בשבע 322: מיקרוסקופ

חני לוז, ישראל מידד, עדי גרסיאל , כ"א בכסלו תשס"ט

הסלקטיביות של שלטון החוק/ חני לוז

רק בגלל "חוק טיפשי של כמה פוליטיקאים" לא נמנע שלומי סנדק, סגן יו"ר 'עלה ירוק', מפלגה הרצה לכנסת, מלתת מנת סמים לאדם שסבל ממחלת קורהן ושהיה זקוק לסם מסיבה רפואית.  מיותר לומר מה היו הטונים של מגישים ודברנים שהתייחסו לנושא. "אנכרוניסטי", קבע אברי גלעד בגל"צ, למשל.

אבל עצם הדיון על שימוש בסמים לצרכים לרפואיים אינו העניין, אלא המושג 'שלטון החוק', שנשחק מכל כיוון, אלא אם כן מדובר בחוקים שאינם מאפשרים לבני דת משה לממש את זכותם לקנות ולבנות נדל"ן באזורים מסוימים בארץ. אי כיבוד 'שלטון החוק' הפך למטבע לשון המתאר את ה'מתנחלים', בעלי אג'נדה לא-נכונה-פוליטית. אך ברצותו של נציג הברנז'ה – הופך אותו מושג ממש לעניין נלעג.

לעומת זאת, ביום שלישי השמיעו עיתונאים רבים את קולם בפליאה רמה על פסיקת בית משפט שקבע כי רוצח נהג המונית הערבי אינו כשיר לעמוד לדין. הוא יאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, וכשיקבעו שמצבו הוטב – הוא ישתחרר ויוכל לרצוח שוב, התלוננה יעל דן בגל"צ. טענתה היתה חזקה יותר לו היו קובעי סדר היום מעלים את אותו נימוק ממש לאחר ההחלטה לשחרר את יותר ממאתיים המחבלים והרוצחים הערבים. אבירי 'שלטון החוק', הדואגים לרצח הבא שיבצע אותו פסיכופט, חלילה, לא השמיעו את קולם הרם ביום שני, כשבג"ץ פסל את עתירתו של עו"ד דסברג, ביום לאחר שדחה את עתירת ה'פורום המשפטי' על אותו עניין. די לקחת כמה שמות מתוך הדו"ח של 'אלמגור' של קורבנות טרור חפים מפשע, שנרצחו בידי מחבלים ששחררה ממשלת ישראל כ"מחווה" קודמת, ואפשר היה למלא שעה שלמה של דברת רדיופונית על זילות 'שלטון החוק'.


רדיו חזק/ ישראל מידד
 
בתוכנית רדיו בהנחיית קרן נויבך ב'קול ישראל' ששודרה לפני כשבועיים, רואיין ספי רכלבסקי על דעותיו בקשר ל'בית השלום' בחברון. הוא מיקד את ביקורתו בדברי הרב דב ליאור אשר השווה, לפי הבנתו, בין צה"ל לבין הגסטאפו. גב' נויבך, שקוראת עיתונים כחלק מעבודתה, היתה צריכה לדעת שדבריו של רכלבסקי פשוט אינם נכונים. מה שכן אמר הרב ליאור הוא: "הפעילות של כוחות הגירוש בחוות פדרמן מזכירה את מה שעברה משפחתי בפולין, כאשר סולקה מביתה באמצע הלילה, בלי סיבה, בלי חמלה ובשל היותה יהודית". אבל גם בלי לערב את הרב ליאור, שבוע לפני אותו ראיון קבע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים שמה שהמשטרה עשתה ללילדיו של נעם פדרמן היווה הפרה של החוק הבינלאומי. יותר מכך, השופט השווה את מעשי השלטון לסדום ועמורה. מכאן שביקורתו של הרב ליאור לא היתה בלתי-מוצדקת, גם אם רכלבסקי לא ציטט במדויק את מה שאמר.

היה על קרן נויבך לעשות אחד מן השלושה: או לתקן את רכלבסקי, או לבקש ממנו לציין את המקור המדויק של הציטטה, או לבקש מיד מהרב ליאור להגיב. שום דבר מזה לא נעשה.

