בשבע 321: נץ ונער

למרות עודף הדעתנות, שושי גרינפלד יצרה סרט מקורי ובלתי שגרתי על נער גבעות שהוא במקרה בן הדוד שלה.

אמציה האיתן , י"ד בכסלו תשס"ט

הבן הסורר/ שושי גרינפלד

בתוך שבעים דקות של סרט אחד מצליחה שושי גרינפלד להכניס מרכיבים שיכולים לבנות סדרה שלמה.
זה יחודו של הסרט, אבל זה גם חסרונו. נשמע לכם מורכב? חכו עד שתראו את עולמו של יעקב, בן דודה של שושי גרינפלד – הבימאית. בסרט 'הבן הסורר' מלווה גרינפלד את יעקב בתקופת זמן משמעותית בחייו. הוא מחליט לחיות חיי פשטות וטבע בחווה חקלאית בדרום הר חברון. הוא מחפש אהבה, מוצא, ושוב מחפש. הוא מתלבט בדברים המעסיקים את הנוער הדתי לאומי, ולבסוף מתגייס לאותו צבא מגרש, שכה תיעב.

גרינפלד מגדירה את הסרט כ"דוקומדיה בניחוח טראגי", או בתרגום לעברית – סרט תיעודי משעשע, המכיל גם מרכיבים עצובים. מדובר בתיעוד מרתק של צעיר המנסה לסלול את דרכו האישית, מבלי להיגרר אחר מוסכמות חברתיות או לאומיות. כדי למצוא את עצמו האמיתי, הוא נאלץ לעמוד מול מאבקים לא פשוטים – המשפחה מצפה ממנו להתברגן. אמו לא מבינה בשביל מה הזקן המעטר את פניו. אביו לוחץ בכל כוחו שיתגייס, והסבתא דווקא די זורמת איתו, אבל מבקשת שיהיה חייל ממושמע.

הבימאית שושי גרינפלד מהווה בבואה די מדויקת של דמות הגיבור בסרט – היא אינה כפופה למוסכמות, מקורית, ובעיקר עושה מה שהיא רוצה. לעיתים זה עובד, ולעיתים קצת מעצבן.

היא החליטה, למשל, להשתמש בסגנון המזכיר את הסרט 'מבצע סבתא' – קריינות בניחוח הומוריסטי, המלווה את הסרט כמעט לכל אורכו – לזה התחברתי, ואפילו אהבתי. חלק נכבד מקטעי הסרט היא ערכה בשחור לבן – לא הבנתי את הקו המשותף לכל הקטעים, ומשום כך גם לא התחברתי. והבולט מכל – גרינפלד מכניסה לסרט את כל המסרים שהיא רוצה להעביר על המדינה בשלוש השנים האחרונות. דעתה על ההתנתקות, על אנשי המאחזים ועל מלחמת לבנון השנייה.

הצפייה בסרט ללא ידע מוקדם לעיתים אפילו בעייתית. צופה שלא יודע שאחיה של שושי נהרג במלחמת לבנון השנייה, לא יבין מדוע הוא נמצא כל כך הרבה בסרט, למרות שאינו תורם הרבה לעלילה. צופה שלא ידע לזהות את הקטעים הלקוחים מהסרט 'שיער', כלל לא יבין מאיפה זה בא, ואיך זה קשור ליעקב הבן דוד. ואתם יודעים מה? בפעם הראשונה אפילו לא הייתי בטוח אם הדוד שמוליק הוא אביו של יעקב או בכלל דוד שלו. בקיצור, אם יורשה לי, למען הדורות הבאים, אבקש להציע לשושי להקרין את הסרט בפני קבוצת ביקורת, שאינה מכירה את החומרים, ולשמוע מהם דעה נטולת ידע מוקדם.
קצת קשה, במעט המקום שנותר, להתייחס לכל אותם מרכיבים בפסיפס הצבעוני של 'הבן הסורר', ולכן אקפוץ ישר למסקנות מהצפייה (יותר מפעם אחת).

'הבן הסורר' הוא סרט חשוב ומקורי, שנותן נקודת מבט לא שגרתית על נער גבעות, חינני ועצמאי. הוא מאיר באור משעשע מלחמות תוך משפחתיות מכל הסוגים והמינים. הוא אפילו גילה לי סיטואציה, אותה ממש לא העליתי בדעתי, מבית הכנסת בנוה דקלים ביום הגירוש. ונקודה אחרונה – הוא מוקרן בימים הקרובים בפסטיבל ירושלים לקולנוע יהודי. רוצו לראות.