בשבע 321: מכתבים

קוראי העיתון , י"ד בכסלו תשס"ט

דגל מזויף/ דן בזק, קרית ארבע

מאז הרמת דגל ה"חינוך בראש" ע"י 'הבית היהודי' ישנה תחושה קשה שמדובר בתחליף למחויבות לשלמות הארץ, בתקווה שכך יצביעו יותר למפלגה החדשה. תחושה זו מתעצמת למקרא ראיון שנתן יעקב עמידרור ובו ענה לשאלה כיצד יכריעו אם ממשלה תוותר בארץ ישראל: "השאלה הזו מרגיזה אותי כל פעם מחדש... היא שמה במרכז שאלה שהיא לא הדחופה ביותר ולא החשובה ביותר... מטרתה של הרשימה החדשה תהיה להציג נבחרת... שבכל הנושאים חוץ מנושא הנסיגה נדבר בקול אחד". דומני שתשובה זו מרגיזה רבים בכל פעם מחדש. עם כל חשיבותו וחביבותו של האיש – מרכזיותה של ארץ ישראל נקבעת מתוך התורה, כמו השבת, כמו החינוך.

במתכונת המפלגתית הקודמת, הארץ היתה במרכז, ועם זה היו ניואנסים בין הנבחרים. אך לסגת במוצהר מעמדה בעיקר שבעיקרים כאילו אפשר "חוץ ממנו" – הוא בזיון לארץ, כמו גם מתכון לכישלון בחינוך. עיקר המוטיבציה של מחנכינו התורניים הוא מהרעיון של פריחת התורה  בתהליך שיבתנו לארץ, לא לנדל"ן. גם "אי הדחיפות" מוזרה: וכי מה הנושא המרכזי שעל הפרק בבחירות אלו? התיקון הדחוף הנדרש הוא הצהרת רוב המועצה כמו גם הח"כים על מחויבות הרשימה לאחיזה בארץ עם הערכים החשובים האחרים, ובחירת רשימה ימנית בעליל.  יש להניח שמי שבעיניהם הארץ אינה נושא כל כך בוער – גם לא יימנעו "בגללה" מלהצביע לרשימה שמקדמת עוד הרבה דברים שחשובים אף לדידם.
  
מהי אלטלנה/ דוד אשר, הרצליה 

הד"ר גדעון ארליך הביא את דברי עמי איילון, ראש רשימת מימד, שאמר  שהדרך לפתור את בעיית המתנחלים היא "לקבל החלטות קשות. בחיי כל מדינה יש יותר מאלטלנה אחת". זכותו של ד"ר ארליך להביא ציטטות, אבל אין לו זכות לפרשן כאילו זה אומר "לערוך טבח ביהודי יש"ע".

'אלטלנה' הוא שם של אוניה שנויה במחלוקת , שטבעה בנסיבות שלא הובהרו עד היום. מכאן ועד להגיד ש'אלטלנה' משמעה טבח המרחק עצום. היו כבר כאלה שדמיינו פרוש שכזה ופנו  ליועץ המשפטי. אבל הוא  דחה את הפרשנות  הזו מכל וכל. העובדה שאיילון התמנה כשר בממשלה מעידה שאיש לא רואה אותו כתומך בטבח. להמשיך ולפרש כך זו פגיעה בעמי איילון ופגיעה בציבור שלם של אנשי מימד.
            
מחברון תצא תורה?/ משה ברוכין, ירושלים

אינני אדם דתי, ובכל זאת מדי פעם, אני עוקב אחר הציבור הדתי-לאומי, אותו אני מוקיר ומחבב. אך בעקבות האירועים האחרונים בחברון, אני יותר ויותר מרגיש שאינני מכיר אתכם עוד. על מרקע הטלוויזיה בביתי, בנות דתיות צועקות ומקללות, נסחבות על ידי חיילים ושוטרים, כשצניעותן נפגעת.

אני מדגיש דווקא את נושא הבנות, כיוון שבשבילי בת דתייה היא מושג מקודש – מעין 'סמן ימני'. והנה, הקלפים נטרפו לי.
אני מבקש מכם, אם נשארה בי מעט תקווה מהמדינה שלנו, הציפייה שלי היא שתבוא מכם. אל תייאשו אותי.
                                                                                                                       
בלי להתנצל/ נתנאל אריאל, בית אל

לפני כשבוע התראיין ברשת ב' בכיר במשרד הרווחה על התוכנית החדשה של המשרד לפתרון 'בעית נוער הגבעות'. המראיינת ביקשה שיסביר את 'הבעיתיות' שבנערים אלו, שמבחינתה הם פורעי חוק. בתגובה, הוא ענה שכמו שבכל מגזר אחר בישראל יש נוער שוליים, וזה טבעי שגם בציבור הדתי יש נוער כזה ופשוט צריך להכניס אותם למסגרת שתתאים להם.

במהלך הראיון ניסתה המראיינת לטעון שמדובר במשהו חריג וקיצוני, אולם הבכיר ביטל את טענותיה וחזר שבע פעמים על עמדתו שזה נורמלי.

מדוע הבאתי את הדוגמה הזו? כדי שמי מאנ"ש שמתראיין לתקשורת יוכל ללמוד ממנה: אל תתנו למראיינים לבלבל אתכם, הכינו מראש דף עם המסר שאתם רוצים להעביר, הביעו עמדה נחושה ואל תסכימו לקבל את הנחות היסוד שלהם כאמיתות. אתם לא חייבים כלום לכוכבי התקשורת, אימרו את דברכם ואל תנסו להצטייר טוב בעיני המראיין, כי אותו בכל מקרה לא תשכנעו וחבל שהמאזינים יפסידו את המסר שלכם. התנצלויות? אין מקומם בתקשורת ההמונים, ואני גם לא מכיר הרבה אנשים שמכבדים מתנצלים למיניהם.

צימוקים לשבת פרשת וישלח/משה טאו, רחובות

אופטיקאי יועמד לדין בשל רשלנות.
 תביעת עין.

בעל בית קפה יישב סכסוך מסובך בין בעלי דין.
 שופת שלום.

שימפנזה נמלט מכלובו והוחזר לאחר מאבק.
 קופים אותו.