בשבע 323:אחדות זה לא

למרבה הצער, די ברור שרשימת 'הבית היהודי' אינה מאחדת, ולא תצליח להניב הישג אלקטוראלי.

עמנואל שילה , כ"ח בכסלו תשס"ט

1.  שתי מטרות עיקריות עמדו ביסוד המהלך להקמת 'הבית היהודי': האחת - השגת אחדות בתוך המחנה כערך בפני עצמו. השנייה - הרכבת רשימה מאוחדת ואטרקטיבית כמנוף להצלחה אלקטוראלית בבחירות.

למרבה הצער, אפשר להעריך כבר כעת שכשלנו בהשגת שתי המטרות.

מהצד של ערך האחדות, די לומר כי מסגרת שהח"כים אפי איתם, אריה אלדד ואליהו גבאי לא נכללו בה מלכתחילה, ובהמשך הרב יצחק לוי והרב בני אלון פרשו ממנה, בעוד פרישתו של אורי אריאל נמנעת רק בקושי - אי אפשר לקרוא לה אחדות.
מהצד האלקטוראלי, אין צורך להכביר מילים. תקראו את הסקרים.

2.  הכישלון מונח בעיקר לפתחם של שני גורמים. הראשונים הם נציגי המפלגות, אשר תפרו בתפרים גסים את הסכם האיחוד, ובין השאר גם מינו ועדה ציבורית בהרכב שאינו מאוזן, אף על פי שכל אחד ואחד וחבריה בפני עצמו הוא בוודאי אדם מכובד וראוי.

הגורם השני הם ראשי המועצה הציבורית, אשר ניווטו אותה אל תוצאה בעייתית ומעוררת מחלוקת. ומכיוון שיש להאמין שהם פעלו כמיטב יכולתם ומתוך כוונות טובות, הרי שהכשל מצוי כנראה בשיקול הדעת שלהם או במידת התמצאותם בחומר.

3.  אל הנושאים באחריות יש לצרף גם את נציגי 'האיחוד הלאומי' למפלגותיהם השונות. הללו התרשלו בייצוג בוחריהם, שהמאבק על עתיד ההתיישבות עומד בראש מעייניהם. הם לא השתמשו בכוחם העודף בקרב הח"כים כדי להבטיח שתורכב מועצה ציבורית מתאימה יותר לעמדתם. קודם לכן הם הסכימו למוטו 'החינוך בראש', בלי לשים לב שבכך הם חוטאים פעמיים: גם נותנים יד להמעטת חשיבותן של ארץ ישראל וההתיישבות, וגם מחלישים את עמדתם ומחזקים את כוחו הפוליטי של הצד השני. היו לנו תמיד שלושה ערכים מרכזיים: עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. איזו סיבה יש לשנות זאת, ולהתמקד בסיסמה המצומצמת 'החינוך בראש'?!

4.  כמובן, אין לנקות מאחריות גם את מובילי מחנה הרוב במועצה הציבורית, אלו שהתוצאה שהתקבלה מתאימה יותר לעמדתם. במקום לגלות איפוק ולנצל את כוחם לשיפור עמדות מוגבל, הם בחרו למתוח את החבל, לנצל כמה שיותר את הרוב המקרי והלא מייצג שנוצר במועצה, ולהרכיב רשימה שחוסר האיזון בה מקומם ציבור רחב. גם אם פורמאלית הם היו רשאים לנהוג כפי שנהגו, אין בידם לכפות על פעילים מאוכזבים לעבוד בהתלהבות למען הצלחת הרשימה, או על קהל הבוחרים המאוכזב להצביע עבורה. לכל היותר יוכלו לכפות על הח"כים שמינו את המועצה לקבל את הכרעותיה, וגם זה עובד בערבון מוגבל, כפי שראינו. הם אולי ניצחו, אך זה עלול להתגלות כנצחון פירוס. אחר כך הם יאשימו את יריביהם, את הציבור, רק לא את עצמם.

5.  אם יש את נפשכם להיווכח עד כמה הרשימה שנוצרה רחוקה מלשכנע, קחו כדוגמה את המקרה של יו"ר 'מולדת', ח"כ בני אלון, מקום 17 ברשימה.

לא חייבים להיות ממעריציו של אלון, שבבחירות הקודמות, כזכור, הוצב במקום הראשון ברשימת 'האיחוד הלאומי-מפד"ל'. יש מי שסבורים שאלון, ח"כ מצטיין בעבר, התעייף ונשחק, איבד ממרצו ומהשפעתו, וזקוק להחלפה. אבל מקום 17?! למה להעליב? החלטתם לשלוח אותו הביתה? שימו אותו לפחות במקום 12-13. הרי ממילא מדובר במקומות לא ריאליים. קצת כבוד לאיש, לעשייתו הציבורית ולקהל תומכיו.

להעצמת האבסורד מצטרפות תוצאות ההצבעה באתר האינטרנט של 'הבית היהודי'. מסיבות שונות, לטעמי לא משכנעות, החליטו חברי המועצה הציבורית להתעלם מתוצאות הצבעתם של כ-15 אלף איש שנענו לקריאת המועצה והשתתפו בדירוג המועמדים. לא רק שלא פרסמו את התוצאות, הם אפילו החליטו לא לעיין בהן בטרם יקבלו את החלטותיהם. אבל עובדה אחת היתה ידועה להם: מי שדורג במקום הראשון בהצבעת האינטרנט היה בני אלון. איך מסתדרת התוצאה הזאת עם החלטת המועצה לשבץ אותו במקום ה-17 המשפיל? לא מסתדרת.

6.  ועוד לא אמרנו כלום על האיוולת הפוליטית. בני אלון עצמו אמנם הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים בעקבות המיקום המשפיל, אבל פעילי מפלגתו, כצפוי, מיאנו להשלים עם מחיקת מפלגתם מהמפה הפוליטית, ומיהרו לפרוש ולחבור לאריה אלדד, מספר 2 במפלגתם. בכך הפסיד 'הבית היהודי' את כספי מימון המפלגות של עוד ח"כ ונותר, נכון לרגע זה, עם תקציב של ארבעה ח"כים בלבד, במקום התשעה שהיו לרשימת 'האיחוד הלאומי-מפד"ל'. המחסור התקציבי עלול כמובן לפגוע קשות בקמפיין הבחירות.

הפרישה של 'מולדת', אגב, לא נפלה כרעם ביום בהיר. לדברי מקורביו, ח"כ אלון הזהיר מראש את ראשי המועצה הציבורית שמפלגתו לא תשלים עם השארתה ללא ייצוג בקדמת הרשימה ותראה בזה סתירה לעצם הסכם האיחוד. אז אפשר מכאן ועד מחר להאשים את אלון וחבריו בפלגנות. נכון יותר להאשים אותו בנאיביות פוליטית, שגרמה לו להפקיד את גורל תנועתו בידי מועצה ציבורית שהוא לא טרח, כמו שדאגו אחרים, לשבץ בתוכה נציגים מטעמו. מה שאי אפשר זה להאשים אותו שהוא דואג כעת לעצמו - הוא הרי פורש מהפוליטיקה. הוא פועל כפי שהוא פועל מתוך תחושה שנעשה כאן עוול. עם קצת רגישות אפשר היה כנראה למנוע את התחושה הזאת.

7.  מבחינה אלקטוראלית, ההחלטה לשריין לאורי אורבך את המקום החמישי ברשימה היא נכונה. אורבך, שגם משעשע אותנו וגם מייצג אותנו בכבוד בתקשורת הכללית, הוא חביב הקהל הדתי-לאומי. רבים מהמהססים עשויים לתמוך ברשימה בזכותו. ומה שחשוב לא פחות - העיתונאים הרבים שהם חבריו של אורבך יתייצבו כעת לעזרת הרשימה. דוגמה לכך ראינו במוסף 'ידיעות' ביום שישי האחרון, כאשר במרחק שני עמודים ממאמר הפרידה של העיתונאי אורי אורבך פורסם מאמר תמיכה נלהב בפוליטיקאי אורבך על ידי אחד מהעיתונאים בני-טיפוחיו, חנוך דאום. הוכחה נוספת תוכלו למצוא אם תשוו בין טורו המסויג של אבי סגל מהשבוע שעבר, שנכתב לפני שנודע על הצטרפותו של אורבך, לבין הטור הנלהב שסגל ידידי היקר והמוכשר שלח לנו השבוע.

אני עצמי מתלהב פחות. ראשית משום שדעותיו של אורבך הן בעיני פשרניות, גם בענייני תורה וגם בענייני קו המאבק על ארץ ישראל. ובעיקר משום שלא הצלחתי להבין איך אפשר מצד אחד לדבר כל כך הרבה על החשיבות של עיצוב התודעה הישראלית, ומצד שני לקחת את מעצב התודעה מס' 1 שלנו מעמדת ההשפעה החשובה שלו בתקשורת הכללית, רק כדי להפוך אותו לעוד חבר כנסת.