בשבע 323:גם לאלוף יש מקום בבית

האלוף (מיל') יפתח רון-טל הוא היחיד שהביע דעה נחרצת במטכ"ל נגד הגירוש והינו תומך התיישבות נלהב ● מי שפוסל אותו בשל השתתפותו בגירוש, פוסל למעשה את רובו של הציבור הדתי-לאומי.

עמרי רון-טל , כ"ח בכסלו תשס"ט

מדי פעם מעלה עיתונאי או פובליציסט תורן בעיתון זה טענות כלפי האלוף במיל' יפתח רון-טל (שהנו אבא שלי), בנוגע לכך שנשאר בצה"ל בזמן הגירוש; לא התנגד לגירוש; פעל בניגוד לפסק ההלכה של הרב אברהם שפירא זצ"ל בדבר הצורך בסירוב פקודה; הגיע ל'שירת הים' כדי לסייע בפינוי שלי מביתי (אני גרתי בשירת הים בזמן הגירוש) וכו'. טענות כדוגמת אלו הועלו בשבוע שעבר בכתבה בעיתון זה, שעסקה בין השאר בנושא העלאת מועמדותו של רון-טל לרשימת 'הבית היהודי'. טענות אלו הנן בחלקן האחד שגויות ובחלקן האחר נאמרות בצורה מגמתית ולא הוגנת - ועל כן ברצוני לנצל במה זו על מנת להגיב עליהן. במאמר מוסגר, ברצוני לציין כי בניגוד למשתמע מהכתבה, רון-טל קיבל הצעה למיקום ריאלי בחמישייה הראשונה של רשימת 'הבית היהודי', אך מסיבותיו הוא - החליט להסיר את שמו מרשימת המועמדים.
להלן אגיב לטענות שהועלו בכתבה זו (ובכתבות שקדמו לה) לגופן.

נתחיל במעט עובדות: 

 אבא שלי לא פינה אותי מ'שירת הים'. למעשה, אף אחד לא היה צריך לפנות אותי, כי קיבלתי החלטה עקרונית שברגע שמגיעים החיילים לישוב, אני קם והולך, מאחר ולא היתה לי כל כוונה להתעמת עם חיילי צה"ל. אמת, אבא שלי הגיע כדי להיות איתי ברגע הפינוי (שהיה מבחינתי רגע קשה וכואב) אך לא מעבר לכך. 

 רון-טל (כך אכנה את אבא שלי בהמשך מאמר זה) היה אחד האלופים היחידים במטה הכללי אשר הביע התנגדות נחרצת ועקבית לתוכנית ההתנתקות, לכל אורך הדרך ובכל הפורומים האפשריים. את דעתו הוא הביע בפורום מטכ"ל, בפני הרמטכ"ל ואף בפני ראש הממשלה עצמו.

 יחד עם זאת, רון-טל היה סבור, ועדיין סבור, כי במקרה שמתקבלת החלטה דמוקרטית (בכנסת ו/או במשאל עם) על פינוי יישובים, אין לסרב פקודה. זאת מתוך שיקולים שונים, וביניהם ההבנה שסירוב פקודה המוני עלול לפגוע קשות בחוסנו של צה"ל וכתוצאה מכך בביטחונה של מדינת ישראל, אפילו יותר מפינוי הישובים. עם זאת, את החלטתו להישאר בצבא קיבל רון-טל רק לאחר התייעצות עם מורו ורבו, הרב מרדכי אליהו שליט"א. הרב קבע נחרצות כי על רון-טל להישאר בצבא, להיאבק על עמדותיו בתוך המערכת, ולסייע ואף לשמש כפה ללוחמים שנפגעו ועשויים היו להיפגע מביצוע הגירוש (לדוגמה - חיילים שסירבו פקודה; חיילים שנאסר עליהם להגיע לביתם בגוש קטיף בימים האחרונים לפני הגירוש; צעירים לפני גיוס שהשתתפו במאבק ומערכת הביטחון ניסתה להתחשבן אתם).

