חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

בסימן קריאה - בגליון השבוע

אורנה בורדמן לא ידעה שהיא סובלת מהפרעת קשב וריכוז עד שחמישה מששת ילדיה אובחנו כסובלים מאותה הפרעה.
18/12/08, 14:59
עפרה לקס

במכתב לעיתונאים המצורף לספר הביכורים של אורנה בורדמן, נכתב כי המחברת לא קראה ספרים עד כיתה י"ב "עקב לקות קריאה קשה שבזמנו פורשה כעצלות". משפט כזה המצורף לספר מצליח, כך הרגשנו, מחייב פגישה. ביישוב מעלה חבר מצאנו את האישה העומדת מאחורי 'בודדה במערכה', רומן המגולל את הרקע ההיסטורי של סיפור חנוכה מזווית ייחודית.

בורדמן, אישה של בית, מגדלת יחד עם בעלה שישה ילדים. חמישה מהם מאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז. בורדמן עצמה, שסובלת מאותה לקות ("זה גנטי"), מספרת על ילדות בתקופה בה ADD היה מילה באנגלית ולא ראשי תיבות, ועל התמודדותה כאם עם גידול ילדים לא שגרתיים. בין נערות לאימהות  הספיקה בורדמן לחזור בתשובה, וגם על כך היא מספרת בגילוי לב. הקשר שלה עם הקדוש ברוך הוא מניב תוצאות מיוחדות. הוא למשל זה שהוציא את כתב היד שלה מן המגירה והגיש אותו לבית ההוצאה לאור.  

יש שם משהו

אורנה בורדמן (49), אישה חייכנית עם שמחת חיים גדולה ועוטפת, גדלה באילת והתחנכה בבתי ספר חילוניים. עם זאת, הבית היה יחסית מסורתי, "עם פלטה בשבת, קידוש וברכת המזון". כשהילדים הגיעו לגיל ההתבגרות והחלו לשאול למה שבת ועל שום מה הכשרות, ההורים לא ידעו להשיב. "היינו אומרים להם 'פעם אש היתה נדלקת באמצעות אבנים וזו היתה עבודה, היום יש חשמל', 'פעם היה צריך להפריד בין בשר לחלב היום יש מקרר'. המצאנו כל מיני דברים והורדנו את ההורים מהמון עצים. בסוף כמעט לא נשאר כלום מהמסורת".

בורדמן גדלה מתוך מחשבה שדתיים הם פרימיטיביים, חשוכים וחנוקים. עם התובנות האלה היא הגיעה לצבא ושירתה בבסיס הדרכה. הפעם הראשונה שבה משהו זז אצלה בקשר לתובנות האלה היתה כשפגשה בכיתה שהדריכה 15 בנות מהקיבוץ הדתי ועוד 15 חיילים וחיילות לא דתיים. "אמרתי: רגע, יש כאן משהו אחר. הבנות האלה לא היו מי יודע מה דוסיות, ובכל זאת אמרתי פרימיטיביים פרימטיביים, תקועים תקועים, אבל יש שם משהו, אצל הדתיים יש איזו איכות שלנו החילוניים אין".

הפעם הבאה שבה פגשה בורדמן את היהדות היתה גם היא בצבא. הבחור הדתי שהפך לידיד קרוב היה די רציני בנוגע לשמירת מצוות, אבל הוא לא ידע להשיב לאף אחת משאלותיה. "הוא אמר לי 'ככה גדלתי, אני לא יודע מה להסביר לך, זה מעל לשכל'. באותו זמן זה היה נראה לי טפשי. לקח לי המון שנים להגיע למקום שבו המחשבה הזאת נראית לי נכונה". ולמרות המחסור בתשובות, התחושה ש'יש שם משהו' לא הירפתה מבורדמן.

לאחר השחרור היא עברה לתל אביב. כעבור שנתיים כבר הרגישה שמיצתה את רפרטואר המסיבות והמועדונים שיש לעיר הגדולה להציע, אך עם זאת הבינה שאלה החיים.

יום אחד, בעידודו של ידיד מהעבודה, חיפשה רבנית להתייעץ איתה. מכיוון שלא מצאה, נחתה בביתו של רב שהתגורר בתל אביב וישבה אצלו שעה וחצי. בסופם הבינה שאת האלוקות היא לא תבין, מה שהביא אותה לסף ייאוש. "חשבתי 'אם לא אבין לא אהיה דתייה, ואם אתם אומרים שאני לא מסוגלת להבין אז זהו, נגמר, אין מה לעשות'".

