בשבע 325: לא חוזרים בלי גלעד שליט

להמשיך לפגוע בחמאס עד שיובטחו הפסקת ההתחמשות וההפצצות בשטחנו, ועד שישוחרר החייל החטוף

עמנואל שילה , י"ב בטבת תשס"ט

בואו נהיה ריאלים. הממשלה הזאת, בראשות אולמרט לבני וברק, לא תוביל את עם ישראל לכיבוש מחדש של עזה. ודאי שלא לבניינם מחדש של יישובי גוש קטיף.

מההנהגה הזאת אפשר לכל היותר לצפות שתורה על המשך הפגיעה הקשה בחמאס עד שזה יתחייב להפסיק כל הפצצה בשטחנו, ושתעמוד על יצירת מנגנון אפקטיבי - הפעם באמת - שימנע את המשך הברחות הנשק וייצורו. בשביל זה אין צורך להמשיך לאורך זמן בנוכחות קרקעית מסוכנת של כוחותינו בעזה, שעולה בחיי מיטב בנינו. אפשר לחזור להפצצות מן האוויר, ויש עוד הרבה דרכים ללחוץ על החמאס שטרם נעשה בהם שימוש, כגון להפסיק לספק להם כסף, חשמל ומים.

ומכיוון שעד לאחר הבחירות אין סיכוי שתהיה פה ממשלה שקוראת נכון את המפה, ומכיוון שגם הממשלה הבאה, ככל הנראה, לא תמהר להחליט על ביטול תהליך אוסלו והחזרת שליטתנו בעזה - אין טעם למשוך את המבצע עד זמן בלתי מוגבל.

יש להמשיך ולהקיז את דם האויב עד שיובטחו השקט בעורף והפסקת התעצמותו הצבאית של החמאס, ואחר כך יש להחזיר את החיילים לבסיסיהם. את כל החיילים. כולל גלעד שליט. לא ייתכן שהחזרתו לא תהיה חלק מן ההסכם. לאחר שכבר נכנסנו, לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל שוב תעמוד על ברכיה מול סחטנות החמאס ודרישתו לשחרר למעלה מאלף מחבלים תמורת חטוף אחד.

חיילי צה"ל ייצאו מעזה רק כאשר יובטח שאיש מהם, כולל גלעד שליט, לא נשאר מאחור.

אל תגישו בג"ץ

1.  תרגיל יפה עשה משה פייגלין כאשר נמנע מלעתור לבית המשפט נגד דחיקתו מן המקום ה-20 ברשימת הליכוד אל המקום ה-36. את הסיכוי הקלוש לחזור למקום ריאלי בצו בית המשפט הוא לא זנח, כי אילו התקבלה עתירתו של מיכי רצון נגד שינוי הרשימה היא היתה מועילה ככל הנראה גם לפייגלין. ובינתיים זכה פייגלין בהזדמנות להפגין את חוסר האמון שלו בבית המשפט, ובכך לתת ביטוי לתחושתם של רבים כי במערכת הצדק הישראלית יש הטיה ברורה נגד כל אדם, גוף או עניין המזוהה עם הימין.

2. ועדיין יש מקום להבחנה בין שופטי בג"ץ לבין מערכת המשפט בכללותה. בבג"ץ המשחק מכור כמעט במאה אחוז של המקרים. שופטי בג"ץ רחוקים מאוד מלהיות חתך מייצג של החברה הישראלית, על מגזריה השונים והדעות השונות הרווחות בה. הליכי מינויים של שופטי בג"ץ מתקיימים כבר שנים רבות תחת עין פקוחה, אשר דואגת לשמור על רוב מוחלט של אשכנזים, חילונים ושמאלנים בהרכב השופטים. במקביל, יד נעלמה במשרדי נשיאות בית המשפט דואגת למסור תיקים חשובים מסוימים לידי הרכבים שפסיקתם ידועה מראש לכל מי שקצת מתמצא בהשקפת עולמם של השופטים. כך למשל, גורלו של 'בית השלום' בחברון נחרץ מרגע שהוחלט על הרכב השופטים - דורית בייניש, איילה פרוקצ'יה וסאלים ג'ובראן. יש לשער שאילו ישבו בתיק הזה השופטים אדמונד לוי ואליקים רובינשטיין, התוצאה היתה שונה במקצת. יש לשער שזו אחת הסיבות לכך שהם לא ישבו בתיק הזה.