ולטענות עצמן: הניסיון לצייר כאילו רון-טל אשם בהתנתקות הוא דמגוגיה זולה: ראשית, הוא התנגד לה נחרצות ופעל נגדה ככל יכולתו מתוך המערכת. שנית, הוא פעל על פי צו מצפונו ושיקול דעתו, ותוך התייעצות עם אחד מגדולי הדור.

הטענה כאילו רון-טל פסול מתפקידים ציבוריים בגלל שנמנע מלסרב פקודה הינה, בעיניי, שטות מוחלטת, ויותר מאשר היא מעידה על רון-טל, יש בה כדי להעיד בראש ובראשונה על צרות מחשבתו של מי שאומר אותה: עד שסוף - סוף צומח לציונות הדתית אלוף בצה"ל שתומך בהתיישבות בכל מרחבי ארץ ישראל ומתנגד לוויתורים לערבים, רוצים להחרים אותו בגלל שהוא נגד סירוב פקודה?! ובכלל, המציאות היא שמרבית הציבור הציוני-דתי מתנגד לסירוב פקודה, דבר שבא לידי ביטוי באחוז האפסי של הסרבנים במהלך ההתנתקות. מכאן, שלמעשה, מי שיוצא נגד רון-טל פוסל את מרבית הציבור הציוני-דתי (או לפחות את חלקו הגדול) התומך בעמדותיו!

בהקשר זה, יש האומרים שהתאכזבו מרון-טל במיוחד על כך שנשאר בצבא בזמן ההתנתקות, דווקא בגלל שהוא היה מתנחל (גר בעבר בעפרה) והנו חלק מהציונות הדתית. לגבי טיעון זה, אין לי אלא לומר שחובתו של רון-טל היתה לפעול על פי צו מצפונו והוראתו של רבו - וכך עשה. האם מישהו חושב שרון-טל צריך היה לסרב פקודה, למרות שלעמדתו מדובר בדבר שמסכן את ביטחון ישראל?!

ברצוני להגיב גם לטענה המופנית כנגד רון-טל על כך שלא קיבל את פסק ההלכה של הרב שפירא זצ"ל בנוגע לסירוב פקודה. כפי שכתבתי לעיל, רון-טל פעל על פי עצתו של גדול תורה אחר, ולכן טענה זו אינה רלבנטית. אך מעבר לכך - אני רוצה לשים את האצבע על הצביעות של חלק גדול מאלו שמעלים טענה זו. לרב שפירא זצ"ל היו עוד כמה פסקי הלכה חוץ מזה הנוגע בשאלת סירוב הפקודה. כך לדוגמה, אסר הרב שפירא את העלייה להר הבית. האם כל אותם "חסידים לרגע" של הרב שפירא אכן מתנגדים לעליה להר הבית בגלל שכך פסק הרב שפירא? או שמא הם משתמשים בפסקי ההלכה של הרב שפירא רק כשזה נוח להם? על אנשים אלו, אין לי אלא לומר שהם "טובלים ושרץ בידם".

לסיכום: זכה הציבור הציוני-דתי, ונמצא בקרבו אלוף בצה"ל (במיל'), מאמין ומקורב לגדולי תורה, בעל עמדות בריאות ושפויות, התומך בהתיישבות בכל מרחבי ארצנו ומתנגד לנסיגה מחבלי מולדת. עמדותיו השפויות (והנדירות בקרב אלופי צה"ל כיום) באו לידי ביטוי בעבר בהתנגדותו הנחרצת לתוכנית ההתנתקות הנוראה ובאות לידי ביטוי גם כיום - בעמדות הצלולות והברורות שהוא מביע בעד כיבוש מחדש של רצועת עזה. חבל שבמקום להיות גאים בו - משמיצים אותו, וזאת רק בגלל שפעל על פי אמונתו, מצפונו ועצת רבו.