בשבע 324:עונש חינוכי

אסתי רמתי , ה' בטבת תשס"ט

 

"הרב, ספר לנו סיפור, בבקשה..." התחננו הבנות. הן היו אחרי יום ארוך ומתיש של לימודים, ואין כמו סיפור של הרב ניתאי בשביל להתעורר.

הרב הביט בבנות העייפות. "נו, טוב", הוא הסכים, "אני אספר לכן מעשה שסיפר לי שכנו של בן דודי השני מצד אשתי. זה קרה באולפנה בה לומדת הדר, הבת שלו.

"כמו בכל האולפנות, ההנהלה דואגת לצ'פר מדי פעם את הבנות בפעילות חברתית. לכבוד ראש חודש כסלו, הוזמנה פעילות של 'מדרשת מרחבים',  וחבורת מדריכות צעירות הגיעה לאולפנה, מצוידת במקרנים ומשחקים חינוכיים בנושא גבורה יהודית במהלך הדורות.

"'אוף, איזה שעמום!' לחשה אחת מבנות כיתתה של הדר לחברתה. המדריכה מהמדרשה באמת דיברה קצת בשקט, והיא גם סיפרה סיפורים שרוב הבנות הכירו.

"'בשביל מה צריך את כל הפעילויות המעצבנות האלה?!' אמרה אחרת, קצת יותר בקול. 'היה עדיף לעשות מסיבת ראש חודש עם הרקדה וכיבוד'.

"'כן, עם סופגניות!' לחשה בקול רם עוד ילדה. 'אני מתה על סופגניות! במיוחד עם ריבת חלב...'

"'ריבת חלב?! איכס!' הגיבה שכנתה. 'ריבה רגילה זה הרבה יותר טעים'. 'מה פתאום?!' התערבה זאת שמאחוריהן, 'הכי טעים בלי כלום. כל המילויים הדביקים האלה סתם הורסים'.

"ויכוח שלם פרץ סביב נושא הסופגניות, והמדריכה מהמדרשה היתה ממש מסכנה. 'סליחה... בנות... אפשר קצת שקט? אני רוצה להראות לכן את המצגת על חנה סנש....' גם המורה  התערבה, אבל כבר היה קשה לעצור את גל ההתלחשויות.

"למחרת, המחנכת נכנסה לכיתה בפנים כעוסות. 'בנות, הפעם ממש הגזמתן. איזו מין התנהגות זאת, להפריע למדריכה ככה! אתן יודעות כמה האולפנה משקיעה כדי להביא לכן פעילויות? בכל אופן, ההנהלה החליטה שאי אפשר לעבור על מעשה כזה בשתיקה, ולכן, מעכשיו, למשך חודשיים, לא תשתתפו באף פעילות חברתית בבית הספר. לא טיולים, לא ימי כיף – כלום!'

"אתן יכולות לתאר לעצמכן איך הבנות הרגישו. העונש היה הגיוני מאוד, וחלקן הגדול גם הבין שזה הגיע להן – אבל בכל זאת: חודשיים רק לימודים? כשכל הכיתות השתתפו במסיבת חנוכה עליזה, הן למדו מתמטיקה. כשכולן יצאו לטיול טבע נחמד אחרי הגשם, הן עשו הכתבה באנגלית. באמת שזה היה עונש קשה.

"ואז, אחרי חופשת החנוכה, נודע לבנות שהאולפנה עומדת לזכות בכבוד מיוחד: אחד הרבנים החשובים והמוכרים ביותר יגיע לביקור וידרוש בפניהן. הבנות התרגשו. כולן שמעו על הרב הגדול, חלק אפילו שמעו אותו ברדיו, והן ידעו שהוא מדבר ממש יפה.

"רק בנות הכיתה של הדר היו שקטות מאוד. הן ידעו שבגלל ההתנהגות שלהן, הן מפספסות הזדמנות חד פעמית לשמוע את הרב המכובד, והן מאוד הצטערו.

"ואז, ביום הביקור, באמצע שעור מולדת, המורה פנתה לבנות. 'טוב, בנות, תסגרו את המחברות. אנחנו הולכות לאולם הספורט'.

"הבנות הסתכלו זו על זו. 'מה, אנחנו הולכות לשמוע את הרב?' שאלה הדר בפליאה, 'למרות העונש?'

"המורה חייכה. 'כן, החלטנו שחבל שתפסידו חוויה כזאת בגלל מעשה שטות שעשיתן. ראינו שאתן מצטערות, והאמת היא שהמנהל שוחח עם הרב על עניינים חינוכיים בבית הספר, ובזכות הרב הוחלט לקצר לכן את העונש מחודשיים לחודש. כמובן בתנאי שבאמת נראה שבפעילות הבאה אתן מתנהגות למופת...'"

הרב ניתאי סיים את הסיפור, ושקט השתרר. "כבר שמעתי ספורים יותר מוצלחים של הרב..." לחשה אחת הבנות, אך לפי החיוך הקטן של הרב ניתאי, היא ראתה (לצערה) שהוא שמע אותה. "את יכולה לבוא בטענות לשכן של הבן דוד השני של אשתי", הוא אמר, "אבל האמת היא שזה לא ממש סיפור אמיתי. רק משל לרש"י מפרשת השבוע. פרק מ"ז. מי הראשונה שמוצאת?"