בשבע 322: 'על דעת עצמי'

אבי סגל , כ"א בכסלו תשס"ט

הפכתי חסר בית

1. הפעם, לראשונה בחיי, גם אני קול צף.

2. בבחירות 1996 הצבעתי לראשונה למולדת, שנותרה מפלגת הימין האמיתית היחידה אחרי הידבקות הליכוד באוסלו והתפוררות צומת. מאז ועד היום המשכתי לשמור אמונים למפלגתו של גנדי ז"ל, בין אם רצה לבד או בתוך מפלגת ימין מאוחדת. השנה אני מתלבט. מולדת הותכה לתוך 'הבית היהודי', אבל עמדותיה הנציות נותרו בינתיים בחוץ. היו"ר החדש של 'הבית היהודי', דניאל הרשקוביץ', מיהר להכריז כי מפלגתו אינה מפלגת ימין, וכי חבריה יזכו לחופש הצבעה בנושאים מדיניים. נכון לעכשיו, זהו בעיקר הבית היהודי של זבולון אורלב, לא שלי.

3. לא מן הנמנע כי הרב פרופ' הרשקוביץ הוא איש משכמו ומעלה, איש אשכולות ומנהיג אמיתי. אבל מול נאום הכניסה שלו לתפקיד יו"ר 'הבית היהודי', נראית כניסתו בעבר של אפי איתם לפוליטיקה כצניעות בהתגלמותה. הייתי מצפה מהמנהיג שלי שיניח את שתי רגליו בפוליטיקה, או לפחות שיעניק שני ראיונות וחצי של היכרות בתקשורת, לפני שיכריז על שינויים כה מהותיים באופי מפלגתו. הייתי מצפה לכך גם אם הרשקוביץ לא היה מינוי מאולץ שנועד בעיקר לכבות שריפות בתוך המפלגה המסוכסכת.

4. מצד שני, אפשר להבין את הקריצה של הרשקוביץ לציבור פחות דתי ופחות ימני, מתוך כוונה לשחזר את הצלחת המפד"ל ב-1996. אלא שאז היה פתק הצבעה כפול, ורוב המפלגות הקטנות עלו בצורה דרמתית על חשבון הגדולות. ברור לגמרי כי התמרכזות 'הבית היהודי' בבחירות הנוכחיות תבריח מצביעי ימין ותיקים לזרועות ההרכב הימני והנוצץ של הליכוד. ובכלל, לא ברור לי כיצד הפיכת 'האיחוד-הלאומי מפד"ל' למפד"ל בלבד אמורה להגדיל את כוחה של המפלגה החדשה. אבל היי – לא אני הוא הפרופסור למתמטיקה.

5. רק כדי למנוע אי הבנות: לא, אין לי שום כוונה להצביע מימ"ד. מאז שעמי אילון פרש, זה פשוט לא זה.

6. האמת, שקלתי ברצינות להצביע ליכוד. זה נמשך בערך דקה וחצי, אבל זאת היתה הרגשה ממכרת, כמו ילד שעובר לשחק במגרש של הגדולים. אבל אז הגיעו תוצאות הפריימריז, ועימם ההכרה כי גם הפעם אין לי מה לחפש בליכוד. לא אוכל לבחור במפלגה שברשימתה מגיע למקום גבוה איש קיצוני וחשוך, מלא שחץ ואנטי-דמוקרט, בעל עבר של הסתה מילולית, איש שנחקר במשטרה יותר מפעם אחת, איש שבחר להשתלט על מפלגה שמצעה רחוק מעמדותיו האידיאולוגיות, הביא אליה אנשים שאין בינם לבין עמדות הליכוד דבר וחצי דבר, והפך אותה למפלגה בדמותו - מקובעת באמונות ארכאיות, חסרות אחריות ומסוכנות. לא אוכל להצביע לליכוד כל עוד שולט בו בנימין נתניהו.

7. אנשי 'הבית היהודי' צריכים לשלוח פרחים לאחיתופלים של בנימין נתניהו. אם האיש ויועציו לא היו נכנסים לפאניקת פייגלין, הליכוד יכול היה למשוך מ'הבית היהודי' עשרות אלפי קולות, אם לא למחוק אותו לחלוטין. גם מעמדו של פייגלין נבנה כתלפיות על גבי אותה פאניקה של יו"ר הליכוד. הסירוב של פייגלין לעתור לבג"ץ נגד דחיקתו לאחור, תוך שהוא מותיר את המלאכה למיכי רצון ולאחרים, מוכיחה תבונה פוליטית מרובה שנתניהו רק יכול להתקנא בה.

8. לפני שאמשיך להתלבט, הנה הצעת חוק שחייבת לעבור בכנסת עוד לפני הבחירות: כל מי שישתמש במשחקי מילים על חשבון משה פייגלין, דוגמת פייגין או פיילין, יהא דינו שנתיים מאסר בכלא אלקטרז שייפתח מחדש במיוחד בשבילו.

9. ברגע זה אני מקבל ידיעה, שלפיה מימ"ד מבקשת להעמיד בראשה את נשיא המדינה שמעון פרס! מתברר כי במימ"ד נזכרו באיש שהכניס אותם לממשלתו בשנות ה-90, וכעת הם מנסים לשחזר את ההצלחה באמצעות כניסה לבית הנשיא. ראש מימ"ד היוצא, מ' מבית מלכיאור, מסרב בינתיים לאשר או להכחיש את הידיעה.

10. הייתי מצביע קדימה, באמת. אבל נורא קשה לי עם הרטוריקה של ציפי לבני. אני מתכוון לשימוש היתר במילות מפתח, כמו – "קדימה שהיא חזקה, קדימה שהיא מאוחדת, קדימה שהולכת ביחד", או "קטן עלי, קטן עלינו, קטן על קדימה". מי כותב לה את הטקסטים, אילנה דיין?