3. בערכאות נמוכות יותר התמונה שונה במקצת, ולא תמיד אנשי השמאל יוצאים משם כשחיוך על פניהם. ברור שגם בבתי המשפט השלום והמחוזי אין רוב לשופטים בעלי השקפה ימנית, אך די לשמוע את היללות העולות ממשרד המשפטים נגד היחס המקל של בתי המשפט כלפי מתנחלים 'קיצונים', כדי להבין ששם לא תמיד המצב אבוד.

בשורה התחתונה, לפייגלין זה לא היה עוזר. לא בטוח שבית המשפט המחוזי היה מקבל עתירה כמו של מיכי רצון אילו מי שהגיש אותה היה פייגלין. ובכל מקרה, הרי בג"ץ שהפך את פסק הדין של המחוזי ודחק את רצון בחזרה למקום לא ריאלי, היה ודאי עושה כך גם לפייגלין.

פייגלין הגיב על פסק בג"ץ נגד רצון ואמר כי "החלטת בית המשפט היתה צפויה. בג"ץ הוא משענתה העיקרית של הרודנות השולטת בישראל ,בלי קשר לשום הליך דמוקרטי. ברור היה שרודנות זו תתגונן בפני מי שחושף את פרצופה ומאיים להחזיר את מדינת ישראל לעם לישראל". דברים נכוחים, אך גם מייאשים. מאז ימי אהרון ברק העליזים, בג"ץ הוא הגוף השלטוני בעל ההשפעה הגדולה ביותר על דרכה של מדינת ישראל. אם לא תימצא דרך להגביל את השפעתו או לשנות את הרכבו, אי אפשר יהיה לקדם פה כמעט כלום. גם פייגלין עצמו נחסם כבר בפעם השנייה על ידי בג"ץ בדרכו אל הכנסת.

4. את העיקרון של הימנעות מלעתור לבתי המשפט מתוך חוסר אמון בהם, מן הראוי לאמץ לפחות לגבי בג"ץ. בתגובה לטענות על הטייתם האידיאולוגית, שופטי בג"ץ וחסידיהם נוהגים לטעון כי בג"ץ נהנה מאמונם של כל שדרות הציבור, והראייה - מכל החוגים פונים אליו בעתירות. אלה דברי הבל, כמובן. ההטיה השמאלנית של בג"ץ ידועה לכל מתבונן, והאמון הציבורי כלפיו ירוד בהתאם. אך מה יעשה, למשל, מי שממשלת ישראל הוציאה את היישוב החוקי שבו הוא חי אל מחוץ לחוק? מה יש לו להפסיד מלנסות לעתור לבג"ץ? אולי יקרה נס ובג"ץ יבטל את הגירוש, או לכל הפחות יגדיל את סכום הפיצויים - כפי שאכן קרה בעתירות נגד חוק פינוי-פיצוי. שופטי בג"ץ היו פקחים דיים כדי להמתיק את הגלולה המרה של ההכשר שהעניקו לגירוש, והואילו בטובם ללכת לקראת המגורשים בתחום הכספי - מהלך שאינו עומד בסתירה חריפה להשקפתם השמאלנית.

