בשבע 322: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , כ"א בכסלו תשס"ט

שאלת השבוע: אירועי הפריימריז בליכוד - הוכח הלצדקת דרכה של 'מנהיגות יהודית' או הוכחה לכשלונה?

על אף, ואולי בשל, ההישג שנחל משה פיגלין בפריימריז בליגכוד, החליט יו"ר המפלגה בנימין נתניהו לדחוק את יו"ר חטיבת 'מנהיגות יהודית' אל מחוזות ספק ריאליים ברשימה.

האם ההתפתחויות בליכוד בעקבות תוצאות הפריימריז מעידות על הצלחת חזונה של 'מנהיגות יהודית' או שמא על כשלונה?

ביבי נשאר בעל הבית/רמי סדן, יועץ תקשורת אסטרטגית; לשעבר יועצו של רה"מ נתניהו

מנהיגות יהודית נלחמת על מקומה זה כעשור. הפעם היא הצליחה להשיג בקלפי הממוחשבת הישג מרשים הן למשה פייגלין והן לנציגיה האחרים שנכנסו לתוך רשימת הליכוד לכנסת. עם זאת, היא הוכיחה שוב שבמגרש הפוליטי יש מתוחכמים ממנה, אשר ידעו להשתמש בסעיף הנדרש כדי לנווט את הספינה הפוליטית אל נקודת יעד ברורה שסומנה והושגה, ובסוף פייגלין נשאר מאחור על היבשה ורק מבטו יכול ללוות את המשחתת הפוליטית המתרחקת. בראייה לטווח ארוך תלוי גורלו הפוליטי של פייגלין בידי בורא עולם וגם במשך כהונתה של הכנסת הקרובה. אם הכנסת תצליח להוציא את ימיה ולכהן ארבע שנים, יהיה קשה מאוד לפייגלין לחזור אל התודעה הציבורית כמי שהשיג הישג ממשי מעבר לאלפי הפלקטים שנתלו על פני הדרכים. אם כמו הכנסות הקודמות גם הכנסת הזו תתפזר תוך שנתיים-שלוש, יוכל פייגלין לחזור את התודעה הציבורית לאחר שהפעיל את אנשיו בכנסת, ולהציג את עצמו כאלטרנטיבה שמבחינתו ולשיטתו יהיה הוא ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל.

בינתיים הצדק של פייגלין לא ניצח, וביבי נתניהו הראה לו שוב מיהו בעל הבית הפוליטי בליכוד. ימים יגידו ופסקי דין שיבואו מבתי המשפט בנושא ילמדו את כולנו אם מלחמת העולם שנוהלה פה על המקום ה-20 ברשימת הליכוד בכנסת ה-18 הועילה או הזיקה לליכוד. אבל דבר אחד ברור: בדמוקרטיה נשארו אותם כללי המשחק של כוח, של הצבעות של מתפקדים פיקטיביים, של שימוש במקבלי החלטות לצרכים פוליטיים. במשחק הזה יותר מכל הפסידה הדמוקרטיה.


אפילו חטובלי עקפה את פייגלין/ שבח שטרן, יו"ר מרחב יש"ע בליכוד

שניים היו האירועים המרכזיים בליל פרסום תוצאות הפריימריס בליכוד: האחד, בחירתם של אישים רבים בעלי השקפה לאומית מוכחת בעשירייה הראשונה. השני, כישלונו של משה פייגלין להגיע למקומות 1–5 כמו שהתיימר. פייגלין הגיע רק למקום ה-20 וכישלון זה היה אמור להדהד אלמלא דאגו ה'ספין דוקטורים' מ'קדימה' לעשות מטעמים מכניסתו של פייגלין לרשימה הארצית והצגתה כניצחון 'הימין הקיצוני' בליכוד.

'מנהיגות יהודית' פועלת בליכוד כבר 8 שנים. זוהי מערכת מאורגנת ומשומנת. תרומות רבות מוזרמות אליה והיא מחזיקה בקביעות משרד ומנגנון עם כמה מקבלי שכר. יש לה מאות מתנדבים, אתר אינטרנט פעיל, רשימת תפוצה של דוא"ל ומסרונים. דרך 'מנהיגות יהודית' התפקדו אלפי חברי תנועה ונעשו דילים, ומשה פייגלין אף זכה לחשיפה תקשורתית שלא היה כמותה לאיש מהמתמודדים האחרים. ובכל זאת – פייגלין הגיע רק מקום עשרים.

ומנגד – מועמדת כמעט אלמונית העונה לשם ציפי חוטובלי, צעירה דתית, דעתנית עם השקפות ערכיות ולאומיות מוצקות ולא מטושטשות, עקפה את פייגלין והגיעה למקום ה-18 בזכות עצמה, בלי מנגנון, בלי כסף, בלי מתפקדים ובלי דילים.

