בשבע 321: בר לבב

עודד מזרחי , י"ד בכסלו תשס"ט

ר' ברוך ליבמן, מוכר דגים בשוק מחנה יהודה, עסק בעבודתו הקשה מבוקר עד ערב. בכל זמנו הפנוי, בערבים ובשבתות, השתתף בשיעורי תורה ועסק בגמילות חסדים. ביתו הקטן, אותו ניהלה רעייתו אסתר, היה שוקק חיים ואורחים. במלחמת ששת-הימים, בזמן ההפגזות על העיר, רבים בחרו להסתתר בביתם, בו חשו בטוחים בגוף ובנפש.


יום אחד קיבל ר' ברוך הזמנה לבית המשפט כדי להעיד. ר' ברוך התמים וישר הדרך, נדהם: "מה לי ולבית המשפט?!" כאשר הגיע לאולם הדיונים, ראה את האיש שדחף אותו בגסות רוח ברחבת הכותל. השופט קרא את התלונה על התנהגותו האלימה של הדוחף, ולבסוף שאל את ר' ברוך:"האם האיש הזה באמת דחף אותך?"
לאחר המלחמה עזב ר' ברוך את עבודתו בשוק. הוא חיפש עבודה במשרד הדתות והצטרף למשמר הכותל שנוסד באותה עת. כל ימי זקנותו עברו עליו בתפקיד שאותו נשא בגאון. כאשר הלך לעולמו, הגיעו רבים וסיפרו על מעשי חסד רבים שעשה ולא נודעו כלל.

הרב מאיר יהודה גץ, רב הכותל, הגיע גם הוא לנחם בשבעה, וסיפר שלושה סיפורים קצרים על ר' ברוך בעת מילוי תפקידו.

***
ר' ברוך היה נאמן לחוקי מנהלת הכותל, שאין לשלשל לכיסו כסף עבור "מי שברך", אלא רק לקחת צדקה המיועדת לקופת הכותל. יום אחד הוא ערך טקס בר מצווה לבנו של אמריקני אמיד, ועשה זאת כדרכו מכל הלב ובאופן החגיגי ביותר. האב רצה לתת לו אלף דולר במזומן. ר' ברוך סירב בתוקף והציע לו שיתרום זאת לקופת הכותל. האמריקני חשב מעט ואמר:
"אוקיי, אני מוכן לתרום אלף דולר לקופת הכותל, אבל בתנאי שאתן גם לך אלף".
הצעתו השנייה נדחתה בדיוק כמו הראשונה.

***
פעם ערך ר' ברוך טקס בר מצווה לבנו של אמריקני אמיד נוסף. האב רצה לתת לו תשורה, ור' ברוך סירב כדרכו. האמריקני לא וויתר, וברר מהו שמו של ר' ברוך ומהי הכתובת של מנהלת הכותל. כאשר חזר לארצות הברית, שלח למנהלת הכותל מעטפה עם צ'ק של מאתיים דולר עבור ר' ברוך. באופן כזה היה הדבר מותר. באותו יום ר' ברוך לא היה בתפקיד, והפקיד נתן את המעטפה לשליח מסוים,  וביקש ממנו למסור את המעטפה ליעדה. אולם המעטפה לא הגיעה לידיו של ר' ברוך, מפני שאותו שליח חמד את תכולתה.

ביום ראשון בבוקר התייצב ר' ברוך לתפקידו. הפקיד התעניין:
"מסרתי מעטפה לפלוני עבורך. האם היא הגיעה לידיך?"
ר' ברוך תמה: "על איזו מעטפה אתה מדבר?!"
הפקיד היה נסער: "שלחתי איתו מעטפה עם כסף שהגיע עבורך מאמריקה!"
ר' ברוך הבין מיד מה קרה, אבל לא רצה לפגוע באותו שליח סורר: "אהה, כן... שכחתי לגמרי! קיבלתי את המעטפה..."
המקרה נודע לבנו הבכור, צבי. הדבר חרה לו מאוד והוא הפציר באביו: "אנחנו צריכים להתלונן על השליח במשטרה ולערוך לו משפט. אי אפשר לעבור על כך לסדר היום!"
האב היסה את בנו באומרו "משפטים בל ידעום".

***
פעם אחרת ר' ברוך העלה כדרכו אנשים לתורה בכותל ואמר עבורם "מי שברך". אדם שנראה אמיד עלה לתורה. מישהו, הלובש בגדים של ירא שמים, ראה זאת וחמד את מתנתו הצפויה של העשיר. הוא דחף בגסות את ר' ברוך כדי לומר במקומו את הברכה ולזכות בצדקה הנכבדת. ר' ברוך לא מחה על הדחיפה ועבר לנהל מניין אחר ברחבת הכותל.

מישהו מהמשרד ראה מבעד לחלונו את המעשה הנפשע והחליט להתלונן על כך במשטרה. יום אחד קיבל ר' ברוך הזמנה לבית המשפט כדי להעיד. ר' ברוך התמים וישר הדרך, נדהם: "מה לי ולבית המשפט?!" כאשר הגיע לאולם הדיונים, ראה את האיש שדחף אותו בגסות רוח ברחבת הכותל. השופט קרא את התלונה שהוגשה מטעם משרד הדתות על התנהגותו האלימה של הדוחף, ולבסוף שאל את ר' ברוך:"האם האיש הזה באמת דחף אותך?" ר' ברוך ענה: "כבוד השופט, לא אוכל להכחיש את האמת, אבל סלחתי מזמן לאדם הזה. אבקש שלא תעשו לו שום דבר. הוא יהודי מטופל במשפחה גדולה".

השופט גזר את דינו: "אני גוזר על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים, שניתן להמירו בקנס של 25 לירות". זה היה סכום גדול באותם ימים. אותו איש העדיף כמובן לשלם את הקנס לבית המשפט ולהשתחרר. ר' ברוך בא למחרת לכותל וחיפש אדם שילווה לו 25 לירות. מישהו שהיה מוכן להלוות את הסכום, התעניין: "בשביל מה אתה צריך את הכסף הזה?"
"יהודי אחד מסכן הסתבך בגללי בבית משפט, והיה צריך לשלם 25 לירות..." לאחר שקיבל ר' ברוך את הכסף, נתן אותו בסתר לאותו איש.

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il