11. והנה חידה: יו"ר מפלגת "התקווה שנקבל יותר מ-300 קולות", אריה אלדד, מבקש איחוד עם הבית היהודי כדי לא לפצל את קולות הימין. גם דובר המפלגה, רון בריימן, טוען כי אין היא רוצה לבזבז קולות למחנה הלאומי. האם אתם, ילדים, מוכנים להראות להם את הדרך לרשם המפלגות ולהסביר להם כיצד מבטלים רישום מפלגה וכך לא מפצלים קולות?

12. נתעלם לרגע ממפלגת העבודה בראשות האיש שהוא לא סימפטי אבל מנהיג, וממרצ בראשות האיש שאינו מנהיג אבל סימפטי. נדלג גם על האנשים שאינם סימפטיים ואינם מנהיגים מ'ארץ ישראל שלנו'. נותרנו עם ישראל ביתנו, מפלגה עם מנהיג בראש הרשימה (אביגדור ליברמן) ועם סימפטי במקום השני (עוזי לנדאו). לטעמי, זהו הסידור האידיאלי. מי שרוצה לבחור במפלגה שתיכנס לממשל שמאל, שיצביע ליברמן. מי שלא, שיצביע לנדאו. מי שרוצה תעודת יושר, שיצביע לנדאו. מי שרוצה חקירות משטרה, שיצביע ליברמן. מי שמאמין לליברמן, שיצביע ליברמן. מי שלא, שיצביע לנדאו. מושלם, פשוט שידוך מושלם.

13. בשלב זה, שמישהו יסביר לי דבר אחד: איך זה שבועז העצני, דן מרידור, עוזי דיין ופנינה רוזנבלום נמצאים במפלגה אחת, ואילו בני בגין, עוזי לנדאו, אריה אלדד ואורי אריאל רצים בארבע מפלגות שונות?

14. עדכון של הרגע האחרון: במימ"ד ירדו מאופציית פרס, וכעת הם מנסים להעמיד בראש הרשימה את כביש איילון, המתאים למפלגתם לפחות כמו עמי אילון. בהתאם לכך, יוחלפו במצע המפלגה המילים "כמיהה לשלום" במילים "כמיהה למחלף השלום בשעות הבוקר". הנה סיבה טובה ללכת לקלפי.

15. פתק לבן עדיין לא בא בחשבון מבחינתי. האם לא די לי בחסרונות גילי המתקדם (ע"ע יודע את מקומי), שכעת אתחיל לוותר גם על היתרונות, כמו הזכות להצביע למפלגה כלבבי? ולכן, אין לי ברירה אלא לשוב לאופציית 'הבית היהודי'. כרגע, היא עדיין מועמדת להופיע בפתק שלי ביום הבוחר. אלא שמבחינתי, הרכב 'הבית היהודי' עשוי להיות הגורם המכריע. בחירתו של היו"ר החדש מעוררת אצלי כיום בעיקר סימני שאלה, ואני מצפה כעת לסימני קריאה בבחירת המועמדים הבאים ברשימה. כי עם כל הכבוד לנאמנות שלי לתנועת מולדת, הנאמנות לארץ מולדת גדולה יותר.

יודע את מקומי

"אני מרגיש נורא", אמרתי לרעייתי בשעה מוקדמת מדי בבוקר.
"אני מבינה", ענתה, "יום הולדת שמח".
"גם זה", אמרתי, "וגם נתפס לי הגב".
ואכן, מתנה נאה קיבלתי ליום הולדתי: גב תפוס ואפס יכולת לתפקד. תחושה מוזרה, בהתחשב בכך שמאז ומתמיד לא יכולתי לתפקד –אבל עם גב בריא. הנה התשובה למי שטוען כי אני אדם בלי חוט שדרה. יש חוט שדרה, והוא כואב.
"אני יודע למה זה קרה", אמרתי, "זה בגלל שהרמתי את הקטנה על הכתפיים בזמן שהוצאתי אותה מהגן. בגילי כבר לא בריא לעשות דברים כאלה".
"אולי אתה יכול להשיג ממישהו טלפון של כירופרקט טוב?" הציעה.
התקשרתי לאחד מחבריי. "אני צריך עזרה", אמרתי לו, "אני מזדקן, והגוף שלי מתפרק".
"אין דבר", ניחם אותי, כפי שרק חבר טוב יודע לעשות, "היו לך חיים טובים. אגב, אתה חושב שאשתך תשתמש במערכת הקולנוע שלך?"
"תודה על העידוד", עניתי במהירות, "אני חושב שהכאב מתחיל לעבור".

חמישה ימים עברו, ומצבי אכן השתפר מעט. "אבא, אני רוצה שתרים אותי", ביקשה הילדה בעת שהוצאתי אותה מהגן.
"אני לא יכול, מתוקה, הגב שלי כואב", אמרתי. לרגע קט היא נראתה עצובה, אבל לא נכנעתי. אני כבר זקן מדי בשביל זה. התנחמתי בכך שבחגיגות הבת-מצווה שלה כבר אוכל לקחת אותה לטיול על כיסא הגלגלים שלי.

"בסדר, אבא", אמרה הקטנה וקפצה לי על הגב. שבוע נוסף של כאבים בעמוד השדרה, למה לא. הרגלים רעים קשה לשנות, ובמבט לאחור, ברור כי במהלך 39 שנותיי לא שמרתי על גופי כראוי. אבל עם גב פגוע כמו שלי, כיצד אני יכול להביט לאחור?