בשבע 324: מכתבים למערכת

קוראי העיתון , ה' בטבת תשס"ט

 

להשיב את הרוח/ שמואל לעסרי, בת-ים


"הצבא שלנו חזק", יגיד לכם כל ילד שנכנס לגן, "יש לנו מטוסים ענקיים טנקים גדולים וגם חיילים גיבורים".
אבל המלחמה לא נמדדת רק בחוזק הצבא, לא בכמות לא באיכות. הכוחות נקבעים על ידי העם. צבא חזק צריך גב שיחזיק אותו, עם חסון שעומד מאחוריו. הרוחות שמנשבות ברחוב הן ההשפעה הגדולה ביותר על המוראל, על הצבא, על המנהיגים, על כל העם.
כלי התקשורת הם כלי שנושב בעוצמה ברחוב. באופן מוזר, בשעות מלחמה הם מנשבים רוח קרירה עם קיסמי חולשה. אווירה שמשרה פחד וחולשה ומחזקת את האויב.
צריך להתחיל להשיב רוח של גבורה, לא לזרוק מילים מלאות רפיון וייאוש, לחזק את עצמנו, את הצבא המנהיגים והעם, להרים את המוראל, ולְנַצֵּחַ!

 

כל הכבוד למרזל והרב וולפא/ הרב יוסף הרטמן, קרית מלאכי.

נדיר במחוזותינו ובימינו לראות איש ציבור מוותר על מיקומו ברשימה בכנסת.

ביום א', השבוע נר שמיני של חנוכה, המסמל התנהגות מעל הטבע, הרב שלום דב וולפא ור' ברוך מרזל שהקימו רשימה בשם "ארץ ישראל שלנו" והשקיעו הון ואנרגיות, נעתרו בצורה מכובדת לבקשות לוותר על מיקומם ועל ריצה נפרדת. זאת כדי להביא לאיחוד אמיתי של כל הכוחות והמפלגות הדואגות לשמור על שלמות הארץ ולמנוע את הקמתה של מדינת טרור נוספת ביו"ש.

 

גם א"י וגם חינוך/ דן בזק, קרית ארבע

יפה עשו אנשי 'האיחוד הלאומי' בהקמת הרשימה לכנסת, לאור המצב שנוצר במפלגת 'הבית היהודי'. אך גם על מי שהסתפק בחיוניות הדבר לזכור, כי מרגע שחודש 'האיחוד הלאומי' – אחוז ההצבעה לרשימה זו מול חברתה, יפורש כנראה במידה רבה, כמדד לחשיבות העליונה של האחיזה האיתנה בארץ בעיני הציבור הדתי לאומי.  וממילא מסתבר שככל שרשימה זו תהיה חזקה יותר, גם נציגי 'הבית היהודי' בממשלה העתידית יראו לנכון לגלות עמדה מעשית תקיפה יותר בעניינים המדיניים וההתיישבותיים. עם זה, ראוי לאנשי האיחוד הלאומי, בזמן הקצר שנותר עד לבחירות, להחזיר עטרה ליושנה ולחזור שוב ושוב על האמת הבסיסית, שאידיאליזם של אחיזה איתנה בארץ – רק מגביר את הלהט של העשייה החינוכית והחברתית. וכמובן, חינוך יהודי אמיתי וחם, גם מברר את ערכה וחיוניותה של הארץ ושל שיבתנו אליה.  לא זו בלבד, אלא עליהם לפרסם מצע ברור מה בכוונתם לעשות באופן קונקרטי לטובת חיזוק החינוך היהודי וההטבה החברתית.                                                                          

 

טובלים ושרץ בידם?/ יעקב אידלס, הר ברכה

(בתגובה ל'גם לאלוף יש מקום בבית', גיליון 323)

אני רוצה להתייחס לטענה הקשה של עמרי רון-טל כלפי "החסידים לרגע" של הרב שפירא ש"טובלים ושרץ בידם".

 מעבר לניסוח המוגזם והבוטה, יש להציב את החילוק הברור שבין שני הדברים.

 בנוגע לעליה להר הבית, מדובר בהלכה הנוגעת לכל יהודי באופן פרטי, ובעניין פרטי מותר לכל אחד לקבל על עצמו את הפסקים שנראים לו, בין להקל ובין להחמיר.

בנוגע לגירוש, לעומת זאת, שם היתה חובה להישמע לסמכות אחת מרכזית שתכריע בעניין כה כלל ישראלי, וכל סטייה מקבלת הסמכות הזו פוגעת פגיעה אנושה ביכולתנו לעמוד כציבור. אין להשוות בין החובה להישמע למי שמקובל על הציבור כגדול הדור בעניינים פרטים, ובין החובה להישמע אליו בנושאים ציבוריים המחייבים אמירה אחת ברורה.

לגבי עצם נושא הסרבנות,  בניגוד לחייל רגיל שאכן עמד בדילמה קשה ביותר בשאלה, לאלוף בצה"ל יש דרך פשוטה יותר- הוא יכול להתפטר. ומן הסתם יש להתפטרות אלוף מצה"ל על רקע זה משמעות הרבה יותר גדולה מסירוב פקודה של חייל.

אמנם יש מקום לדון על עוצמת הביקורת כלפי אנשים טובים שטעו, אך הביקורת עצמה צריך שתישמע.

 

כולם יכולים לתרום למהפכה/ אהד שגב, יבנה

 (בתגובה ל'בגואה אנחנו מצילים את עמונה', גיליון 323)

קראתי בשמחה את הראיון עם אביחי בוארון מנכ"ל תנועת התשובה 'מעייני הישועה'. אכן זוהי מהפכה של ממש ברחוב הישראלי ועוד נכונו לנו משימות רבות בתחום.

 בכתבה צוין שהתנועה לא מקבלת תיכוניסטים ופעילים מתחת לשיעור א' בישיבה, כדי להפגין בשלות במפגשים עם חילונים.

 לדעתי כפעיל לשעבר וכרכז דוכן, יהיה נכון וראוי לשלב את בני הנוער הצעירים יותר בשלל משימות אחרות ולא פחות חשובות, כיוון שיש להם להט נעורים ומוטיבציה גבוהה וגם זמן פנוי יותר מהיותר בוגרים, ולפעמים מצליחים לשכנע ולהקרין אמת יותר מהמבוגרים.

 

התנצלות/ שלמה לוינגר, קרית ארבע

לפני כשבועיים פרסמתי ב'בשבע' תיאור קצר של הקרב ב'ציר המתפללים' בחברון.

לצערי היו שהבינו כאילו זלזלתי במעשה הגבורה של לוחמי מג"ב שמסרו את נפשם בקרב זה. אחד מהלוחמים שלחם באומץ עד שהוכרע בקרב היה גדי רחמים וחברו נתנאל מכלוף הי"ד שלחמו ושילמו בחייהם על מאמציהם להציל אחרים.

התנצלותי למשפחות שנפגעו בשוגג ממאמר זה, ותקוותי שמורשת הקרב של מג"ב תהיה דרכם הנאצלת של גדי הי"ד וחבריו ולא ח"ו של לוחמי מג"ב וחבריהם שפגעו ביהודים.