת הפנים שלי לא ממש מלבבת באותו רגע, בעיקר כשאני מגלה שהילדים בגן אמורים להצטלם בדיוק באותו שבוע.

ומה יהיה עם החבורות והחבלות? ובכן, מחקר מדעי שערכתי עם רעייתי מגלה, כי עיקר הנפילות מתרחשות בסביבות משבר העייפות של הילדה, בערך בין ארבע לשש פי-אם. לפיכך, אנו משתדלים בשעות אלו להעסיק את הקטנה בפעילויות המסוכנות רק לרהיטי הבית ולא לעצמה. בשעות היממה האחרות, לא נותר לנו אלא להשתדל לשמור עליה כראוי, מבלי לגונן עליה יותר מדי. אחרי הכול, בפעם האחרונה שניסיתי לרדוף אחר ילדיי ברחוב, נתקעתי במעקה בטיחות פינתי ונקעתי רגל. מזל שהגננת שלי לא היתה באותו יום.