 פניה לממונה על קבילות הציבור זכתה לתגובה: "המרחק בין ניסוח זה לבין הניסוח שבו השתמש המרואיין הינו קטן ביותר, ולכן הדרישה שהגב' נויבך תעצור במר רכלבסקי ותתקן את דבריו אינה מוצדקת". רדיו חזק, אין מה לומר.
 

צמיחה או צניחה? / עדי גרסיאל

נתוני מחקר שערך מרכז אדוה על המגמות הכלכליות והחברתיות בעשור האחרון בישראל התפרסמו בראשית השבוע ברעש גדול. על פי הפרסומים הצמיחה בישראל בעשור האחרון  (98'-07) הגיעה ל-40 אחוז בלבד, לעומת 60 אחוז בארה"ב ו-63 אחוז במערב אירופה. "המיתוס נשבר – הצמיחה בישראל מהנמוכות בעולם", דיווח אתר ווינט.

לאנליסט איתי פורמן שכותב בלוג בנושאים כלכליים (http://cafe.themarker.com/view.php?u=28868 ) היה נדמה שהמספרים הנ"ל מוזרים משהו. פורמן לא התעצל ובדק את אחוזי הצמיחה על פי נתוני סוכנות בלומברג והלמ"ס האמריקני. על פי חישוביו היתה הצמיחה בישראל 44.4 אחוז, אך בארה"ב ובאירופה היתה צמיחה צנועה בהרבה, 32.5 ו-25 אחוז  (בהתאמה). כלומר, הצמיחה בישראל היתה בעשור האחרון דווקא בין הגבוהות בעולם המערבי.

בישראל יוצאים שלושה עיתונים כלכליים מדי יום (גלובס, דה-מרקר וכלכליסט), אולם כנראה למעט פורמן, איש לא טרח לבדוק את נתוני הדו"ח של אדוה והם שימשו כבסיס לדיונים ולמאמרים, וכמובן, להשתלחות טוקבקיסטים על מדיניותו הכלכלית של נתניהו.

"מטרת המחקר כמובן לערער את כל המדיניות הכלכלית של ממשלת שרון בתמיכת שינוי ובהובלת שר האוצר נתניהו. למה עכשיו? נו, זה פשוט, יש בחירות", טוען פורמן ומוסיף כי מבין חברי הסגל של אדוה אין כמעט כלכלנים, וזו לדעתו הסיבה לשגיאות העובדתיות החמורות בדו"ח.

ממרכז אדוה נמסר בתגובה: כי "נתוני הצמיחה עליהם התבססנו במחקר נלקחו משני מקורות עיקריים: הראשון, נתוני הבנק העולמי שמתפרסמים אחת לשנה. השני, נתוני האו"ם, המתפרסמים על ידי
United Nation Development Programme".

חוקרי אדוה הבטיחו לבדוק בימים הקרובים את ההבדלים הדרמטיים בין נתוניהם לבין אלו שפרסמו הלמ"ס האמריקני והסוכנות הכלכלית המובילה, בלומברג. נמשיך לעקוב.

 
 חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

העיתונאי אורי אליצור,עורך המשנה של 'מקור ראשון' הוכרז כזוכה פרס סוקולוב לעיתונות כתובה על מפעל חיים. בעבר שימש אליצור כעורך 'נקודה' וכתב טור פוליטי בידיעות אחרונות. בפרס לתקשורת האלקטרונית זכו ירון דקל ואריה גולן.

צלמת העיתונות מרים צחי זכתה במקום הראשון בתחרות צילומי העיתונות 'עדות מקומית' בקטגוריית דת ואמונה על סדרת צילומים מקבר יוסף בשכם. תמונה נוספת של צחי מבית השלום בחברון זכתה במקום השלישי בקטגוריית חדשות.

העיתונאי אורי אורבך שובץ בחמישיה הראשונה ברשימת ה'בית היהודי'. אורבך מצטרף לשורה מתארכת של אנשי תקשורת שמשתלבים במפלגות השונות. ביניהם גדעון רייכר (הגימלאים), ניצן הורוביץ (מפלגת השמאל החדשה), ציפי חוטובלי (ליכוד), דניאל בן סימון (העבודה) ועוד.