בשבע 321: ניצחון משולש

חגית רוטנברג , י"ד בכסלו תשס"ט

עליכם לגלות לאיזה מפירושי רש"י לפרשה רומז הסיפור הבא (בראשית פרק ל"ב)

"שמעתם?" הגיע בנצי, כולו אדום, מזיע ונלהב. "תירגע, שב, קח אוויר", הציע לו אמיר. "לא, לא! הפעם זה באמת דחוף ממש!". נאנחנו כאיש אחד. לבנצי תמיד יש הודעות דרמטיות שבדרך כלל מתבררות כשטויות. "אז אתם שומעים? אבא שלי היה היום במועצה, והוא שמע שאחד הפקידים דיבר במסדרון על כך שהולכים לסגור לנו את פינת החי, כי רוצים להקים שם מרכז מסחרי חדש. מה אתם אומרים? ממש אסון, לא?". קימטנו את המצח בדאגה: "אם זה נכון, זה באמת נורא. חייבים לעשות משהו", אמר אלעד בפנים רציניות.

למי שלא מבין, את פינת החי הקמנו במו ידינו: כמעט חצי שנה לקח לנו לבנות את הכלובים, לשתול את הצמחים, לרצף את השבילים ובסוף להשיג גם את בעלי החיים. כשפתחנו את פינת החי לציבור הרחב, כולם החמיאו לנו מאוד ואמרו שעשינו עבודה מצוינת. אין כמעט יום בשבוע שלא מגיעים ילדים מהגן או תלמידי בית ספר לבקר את בעלי החיים החמודים שהבאנו, ולפעמים גם כל מיני זקנים מהשכונה מבלים את שעות אחר הצהריים בלהאכיל את החיות. ועכשיו, יהרסו לנו הכל בגלל כמה חנויות?

"לא יעלה על הדעת, חייבים להכין תכנית פעולה", הכריז אמיר. קבענו ישיבה למחרת, בה ישתתפו כל ילדי השכונה, ויחד נחליט על המשך צעדינו. הישיבה, שהתקיימה במקלט הציבורי, היתה סוערת ונמשכה שעות ארוכות, אבל בסופה יצאנו עם שלוש דרכי פעולה מעשיות, וכל אחד קיבל תפקיד ברור.

הראשון היה אלעד: כבר למחרת הוא ניגש אל משרדי המועצה וביקש מהמזכירה לשוחח בדחיפות עם ראש המועצה. באופן מפתיע, המזכירה הכניסה אותו מיד, וראש המועצה קיבל אותו בסבר פנים יפות. אלעד הגיש לו זר פרחים ענק שקנינו לו וגם תמונה יפהפייה של הטווסים בפינת החי. "זה סתם מתנה קטנה שהכנו לך, כאות תודה על כל העזרה שתמיד נתת לנו", הסביר אלעד. ראש המועצה חייך, ושאל: "במה זכיתי לביקור שלך, אדוני הנכבד?". אלעד לא היסס, וביקש מראש המועצה לבטל את גזירת הרס פינת החי, תוך שהוא מקריא באוזניו מתוך דף 12 סיבות טובות למה לבטל את ההחלטה. ראש המועצה הקשיב בסבלנות, ולבסוף אמר: "מצטער מאוד, ידידי הצעיר. יש שיקולים שאתה לא מסוגל להבין. עם כל הרצון הטוב, נצטרך להרוס את פינת החי. שיהיה לך יום טוב", והוא הורה לאלעד על דלת היציאה.

כישלונו של אלעד הוביל אותנו לדרך הפעולה השנייה: מדי יום אחרי תפילת מנחה, התכנסנו כל הילדים בבית הכנסת וקראנו בקול פרקי תהלים להצלת פינת החי. כך המשכנו שבוע שלם, בציפייה שתפילותינו יתקבלו. חלף שבוע, ויום ההריסה הלך וקרב. שום שינוי לא נראה באופק. "זה הזמן לפעולה השלישית: אנחנו יוצאים למאבק אמיתי!" הכריז אמיר.

כולנו התגייסנו: קבוצה אחת הכינה שלטי ענק, קבוצה שנייה הכינה משרוקיות, מצלתיים וכל דבר שיכול לגרום לרעש חזק, וקבוצה שלישית צילמה אלפי דפי הסברה למען הצלתה של פינת החי. למחרת התפרשנו ברחבי היישוב: שלטים ענקיים נתלו בכל צומת מרכזית, דפי הסברה חולקו לעוברים ושבים, וקבוצת בעלי המשרוקיות, המצלתיים והמגפון נעמדה מול משרדו של ראש המועצה והרעישה שם ללא הרף. בשעות הערב הוא נשבר: ראש המועצה יצא החוצה, כשידיו מכסות את אוזניו, וקרא: "בסדר, בסדר, ניצחתם. נעביר את המרכז המסחרי למקום אחר. המאבק המשולש שלכם היה כל כך מוצלח, עד שהוא אפילו מזכיר לי משהו מפרשת השבוע".