יתרה מזו, בבחירות אלה שוב הוכיח הבוחר הליכודי, שהוא בעל השקפות לאומיות ושתי ראיות לדבר: האחת, אסף חפץ ועוזי דיין, נתמכי נתניהו, שנכשלו. והשנייה, המיקום הגבוה של סער, בגין, ארדן, ריבלין, כחלון ועוד בראש הרשימה. האחרונים הצליחו כי הם ימין-אמין והבוחרים אוהבים אותם ואת דרך התנהלותם. אבל ל'מנהיגות' זה לא קרה. כי פייגלין, על אף השקפותיו הלאומיות, התקבע במוח המתפקדים כאיש מוכה שיגעון גדלות, עושה צרות, עסקן ותככן. אמנם ישיר ולאומי, אבל נודניק, והליכודניק הפשוט, הבוחר ה'לא מתוחכם' שאיננו חלק מדיל, פשוט לא מקבל את תופעת פייגלין. גם את הציבור האמוני אכזב פייגלין, כי מי שהתיימר למנהיגות אמונית "הלך על הראש" של שלושה מועמדים אמוניים – גבי אביטל, יחיאל לייטר ויוסי פוקס.

וחבל מאוד על הפוטנציאל שהתבזבז, כי מתפקדי 'מנהיגות' הם אנשים נהדרים, אידאולוגים, תמימים וישרי דרך, הנחשפים לתעמולה הפנימית של פייגלין, שמלהיבה אותם עם הצלחות מדומות. הללו מאמינים שאוטוטו זה הולך לקרות ושהנה פייגלין בקרוב ראש ממשלה. אבל זה פשוט אינו קורה משום שהנהגה לאומית בונים בדרך אחרת – חיובית ולא מתחמנת ומתלהמת.

האם יסיקו החברים ממנהיגות יהודית את המסקנות?


ההד הציבורי – הוכחה לצדקתו של פייגלין/ הרב אורי שרקי, חטיבת 'מנהיגות יהודית בליכוד

העוצמה של אירועי הפריימריז בליכוד וההד שלהם בתודעה הציבורית הם ראייה נחרצת לצדקת דרכה של מנהיגות יהודית. הכניסה לליבה של הפוליטיקה אל תוככי מפלגת השלטון התבררה כצעד המכריע לשינוי פניה הפוליטיים של מדינת ישראל. ההדים והרעש ששאלת מעמדה של מנהיגות יהודית בליכוד עוררו מראים בעליל כי משה פייגלין נגע בנקודה הקרדינלית של החיים הפוליטיים. אפילו דחיקתו למקום הלמ"ד-ו"וניק מותירה אותו בעמדת כוח המאיימת על מנהיגותו הרודנית של בנימין נתניהו בקרב מפלגתו, ומצילה את הרוח הדמוקרטית בקרב הליכוד.

מנגד, חיפושי הדרך הנואשים של הציבור הדתי-לאומי מאפיינים חברה הנאבקת במאבקים שאבד עליהם הכלח, בני דורות עברו. מתברר שהרלוונטיות נמצאת במקום שבו נבנה השלטון – בליכוד.

אשר לטענה כי מהלכו של פייגלין הורס את הליכוד – יש להשיב בשניים:

האחד, עדיף ליכוד הנאמן לארץ ישראל מאשר ליכוד המוכן לוותר על חלקי מולדת ועל ערכים הנלווים למדינה. זאת אפילו במחיר אובדן השלטון כי מה לי אם נתניהו מוסר את ארץ ישראל או לבני מוסרת את ארץ ישראל. חד הוא.

האחר, הסקרים מראים כי כניסתו של פייגלין לא פגעה כלל בליכוד. ההפך הוא הנכון – קולות מתווספים לליכוד באמצעות הציבור הנאמן לארץ ישראל, ואלה הם השותפים הקואליציוניים הטבעיים של הליכוד הקלאסי, כגון אנשי הבית היהודי, אנשי ליברמן, מצביעי ש"ס.

כך שהצדק עם דרכו של משה פייגלין ומנהיגות יהודית אשר פורצים את הדרך בפני שינוי פוליטי ותרבותי מעמיק של החברה בישראל.


מיעוט שנדון לכישלון/שלום יהלום, ח"כ ושר לשעבר (מפד"ל)

'מנהיגות יהודית' היא הכישלון והמחדל הצורב והכואב של הציבור האמוני בישראל.

במשטר דמוקרטי, מפלגה היא לא כיסוי', אלא גוף פועל ומשפיע. תנאי הכרחי ליכולת ההשפעה של מפלגה הוא אחדות פעיליה, סיוע הדדי של חבריה, וחיבור חברי והדוק של מנדטים שהוא הקובע את כוח ההשפעה של המפלגה.

קבוצת מיעוט אידיאולוגי המנסה להשתלט על קבוצת הרוב במפלגה לא תצליח לעולם, ובוודאי לא לאורך זמן, לכוון את השקפת הרוב על פי השקפת המיעוט. במקרה הטוב תפרוצנה כל הזמן מריבות קבועות שישתקו את המפלגה, ובמקרה הגרוע הרוב ירחיק ויפלוט מתוכו את המיעוט, וכל מאמציו של המיעוט ילכו לאיבוד.