5. אז זהו, שיש מה להפסיד. העתירות שמגישים גופים לאומיים לבג"ץ מוסיפה ליוקרתו ומאפשרת לשופטים לטעון שהם נהנים מאמון כללי. יש לחדול על כן מהעתירות הללו, אם לא מכולן אז לפחות ממרביתן. צריך להבין שסכום האגרה שהעותר נדרש לשלם ושכרו של עורך הדין הם רק הנזק הקטן מכל פנייה חסרת תוחלת לבג"ץ. הנזק היותר משמעותי הוא חיזוק מעמדו הציבורי של גוף שלטוני אוליגרכי מוטה שמאלה, שהגבלת השפעתו לתחומיה הראויים צריכה להיות יעד ראשון במעלה. עתירות לבג"ץ יש להגיש, אם בכלל, רק במקרים קיצוניים כשזו הדרך היחידה למנוע נזק חמור, וגם אז - רק כאשר סיכויי ההצלחה הם טובים במיוחד. תמיד יש לזכור שעצם העתירה לבג"ץ כבר גורמת נזק בכך שהיא מתפרשת כהבעת אמון. כך למשל, הגשת בג"ץ נגד הענקת פרס ישראל לזאב שטרנהל היתה טעות. היה צפוי שהעתירה תידחה, ובינתיים זכייתו של שטרנהל בפרס קיבלה גיבוי מהסמכות המשפטית העליונה, ואילו שופטי בג"ץ יוכלו להתהדר בעתירה כזו כהוכחה לכך שהעותרים נותנים בהם אמון.

6. ממשלת אולמרט בדרך הביתה, וטוב שכך. אבל על הליכתו של שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן יש להצטער. בכמה מן הרפורמות המשפטיות שפרידמן ניסה לקדם היה פוטנציאל לשינוי דמותו והשפעתו של בג"ץ. בנושא בחירת השופטים, פרידמן הציע שבמקום שלושת שופטי בג"ץ היושבים בוועדה למינוי שופטים יישב שם שופט אחד מבג"ץ ושניים מערכאות נמוכות יותר. בכך תתבטל הקנוניה הקבועה של שופטי בג"ץ, שמתאמים עמדות מראש ומצביעים בוועדה כאיש אחד. פרידמן גם הציע לצמצם באופן משמעותי את סמכות בג"ץ לבטל חוקים שחוקקה הכנסת. כמשפטן מוערך שבעצמו בא מתוך הברנז'ה המשפטית השמאלנית, יכולתו של פרידמן לטלטל את מערכת המשפט היא אולי הזדמנות ייחודית.

הנושא המשפטי הוא כל כך מרכזי בחיינו עד שהיה מוצדק להקים מפלגה מיוחדת שכל עניינה תמיכה ביוזמותיו של פרידמן ובהמשך כהונתו במשרד המשפטים. אפשר כמובן למנות שר משפטים אחר בעל השקפה דומה, אך במקרה כזה קיים תמיד החשש שבכירי המשרד ידאגו לתפור לו תיק, כמו שכבר קרה בעבר. לפרופ' דניאל פרידמן אי אפשר לתפור תיק. אם היה על מה, תסמכו על בכירי המשרד שהם כבר היו עושים לו את זה מזמן.

7. מורשת פרידמן מונחת כעת כאבן שאין לה הופכין, ומן הראוי שמפלגות המייצגות את ציבור נפגעי בג"ץ ירימו את הכפפה. עם פרידמן עצמו או בלעדיו, ליוזמות שלו חייב להיות המשך.

הליכוד חצוי ומבולבל בסוגיה זו. ח"כים כמו מיכאל איתן, רובי ריבלין וסילבן שלום מבינים היטב את הבעייתיות של בג"ץ, אך כוכבי הליכוד החדשים-ישנים בגין ומרידור הם מהחסידים היותר אדוקים של בייניש ועמיתיה. המפלגה שמינתה את פרידמן, קדימה, כבר הודיעה שהיא מתנערת ממנו. אביגדור ליברמן נתון בחקירות, וגם ראשי 'הבית היהודי' לא ממהרים להתייצב בעמדה לעומתית מול בג"ץ.

לאיחוד הלאומי יש כעת הזדמנות פז להרים את האג'נדה הזאת, אשר תואמת היטב את השקפותיו, ולזכות באהדתם של תומכי פרידמן הרבים, ואולי גם בקולותיהם.