בשבע 322: מנהיגות ליכודית

איך קרה שיש בליכוד יותר נאמני א"י מאשר בבית היהודי ●
חשיבותם המיוחדת של הח"כים בקצה העשירייה הרביעית של הליכוד ● הדיל ועונשו: כך נפגע פייגלין מדיל לא ראוי עם גילה גמליאל.

ד"ר יצחק קליין , כ"א בכסלו תשס"ט

הבוחר הנאמן לארץ ישראל ולדרכו של הרב קוק נמצא כיום במצב מוזר. בבחירות הקרובות חלק מהעקרונות שתמך בהם ב-16 השנים האחרונות, לפעמים בתנאים שנראו כנואשים, עומדים לזכות באמון הציבור. אך שלא כמו בבחירות קודמות, אין מפלגה בעלת סיכויים ריאליים לעבור את אחוז החסימה המשקפת נאמנה את כלל ערכיו.  כל בחירה כרוכה בפשרה ובלקיחת סיכונים.

הבוחר האמוני לא נטל חלק בעיצוב האופציות הפוליטיות ביניהן ייאלץ לבחור. הוא לא הוזמן להכריע בעיצוב רשימת 'הבית היהודי', ישראל ביתנו, או ש"ס; והוא לא השתתף בעיצוב רשימת הליכוד, כי לרוב הוא לא נמצא שם.

התקשורת הציגה את ההתמודדות בבחירות המקדימות בליכוד כמאבק בין בנימין נתניהו לבין משה פייגלין. אך לא זה ולא זה עיצבו את רשימת הליכוד, אלא הליכודניק הפשוט, שעשה עבודה יפה. יעידו על כך ניסיונותיו של נתניהו לשנות את הרשימה לאחר מעשה. אפילו שמאלנים המעיינים בעשירייה הפותחת של הליכוד מוצאים בה את גדעון סער, גלעד ארדן, בני בגין, בוגי יעלון ויובל שטייניץ, ומתרשמים. קשה למצוא בקרב מפלגותיהם ריכוז איכויות דומה. 

ואילו הבוחר האמוני יכול להתרשם מרשימה ארוכה של מועמדים אידיאולוגיים. הליכודניקים שיבצו את משה פייגלין במקום 20 (כמחצית מקולותיו לא באו מאנשי 'מנהיגות'), את דן מרידור במקום 17, ולפחות 9 מועמדים אידיאולוגיים מעל שניהם. כפי שהדברים נראים היום, הליכוד עשוי לשלוח לכנסת יותר מועמדים הנאמנים לארץ ישראל מאשר 'הבית היהודי'. חסרים ברשימה אנשים המחויבים להגן על מוסדות התורה של ציבור האמוני. ב-20 המקומות הראשונים רק נס, אדלשטיין, חוטובלי ואלקין הם דתיים.

אין לדעת אם כל המועמדים "האידיאולוגיים" יצביעו נכון בשעת מבחן. אין כיום מפלגה בישראל הנאמנה לדרכו של הרצי"ה. אך בעניין זה הבוחר האמוני יכול לבוא בטענות רק כלפי עצמו. הדלת של הליכוד תמיד היה פתוח בפניו. הוא עיקם את האף ואמר: "ליכוד? לא בשבילי". עכשיו מתברר שאת הדלת להכרעה במחנה שלו טרקו בפניו. הוא יכול להשקיף על הנעשה שם רק מבחוץ,  אולי בדאגה גוברת. ייתכן מאוד שאם רבבה נוספת של אנשי אמונה היו מתפקדים לליכוד, כדי לחזק את הצד האידיאולוגי שבו ולפתח שם קבוצה של ח"כים המוכנים לקחת אפוטרופסות על מפעלי החינוך הדתי-לאומי - לא בהכרח ח"כים דתיים בלבד - גם המחנה שלנו וגם המדינה היו יוצאים נשכרים.

ה'זנב' החזק של הליכוד

הסקרים מנבאים לליכוד בין 31 ו-36 מנדטים, רובם דווקא בקצה העליון של טווח זה.  בנסיבות מסוימות המספר עשוי אף לגדול.  לאחר התרגיל של נתניהו, ה'זנב' של רשימת הליכוד נראה כך:

מקום 33: שגיב אסולין, מנהיגות יהודית;
מקום 34: בעז העצני, מנהיגות יהודית;
מקום 35: [ליכודניק אחר];
מקום 36: משה פייגלין, מנהיגות יהודית;
מקום 37: מיכאל רצון, איש א"י, ממנהיגי ההתנגדות לשרון;
מקום 38: אהוד יתום; איש א"י, ממתנגדי שרון.

החשיבות של רשימה זאת נובעת מכך שלפי תקנון הכנסת, התנהגותה של סיעה בהצבעות - לדוגמה, הצבעה על הסכם מדיני עם סוריה או הפלשתינים - נקבעת על ידי רוב הסיעה. ראש הממשלה או השרים  יכולים ללחוץ ולאיים, אך לא להכריע.  לעומת זאת, רוב הולם בסיעה יכול לחייב הצבעה נגד מדיניות הממשלה, ולהפעיל סנקציות נגד השוברים משמעת סיעתית.  בתחתית רשימת הליכוד ממתינים 5 מועמדים מהצד הנכון, שאינם חייבים כלום לבנימין נתניהו. שווה מחשבה.

גמליאל ועונשה

נעדר במקומותינו דיון שקול וענייני על דרכה הרעיונית והפוליטית של 'מנהיגות יהודית'. מבקרי התנועה מציירים אותה כשטן בהתגלמותו.  מנהיגיה מבטיחים מהפיכה פוליטית ותודעתית. משנראה כי קבוצה של מועמדי התנועה ייבחרו לכנסת, חובה לבחון אותם על פי מעשיהם ולהעמידם לביקורת עניינית, לחסד ולשבט. 

לא זה הזמן להרחיב בביקורת. משה פייגלין ראוי לכל שבח על תגובתו השקולה והבוגרת לתרגיל של נתניהו. זה לא רק שהוא סירב להתחנן לצדק בפני אותה מערכת שחמסה את בית השלום מבעליו, וכלאה את האחים חלמיש על לא עוול בכפיהם. פייגלין, האיום הגדול על הדמוקרטיה כביכול, הביע אמון מלא בתהליך הדמוקרטי ובניצחון של האדם הקטן המצביע בקלפי. אבירי הצדק ומגיני הדמוקרטיה בעיני עצמם השתמשו בכל תרגיל אנטי-דמוקרטי כדי לחסום אותו, וחשפו בכך את פחדם מפני קול הבוחר.

אציין רק נקודת ביקורת אחת. בבחירות המקדימות כרתה 'מנהיגות יהודית' דיל לא ראוי עם גילה גמליאל, שמכרה את נשמתה לשרון תמורת תואר סגנית שר. מנהגה של 'מנהיגות יהודית' לכרות דילים מפוקפקים כאלה הרחיק רבים משורותיה בעבר.

יש מין צדק פואטי בכך שדיל זה הוא אשר הכריע את גורלו של פייגלין. גמליאל קיבלה הרבה יותר קולות מאנשי 'מנהיגות' מאשר פייגלין קיבל ממנה. היא עברה אותו והשתבצה במקום ה-19 והאחרון ברשימה הארצית.  אילו סגרה 'מנהיגות' דיל עם יולי אדלשטיין למשל, אדם כשר שהוכיח כי גם לו מהלכים בתוך הליכוד, פייגלין עצמו היה נבחר למקום ה-19, משם אי אפשר היה להדיח אותו, וגמליאל הבלתי-ראויה היתה נדחקת לאחור.