'מנהיגות יהודית' על פי הגדרתה היא מיעוט המנסה להשתלט על מפלגה גדולה, הליכוד. היא מגדירה עצמה מלכתחילה כמיעוט, שהרי אם היתה רוב היתה מתמודדת עצמאית כמפלגה בבחירות. ובכל זאת היא חושבת שהיא תכבוש בכוחה הקטן את הליכוד הגדול, בכל מיני מניפולציות של התפקדות מאסיבית מניפולטיבית, ולכן גם לא מוסרית. זה יכול לפעול באופן מקרי או חד פעמי, אך בשום אופן לא בקביעות, כי הרוב לומד את דרכי המיעוט ומתגונן מפניהן. בסופו של יום לא ישיגו פייגלין וחבריו דבר וחצי דבר בליכוד.

בינתיים יוצרת 'מנהיגות יהודית' אשליה כאילו כובשים את הליכוד. ואם אוטוטו כובשים את הליכוד, אז בשביל מה צריך בכלל מפלגות כמו המפד"ל או האיחוד הלאומי או הבית היהודי. בפרט שמדובר בציבור אמוני, וידוע שלמשה פייגלין "יש לו א-להים". כך נוצרת לגיטימציה לנטוש את מפלגות האידיאולוגיות, והתוצאה: את הליכוד לא כובשים, ואת המפלגות האידיאולוגיות הדתיות והלאומיות נוטשים.

תזכורת: פייגלין וחבריו פעילים בליכוד למן הבחירות המקדימות לכנסת ה-16. מאז הביא עלינו הליכוד את הגירוש הנורא מחבל עזה, שייתכן מאוד שהיה נמנע אם אלפי חבריו של פייגלין היו מרכזים את מרצם בחיזוק המפד"ל או האיחוד הלאומי, ומכפילים את כוחם בכנסת ה-16.

פייגלין וחבריו צריכים להודות בכישלונם ולרדת לחלוטין מהמפה הפוליטית. במקום זאת הם ממשיכים וממשיכים ויש להם את החוצפה לקרוא ליותר ויותר אזרחים להצביע לליכוד, כדי להוסיף לו מנדטים ובלבד שמקום 36 ייכנס לכנסת.

זו יומרה שנגוזה ובדרך הזיקה ועוד מזיקה.


הפייגלינובופיה של הדתיים/ אמנון שומרון, יועץ תקשורת, דובר מנהיגות יהודית

במוצאי שבת, יומיים לפני הבחירות, שוחחתי עם משה פייגלין. מה התחושות? שאל. לא טובות, השבתי, אני חושש שתעמולת נתניהו נגדך מחלחלת. איפה אתה שומע את זה? שאל. בבית הכנסת, השבתי.

אהה, אמר לי פייגלין, אז אתה יכול להירגע. בקרב הציבור הדתי ההתנגדות כלפי תמיד היתה גדולה. עוד בימים שהקמתי את 'זו ארצנו', מתנגדי הגדולים היו ראשי מועצת יש"ע.

ביום שני אכן התברר שהליכודניקים לא בפאניקה מפייגלין כמו הרב שרלו או כמו הרב אמנון בזק, או כמו ידידי חנוך דאום שהשתלח בפייגלין שבוע אחר שבוע בשפה נדירה ברמת הבוטות שבה.

הפייגלינופוביה הכל כך קיצונית של חלק מהמחנה הדתי שייכת לתחום בריאות הנפש ולא לשאלת הריאל-פוליטיק. המוסרנות המזויפת לפיה על הדתיים להתרכז בגטו פוליטי היא סוג של פחדנות ונמיכות קומה.

גם בשאלת הזיהוי פוליטי יש בעיה: ביבי וחבריו החדשים: אסף חפץ, דן מרידור, עוזי דיין ורוני מילוא מתכחשים לחוקת הליכוד האוסרת נסיגות. הזיקה של נתניהו וחבריו למסורת ישראל, שהיא אחד מיסודות חוקת הליכוד, התפוגגה מזה שנים. אצל פייגלין ערכים אלה שרירים וקיימים.

ויש את כפיות הטובה: את קמפיין 'ביבי טוב ליהודים' הובילו פייגלינים קטנים בצמתים וברחובות, תוך מסירות נפש מול בריוני עמותות ברק, ונתניהו כיום, למרות תמיכתו בגירוש ולמרות הכרזותיו על פינוי יישובים בעתיד, עדיין נהנה מתמיכתם החמה של ראשי מועצת יש"ע.

שלוש פעמים התמודד פייגלין על ראשות הליכוד. בפעם הראשונה זכה ב-3 אחוז, בשנייה ב-12.5 אחוז ובשלישית ב-24 אחוז. הפעם הוא החליט להתמודד לרשימה לכנסת וזכה ב-12,270 מצביעים. ברור שרוב תומכי פייגלין באו מחוץ למעגל אנשי מנהיגות יהודית, ואם פייגלין לא יהיה בכנסת זה יהיה רק בגלל דורסנותו של נתניהו.

האם נתונים אלה מעידים על הצלחה או כשלון? ימים יגידו. 'מנהיגות יהודית', כך אני מתרשם, לא מפחדת מדרך ארוכה.