בשבע 323:בית אחד

יצר הפלגנות של הציבור הדתי ישאיר אותו מול שוקת שבורה בעניין א"י. חייבים להתאחד.

הלל אפלבום , כ"ח בכסלו תשס"ט

בשעת כתיבת שורות אלו, אינני יודע מה יעלה בגורל 'הבית היהודי'. חיידק הפלגנות לא מרפה מאיתנו. בליכוד, בשמאל, בכל מקום יודעים לשבת יחד למרות הבדלי גישות ועמדות (חוץ מאצל הערבים – זה המודל שלנו ?), אבל אצלנו? קוצו של יו"ד הוא עילה לפירוק.

המון מחרחרי פילוג יש. המניע של השמאלנים (קרי התקשורת) לפלג הוא ברור - בית יהודי חזק עשוי להשפיע מאוד על הקואליציה הבאה ולטרפד כל מיני מהלכים שהם חפצים ביקרם. אולם הפלגנים מימין, לשמחה מה זו עושה?

הרבה שגיאות נעשו במהלך בניין הבית היהודי, חלקן משלומיאליות, חלקן מחוסר מחשבה, חלקן מחובבנות ויש אומרים שחלקן נובע מדם רע. זה ממש לא משנה ואין לי שום כוונה לפרט, כי השגיאה הגדולה מכולן נמצאת לפנינו – הפילוג. גם אם נניח שאורלב הצליח לתחמן ולהשיג למפלגתו לשעבר אי אלו יתרונות ברשימה, אז מה? לא זו בלבד שבפעם הקודמת הצליח 'האיחוד הלאומי' להשיג לעצמו יתרון, וכזו היא הפוליטיקה, פעם זה מצליח ופעם אחר מצליח, אלא שבאמת זה לא חשוב, לא זה החשוב! הכל מתגמד לעומת הצורך הדחוף להציל את מה שעוד (אולי) ניתן להציל. המדינה הולכת לאבדון, קסאמים בדרום, חיזבאללה בצפון, האלימות והבורות פושות בחברה, הפערים החברתיים הולכים וגדלים, הוזי 'שלום' מאיימים לעקור כל חלקה טובה... ואנחנו? אנחנו רבים את עצמנו לדעת.

מה ישיג לנו פילוג? במקום להתאחד ולפעול להחזיר מנדטים אבודים מהליכוד, העבודה, קדימה וש"ס, יתחרו הפלגים בהשמצות הדדיות ובניסיון 'לגנוב' מנדטים זה מזה (ראו את תעמולת 'התקווה' כבר עכשיו). בממשלה הבאה שני הפלגים לא יצליחו להשיג מאומה, אם בכלל יוכלו להיכנס לקואליציה. א"י הנמצאת ברוממות גרונם של כמה אנשים – תהיה הראשונה להיפגע.

להתחזק על חשבון הקיצונים

יש המון יצרים במערכה המיותרת שלפנינו. גורמים קצרי רואי מנסים להאיץ פילוג, ולשם כך מוכנים כבר עכשיו להשחיר פניהם של יריבים פוליטיים. האמנם נשחק לידיהם של קצרי הרואי? האם הכל אבוד?

לא. נצטרך לעבוד קשה, קשה מאוד. אבל ראשית לכל – אחדות. יתכבדו מנהיגינו הפוליטיים ולצידם מנהיגינו התורניים, ויתכנסו למסיבת עיתונאים משותפת לבקש סליחה זה מזה קבל עם ועולם ולהתחייב לאחדות. שנית – יש להקים מוסדות זמניים לבית היהודי, מוסדות שבהם תוכרע כל מחלוקת בצורה דמוקרטית (בשלב הבא יש לערוך מפקד אמיתי ולהקים מוסדות נבחרים ולא ממונים). שלישית – יש לפצוח במערכת תעמולה אפקטיבית שתצליח אולי להקהות את הטעם המר מכל המהלכים השלומיאליים שעברנו.

אני לא מאמין שההנהגה עיוורת לסכנות הפוליטיות שלפתחנו. אם 'הבית היהודי' לא יתחזק (בייחוד על חשבון הליכוד מחד וקיצוני הימין המאיימים לבזבז קולות מאידך), גדל הסיכוי שביבי ייאלץ או 'יאלץ' לצרף את קדימה לממשלתו. גם בלי זה, מידת האמון שיש לתת בבנימין נתניהו היא מאוד מוגבלת, גם אם רשימתו מוכתרת בתואר 'מרשימה'.

הכי קל לומר 'הוא אשם'. אני לא צריך לספר לכם מה זה מזכיר. נורא מפתה להאשים את הזולת בפלגנות, בתחמון, במניפולציות. יודעים מה? אני בטוח שיש מי שלא רק יאמין, אלא אפילו יריע להאשמות אלו. וכשישקע הד מחיאות הכפיים, מה אז? האם נמצא עצמנו מתבוננים בשוקת א"י השבורה? בתינוק ישראל שנשפך עם המים? אז אנא, אחדות.