בשבע 321: מורה בחסד

נחמה ליבוביץ' היתה מורה נערצת על אלפים, כולל בני ישיבות, אך העדיפה מעשי חסד על פני פמיניזם ● ביוגרפיה חדשה מאירה פינות נסתרות בחייה האישיים.

עפרה לקס , י"ד בכסלו תשס"ט

נחמה - סיפור חייה של נחמה ליבוביץ'/ חיותה דויטש, ידיעות אחרונות ספרי חמד, כריכה רכה 461 ע'

נחמה ליבוביץ' היתה פרופסור. היא אף הרביצה תורה בישיבות וכוללים, אך התואר ד"ר, כמו כל תואר כבוד אחר, לא הקדימו את שמה. עבור אלפי האנשים שהשיבו על גיליונות פרשת השבוע שלה, כמו אלפים אחרים שזכו לשמוע את שיעוריה או למצער רק לרכוש את ספריה ומהם ללמוד, היא פשוט היתה 'נחמה', ומכאן שמו של הספר.

ההיכרות האישית של כותבת הביוגרפיה, חיותה דויטש, עם נחמה הולכת אחורה עד בית הוריה של הכותבת. אביה ואימה של דויטש היו תלמידים מצטיינים וקרובים של נחמה, ומאוחר יותר, כשהיתה דויטש עצמה מורה לתנ"ך, היא נפגשה בעצמה עם נחמה ועוצמותיה, בעת שזו טענה בתוקף שאל למורה הצעירה להתעכב על פרקי 'ויקרא' הראשונים, אלא לדלג הישר אל פרשת 'קדושים' וללמד את המצוות שבין אדם לחברו. תוך כדי העבודה על הספר, התחוורה למחברת ביתר שאת העובדה כי זו למעשה היתה תורת החיים של נחמה: מלבד אהבת התורה שבערה בה, היתה לה גם אהבת חסד ללא שיעור.

העבודה שעשתה דויטש מקיפה, מקיפה מאוד. כמדומה שהיא הפכה כל פיסת נייר, הרימה כל מכתב מצהיב, נברה בארכיונים ותחקרה חברים ומכרים ככל שהשיגה ידה. אפילו אחיינים של שכנים נקראו למכשיר ההקלטה כדי להגיע למידע הרצוי. ואולם, לעיתים ריבוי הפרטים מכסה על עיקרי התמונה, גם אם היא מורכבת.

דויטש מתחילה את מסכת חייה של נחמה אי שם בהורי הוריה וממשיכה דרך מסלול הכשרתה ולימודיה, מאירה את מוריה, את לימודיה בבית מדרש רפורמי בבחינת 'תוכו אכל קליפתו זרק', ואת מערכת היחסים הקרובה עם אחיה, למרות שתפישותיה האידיאולוגיות היו אחרות.

הספר משרטט את מערכת היחסים עם הוריה, ובעיקר עם אימה, לה היה קשה לקבל ילדה שלא התעסקה עם מלמלות וגם לא עם בישולים. לאחר מכן העלייה לארץ, מפעל הגיליונות, חברים וידידים וכמובן הוראתה בסמינרים באוניברסיטאות, כניסתה כמורה לעולם הישיבות והשפעתה במעגלים נרחבים עוד יותר, כמו קביעת מדיניות הלימוד בבתי הספר הממ"דים בכלל.

דויטש נוגעת גם בחייה האישיים של נחמה, אשר נישאה לדודה שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות. בעלה היה איש של תורה והומור דק, אשר עיוורונו לא מנע ממנו ללמוד. נחמה עצמה מעידה כי הוא סייע לה עם מפעל ה'גיליונות' האדיר, אותו קיימה במשך 30 שנה וסיימה אותו מעט לאחר פטירת בעלה. גם ההתמודדות עם היעדר הילדים מוצא לו מקום בספר. "אילו הייתי זוכה, לא הייתי כותבת ולו גיליון אחד", מצטטת דויטש.

המחברת אף איננה זונחת את הסוגיה המסקרנת באשר לעמדותיה הפמיניסטיות של נחמה. העמדה של נחמה בנושא היתה נחרצת - היא רחקה מהאג'נדה הפמיניסטית מאוד, על אף שנכנסה בהיכל שהיה פתוח עד אז כמעט רק לגברים. נחמה העדיפה לקיים את מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' עליה היא מצווה, מאשר להניח תפילין, למשל.
נחמה חייתה עד גיל 92, וסמוך לאיבוד ההכרה שלה עוד העבירה שיעור. יש אומרים שהתמוטטה ממש בעיצומו. דויטש פורשת כאן יריעה של אישה יחידה בדורה, המיישמת בכל רמ"ח איבריה ולכל אורך שנותיה יסודות של אהבת תורה, אמת וחסד, כעמודי תווך שאינם משתנים על רקע מקומות ומציאויות חולפים. מומלץ!

המרוץ אחר המכסה

שיר הסירים/ נעמי האיתן

אחותה של נעמי האיתן, תהילה, תרה שלוש שנים אחרי ה'מכסה' שלה, ובסופן מצאה את עידו זולדן, שהתגורר בקצה השני של אותו הרחוב.

תהילה ועידו הספיקו לבנות בית במשך 5 שנים וחצי, במהלכו הפכו למשפחה בולטת ביישוב חומש, יחד עם שני ילדיהם. השבוע, בדיוק לפני שנה, נרצח עידו, שכונה בפי כל עידודי, בדרכו הביתה מלימוד עם חברותא.

את 'שיר הסירים' כתבה האיתן לכבוד אירוסיהם של תהילה ועידו, ולקראת יום השנה לרצח, רואה החיבור אור בפורמט של ספרון קטן. השיר הקצר, המלווה בתמונות של סירי פלסטלינה שיוצרו בידי כל בני המשפחה, נוגע בדרך הארוכה, ולעתים המייגעת, שכל מכסה עובר בדרך למציאת הסיר שלו. בתחילת הספרון תמונות ומספר מילים על עידודי ותהילה, ובסופו מספר עמודים הנוגעים באופן עמוק יותר בסוגיית בחירת בן או בת הזוג. לקינוח הוסיפה האיתן מספר נקודות קצרות שהן בבחינת 'טיפים' לשמירה על זוגיות טובה.

מומלץ כספרון מתנה לאלה שהגיעו לפרקם.   

ofralax@gmail.com