בשבע 325: יתושים כמלאכי הצלה

עודד מזרחי , י"ב בטבת תשס"ט

מוקדם בבוקר יום השבת עלה לייזר ממושב מי-עמי על הטרקטור כדי לעבוד בשדה עם פועליו מוואדי-ערה וערערה. הם קטפו במהלך השבת שזיפים ואפרסקים לרוב. בשעה ארבע אחר הצהרים סיימו למיין את הפירות המשובחים. לייזר חזר בטרקטור לביתו כדי להתקלח ולסעוד את לבו. לפתע ראה ג'יפ צבאי נוסע מולו ובו סגן מפקד סיירת מטכ"ל, שהודיע בקצרה:

"לייזר, יאללה - נוסעים!"

"איזה נוסעים בראש שלך?! מחמש בבוקר אני על הרגליים. אתה לא רואה איך שאני מזיע?!"

"יש לך שבע דקות להתקלח, לארגן את התרמיל ולקפוץ לג'יפ".

לייזר הסתדר במהירות, נפרד מאשתו והצטרף אליהם. בדרך ניסה לברר מה אירע. נאמר לו שכוחות גדולים צריכים להיכנס לדרום לבנון, והיחידה שלהם תיכנס לעומק השטח הסורי, למרות שלא ידוע עדיין אם הסורים יתערבו במלחמה או לא. התפקיד של סיירת מטכ"ל יהיה להכניס את הכוחות לציר המזרחי, לפרוץ דרך, לרוץ קדימה עד לכביש בירות-דמשק ולהגיע לסולטן יעקוב, 30 קילומטר מדמשק.

בששת ימי מלחמת שלום הגליל הכול פעל כמו במלחמת ששת הימים, פרט לטעות אחת טרגית, כאשר שני מטוסי קרב ישראלים הפציצו בטעות את כוחותינו שנעו דרומה, וכך נהרגו 46 מחיילינו. לייזר ויחידתו ניצבו בחוד החנית. מאחוריהם היו כוחות חי"ר, שריון ותותחנים. אנשי הסיירת התוו את הדרך, סימנו מקומות ופילסו דרך לכולם. תפקידם העיקרי היה זיהוי מטרות אויב והכרת השטח - נתונים שעשויים להכריע מלחמה.

ביום ששי בבוקר הם נעצרו במטע זיתים בין ג'ב ג'נין לסולטן יעקוב. אנשי הסיירת, שנסעו בשתי זלדות וזחל"ם, היו עייפים עד מוות. הם לא הספיקו לישון יותר מתשעים דקות רצופות מאז פרוץ המלחמה במוצאי שבת. כל הזמן לחמו בתנועה מתמדת, והוכרחו לשמור על ערנות גבוהה.

ואז התבלה לפתע הודעה על הפסקת אש. הידיעה שינתה את כל מצבם. כוחות צה"ל הפכו מיוזמים למתגוננים. הפסקת האש המדומה פגעה במתקפה והגבירה את הסכנות האורבות לחיילים.

12 הלוחמים השתוקקו מאוד להירדם, אבל כמובן שהיה עליהם לסדר תורנות שמירה. הוחלט שארבעה מהם ישמרו ושמונה יוכלו לישון, וכך יתחלפו מדי שעתיים.

אף אחד מארבעת השומרים לא הצליח להחזיק מעמד בשמירתו. העייפות הכריעה את כולם ואיש מאנשי הסיירת לא נותר ער. לייזר, שהיה אחד השומרים, חש שיש לעפעפיו משקל עופרת. הם צנחו מטה מבלי שיוכל לשלוט עליהם, והוא שקע בתרדמה עמוקה.

היו אלה חודשי הקיץ. השעה היתה 12 בצהרים. היה חם ולח. נחיל של יתושים הגיע מאי-שם והחל לעקוץ את כולם, ובפרט את לייזר. ידיו ופניו התמלאו בעקיצות שהיו כה חזקות עד שהיה מוכרח לפקוח את עיניו. ידיו ופניו התנפחו וכל גופו בער מכאב. לפני שהספיק להבין מה מתרחש, ראה לפתע דמויות זזות בתוך היער הסמוך. לאחר מכן ראה הבזק אור על מתכת כלשהי. הוא קלט שמדובר ברשף אש, שמישהו יורה עליהם עם משתיק קול.

לייזר המיומן לא חשב יותר מדי. הוא אחז במקלע המא"ג שהיה ברשותו וירה צרורות ללא הרף לכיוון היער, ארבע-מאות כדורים רצופים, עד שהקנה הרותח לא היה מסוגל עוד לשאת בנטל. ארגז כדורים שלם התרוקן מתכולתו.

כל יתר הלוחמים התעוררו, התעשתו מיד והחלו לירות גם הם לעבר העצים. מכת אש עזה ניתכה לתוך המטע. לאחר מכן השתרר שקט מוחלט. הלוחמים פסעו בזהירות לתוך המטע במרחק מאתיים מטר, ומצאו שלושה מחבלים הרוגים לבושים במדי צבא סורי ומטול אר-פי-ג'י מונח לצידם. היה ברור שהם היו במארב ועמדו לחסל את אנשי הסיירת.

לייזר החל לעכל מה שאירע זה עתה: להקת יתושים הצילה אותו ואת כל החבר'ה של סיירת מטכ"ל ממוות בטוח. הוא ידע ששום כוח בעולם חוץ מהיתושים הללו לא היה מסוגל להעיר אותו.

בעקבות אירוע זה, ואירועים נוספים שבאו מאוחר יותר באותה מלחמה, החל לייזר לחזור בתשובה. ברבות הימים הפך לרב אליעזר ברוידא, המשפיע יהדות לרחוקים בארץ ובעולם. כיום, בכל פעם שהוא מקבל עקיצה מיתוש, הוא מברך אותו מכל הלב, ולאחר מכן גם את בוראו...

 

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il