"המשכתי להתבוסס בזה. בינתיים אחי הבכור למד באקדמיה למוסיקה בירושלים. יום אחד התקשרתי לאבא שלי ושאלתי מה שלום האח, והוא השיב שהוא לומד פילוסופיה של היהדות בירושלים. אמרתי 'וואו, זה בשבילי'. כשהתקשרתי אליו אחי שאל 'מה זה השם הבומבסטי הזה? חזרתי בתשובה!'"

אני רוצה להיות דתיה

בשבת שאחרי, נחתה בורדמן בדירה השכורה בה גרו אחיה וחברו מילדות. יחד הלכו האח והחבר ללמוד מוסיקה ויחד חזרו בתשובה. אחיה של בורדמן התנער משיחות פילוסופיות עם האורחת כדי "שאף אחד לא יאשים אותי בכלום", אבל החבר היה מגויס לשיחות על אמונה במשך רוב שעות היום והלילה. "באותה השבת כמעט לא ישנו. שאלתי והוא ענה, שוב שאלתי והוא ענה, והתשובות היו עמוקות. וזהו. במוצאי שבת ידעתי שאם מוצא חן בעיניי או לא, אין דרך אחרת ליהודי לחיות אלא בתוך תורה. אבל כמה שהחיים בתל אביב נמאסו עליי, לא יכולתי לעבור מ'הכל מותר' ל'הכל אסור'. זה נורא מפחיד. אז ניתקתי מהם מגע".

החבר של האח לא ויתר, ובתום מספר חודשים התקשר וביקש שלא תנתק. "הוא אמר לי: 'אם יהדות זה טוב אז מה, כל החיים שלך תברחי ממשהו טוב? ואם זה לא טוב, תיכנסי בזה ראש בראש, תגיעי למסקנה שזה לא בשבילך ותמשיכי לחיות את החיים שלך כמו שצריך'. היתה לו סבלנות. בכיתי לו חצי שעה בטלפון ובסוף אמרתי אין ברירה, צריך ללכת ללמוד". בורדמן התפטרה מעבודתה, מצאה שותף במקומה לדירת הרווקים שבה גרה, ארזה את מזוודותיה והגיעה אחר כבוד ל'מכון אורה' בדיוק ביום שבו יצאו כולם ל'בין הזמנים' של הקיץ. "לא חשבתי שאני צריכה להודיע למישהו. ציפיתי למינימום שטיח אדום. אני הרי החלטתי לבוא". החזרה לבית ההורים עם המזוודות הותירה בידיה של בורדמן שלושה חודשים פנויים, ששינו את הלוך רוחה ותפישת עולמה. "ריבונו של עולם יודע מה הוא עושה. כשהגעתי בפעם הראשונה למכון אורה זה היה בגישה של 'תשכנעו אותי', אז הוא שלח אותי לעשות קצת עבודת בית.

כל יום בארבע הייתי מתארגנת, מתלבשת, והולכת לבית קפה ששכן כמעט על המים. ישבתי בשולחן קיצוני עם ווקמן, בלוק כתיבה ועט ונכנסתי בריבונו של עולם עם כל השאלות: איפה היית בשואה, ולמה עשית ככה לחברה קרובה, ולמה לא רואים אותך ולמה ולמה. והפלא ופלא, שלושה חודשים אחרי זה היו לי כבר את רוב התשובות. זה היה בירור פנימי ביושר". הפעם הכניסה למכון אורה היתה ממקום של 'אני רוצה להיות דתייה תלמדו אותי איך'. 

ארבע שנים אחרי ששבה בתשובה חזרו שני אחיה והוריה לחיק היהדות. "יום אחד אמא שלי התפללה חזק ואמרה: ריבונו של עולם, בעלה של אורנה נמצא היכן שהוא. תארוז לו את המזוודות ותשלח אותו". וכך היה. יהודה, בעלה של אורנה, עלה לארץ מארצות הברית אחרי תהליך תשובה שעשה בעצמו. השדכן, אגב, היה הרב יגאל לוינשטיין, אילתי וחוזר בתשובה בעצמו.

עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא