בשבע 323:'על דעת עצמי'

אבי סגל , כ"ח בכסלו תשס"ט

הקראווילה היהודית

זה היה הפידבק המהיר בעולם. בשבוע שעבר הופיע במדור זה איום מרומז, ולפיו עשוי הרכב 'הבית היהודי' להכריע בשאלת הפתק שלי בקלפי. טרם ירד הגיליון לדפוס, ופתאום גויס לצמרת המפלגה מורי הרוחני אורי אורבך. הדבר מעורר אצלי שתי תהיות: א. כיצד הם ידעו? וב. האם בבית היהודי באמת מאמינים כי שמו של אורי אורבך בלבד יגרום לי להצביע להם? האם זה מה שהם חושבים עלי? אז הם פשוט צודקים.

לא כולם מרוצים מתהליך הקמת 'הבית היהודי' ומבחירת מועמדיה לכנסת. תנועות מולדת, תקומה ואמונה קופחו, זבולון אורלב עדיין בהלם מכך שלא נבחר ליו"ר, אריה אלדד והרב בני אלון מצאו סוף סוף משהו משותף ביניהם, הציבור הרחב לא שותף בהליכי הבחירות כמובטח, ורבים מבוחרי הרשימה לא הכירו כלל את נבחריהם. אפילו שיבוצו של אורבך עבר בקושי, דבר המוכיח כי אחדים מחברי המועצה לא מבינים באיזה בור נמצאת מפלגתם.

גם אני הקטן מתקשה להאמין בכמה שגיאות אפשר לאיית את המילים 'בית יהודי'. ביטול הפריימריז לא איחד את השורות, הצנחתו של הרב הרשקוביץ לראשות המפלגה לא סחפה – כמה מפתיע – את ההמונים, ואם זה היה תלוי בעבדכם, היינו מקבלים רשימה שונה בתכלית: אולי מוכשרת פחות בחקיקה ובתככנות פוליטית, אבל מסוגלת לאחד את כלל הציבור הדתי והימני מאחוריה, מבלי לבייש אותו גם לאחר הבחירות.

ועדיין, הטענות של האלדדים והמרזלים על הפיכת המפלגה לקדימה ב' הן כה מוגזמות, שדי ברפרוף מהיר על פני הרשימה כדי להפריך אותן. יו"ר המפלגה וסגנו הם שני סימני שאלה מהלכים, אבל ממילא מקומם בכנסת מובטח. הבאים אחריהם ברשימה הם (בינתיים) אורי אריאל, שולי מועלם, אורי אורבך, ניסן סלומיאנסקי, אלון דוידי ודני דיין - איש מהם לא חשוד בעיניי בריצה נלהבת לממשלת גירוש. רשימה מפד"לית או לא – זאת המפלגה היחידה שתיאבק למען המטרות שלי, ושגם תעבור את אחוז החסימה. מי שיצביע לבית היהודי, יכניס לכנסת את אורבך או סלומיאנסקי. מי שיצביע ליכוד, יקבל את אופיר אקוניס.

חדי האבחנה בוודאי שמו לב שכבר איני קול צף כבשבוע שעבר. עם כל הכבוד ליצר הפילוג במחנה הימין, ויש כבוד, אין לי כל כוונה לאבד את קולי לדעת. ברור לי כי רבים ממצביעי המגזר מתכוונים הפעם להצביע ליכוד. בנימין נתניהו בוודאי ישמח מאוד על כל קול שיגיע מאתנו. ריבוי המנדטים יקל עליו להקים את ממשלת האחדות שאותה הבטיח ולבעוט במצביעיו בדיוק באותו מקום בגוף שעדיין כואב מהבעיטה של אריאל שרון. יתר על כן, הצבעה לליכוד עלולה להכניס לכנסת דווקא את איש מפלגת העבודה לשעבר אסף חפץ, או את איש קדימה לשעבר זאב אלקין. גם הצבעה לישראל ביתנו עלולה לסייע דווקא לחברת קדימה בעבר, המגישה אנסטסיה מיכאלי. אולי זהו בכלל סטארט-אפ חדש במפלגות הישראליות: נציג אחד לעולים חדשים, נציג לדרוזים ונציג לקדימה.

המסקנה המתבקשת היא, שרשימת הבית היהודי לכנסת עדיין טובה בהרבה מכל אופציה אחרת. אם מועמדיה היו צפויים לשוב ולהיות משגיחי הכשרות של ממשלות השמאל, היה אולי מקום להקים מפלגת ימין אלטרנטיבית. אבל בהרכב הנוכחי, אין כל סיבה אמיתית להקים מפלגת ימין תאומה. אם תקום מפלגת פילוג שכזאת, הסיכוי שאצביע לה זהה לסיכוי שברוך מרזל יעשה פעם חשבון נפש. הבית היהודי עדיין אינו הבית שלי, אבל כקראווילה זמנית הוא בהחלט מספיק.

יש סאטירה בימין הפוליטי

יהיה מוזר לראות את אורי אורבך משתף פעולה עם האנשים שרק אתמול-שלשום שלח בהם את חציו הסאטיריים. אבל אם שלי יחימוביץ' יכולה היום להתלקק על אהוד ברק במסגרת תפקידה כראש צוות התגובות של מפלגתה, אז הכול יכול לקרות. בכל אופן, שיהיה בהצלחה.

געגועים לאי-טי

צפיתי לאחרונה בשני סרטי די-וי-די מהשנתיים האחרונות: סרט הטלוויזיה של דיסני 'היי סקול מיוזיקל', וסרט הקולנוע 'אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח'. שני הסרטים חולקים קהל יעד משותף, שרובו עדיין לא הגיע לגיל מצוות. ולמרות זאת, סקרנה אותי הצלחתה של סדרת 'היי סקול מיוזיקל', בעוד עלילות הארכיאולוג ג'ונס עניינו אותי מטעמים נוסטלגיים מובהקים.

כפי שניתן היה לצפות, שני הסרטים שעממו אותי עד מוות. אבל יותר מכך, הם הביאו אותי למחשבות נוגות על טעמו הבלתי אנין של הקהל האמריקני הצעיר. שני הסרטים כוללים עלילות משנה רומנטיות, ואחד מהם אף עוסק במפגש הראשון בין אב לבנו המתבגר. אבל הטיפול בחומר הגלם המצוין נעדר כל חן, והתחושה היא כי חלק מדפי התסריט פשוט אבדו במהלך ההפקה. לא שאני מחפש עומק בסרטי ילדים, אבל מה רע בקצת רגש וכנות?

מרגיז לראות כיצד שני הבמאים, סטיבן ספילברג בן ה-62 וקני אורטגה בן ה-59, לא עושים שום מאמץ להתעלות מעבר לתרבות האוכל המהיר של צופיהם הצעירים. ולא שהשניים אינם מסוגלים לכך. אורטגה כבר ביים בעבר מיוזיקל חמוד בשם 'נערי העיתונים' שהיטיב לתאר ידידות אמיצה בין נערים, ואילו ספילברג גרם לכולנו לבכות מפרידתם של ילד וחייזר. אבל בעידן הנוכחי, ספקי התרבות של הנוער האמריקני לא מספקים יותר מכמה פעלולים וריקודים, מחוברים זה לזה בעלילה טרחנית העוברת בכל תחנות הקלישאה האפשריות. עצוב לראות כי הנוער מוכן לאכול את כל זה, ובמנות גדושות.

יודע את מקומי

כמדי תקופת בחירות, מצורפת כאן רשימת הצעות חוק דחופות, לטיפולה המיידי של הכנסת הבאה. אמנם כבר החלטתי למי אצביע בבחירות הקרובות, אבל החלטות תמיד אפשר לשנות – תשאלו אפילו את בית הדין של הליכוד. ומכיוון שאת הצעות החוק האלו היה צריך להעביר כבר מזמן, המפלגה שתחרוט על דגלה לפחות את מחציתן עשויה לזכות בקלות בפתק שלי בקלפי.

* חוק ההתנהגות הטובה: כל הדורס אנשים המתרוצצים בצמתים – קבצנים, טרמפיסטים, מדביקי סטיקרים או מחלקי קונטרסים - יזכה להקלה בעונש בזכות תרומתו לקהילה.

* חוק למניעת כעסים: אין לצפור בצומת בזמן ההמתנה לרמזור הירוק, אם באותו צומת ממתינים חמישה נהגים נוספים, וכל אחד מהם עלול לחשוב בטעות כי הצפירה מיועדת לו.

* חוק הביצים החומות: יש לסגור לאלתר את סניפי חברת קינדר ברחבי אירופה עד שתופסק ייצורה של הביצה המחולקת לשתיים ותוחזר הביצה המקורית השלמה עם הצעצוע האידיוטי בפנים.

* חוק למניעת גרפומניה: אני מתנצל אם כבר כתבתי על כך בעבר, אבל רק ליתר ביטחון – לא יפורסמו רומנים חדשים שאורכם עובר את 400 העמודים. אין בעולם עלילה המצדיקה יותר מ-400 עמוד לספר אחד.

* חוק המחיר הגבוה של המחיר הנמוך: אין להדביק מדבקות מבצע על ספרים, אלא אם המוכרים מסוגלים להוריד אותן בעצמם תוך עשר שניות לכל היותר, בלי להותיר כל סימן.

* חוק תזמורת החתונות: במהלך שמחת מצווה בתוך אולם אירועים, יוכל כל אורח לשמוע לפחות שני משפטים שלמים מהאדם היושב לצדו.

* חוק ההיגיון: אדם שהיה ראש ממשלה והביא אינתיפאדה, והיה שר ביטחון והביא קסאמים, לא יועסק עוד במשרד ממשלתי, אלא ישמש אך ורק בתפקיד התואם את כישלונותיו המקצועיים - פרשן לענייני ביטחון בטלוויזיה.
* חוק תרדו מאתנו נודניקים: אין לפנות אל לקוח בחנות בשאלה אם הוא צריך עזרה, אלא אם האיש ממרר בבכי של חוסר התמצאות, או שהפונה אליו הוא אליהו הנביא.

* חוק משחקי המילים: עורך עיתון שישתמש בכותרת המשווה את אהוד ברק לנשיא האמריקני ברק – יושלך לאותו כלא שבו כבר יושבים ממציאי הקישור פייגלין-פיילין.

* חוק האובססיביים: אדם הקורא קטע עיתונאי שנפתח במשפט "כמדי תקופת בחירות, מצורפת כאן רשימת הצעות חוק", לא יבדוק בארכיון העיתונות אם באמת מצורפת רשימה כזאת מדי תקופת בחירות. חנוכה שמח.