בשבע 326:שאלת השבוע

עכשיו, כשצה"ל בעזה, האם צריך להקים את יישובי גוש קטיף מחדש

שאלת השבוע, לאורך הגיליון, עורך ומפיק: ירעם נתניהו



אנשים שהמערכת בחרה , י"ט בטבת תשס"ט

לשוב כמה שיותר מהר/ ח"כ ניסן סלומיאנסקי- הבית היהודי

ודאי שצריך לחזור ולבנות את הישובים בגוש קטיף ואף להרחיב אותם, ויפה שעה אחת קודם. וזאת משלוש סיבות מרכזיות:

א.     חוזרים הביתה: רצועת עזה היא חלק מנחלת יהודה, "עזה ובנותיה", והיא חלק מארץ ישראל. בכל מהלך ההיסטוריה חיו יהודים בעזה ועדיין זוכרים אנו את בית הכנסת העתיק בעזה ובו הפסיפס היחיד במינו. בעזה כיהן פאר רב הקהילה הרב ישראל נאג'רה שכולנו שרים את שירו "יה ריבון עולם". וכשם שאנו מצווים ליישב את הנגב, הגליל ומרכז הארץ מדין "וירשתם אותה וישבתם בה", כך מצווים אנו לחזור הביתה ולבנות מחדש את היישובים ואף להרחיב אותם.

ב.      הצדק והיושר: ההתיישבות היא אבן יסוד בתפישת הציונות ונדבך מרכזי בהקמתה וקיומה של מדינת ישראל. פינוי יישובים וכל שכן גוש יישובים כורת את הענף שעליו יושבת מדינת ישראל והציונות. ממשלת ישראל בראשות הליכוד ואחר כך קדימה, החליטה וביצעה את הנורא מכול – גירוש יהודים והריסת יישובים – בטיעון שהדבר יביא שלום, שקט וביטחון. המציאות מוכיחה – וכיום רוב העם חושב כך – שהגירוש לא רק שלא הביא שלום וביטחון אלא אדרבה הרע מאוד את הביטחון והשלום והקאסמים והגראדים מגיעים גם לבאר שבע, אשקלון ואשדוד. היושר והצדק הבסיסי מחייבים שהממשלה תאמר: טעינו, ובהקדם תתקן את העוול הנורא ותחזיר עטרה ליושנה תבנה ואף תרחיב את היישובים.

ג.       ביטחון: כיום ברור לכל יהודי, שביטחון והפסקת הטרור יתכנו רק במקום שצה"ל שולט ביטחונית ומגובה בהתיישבות יהודית. הכול רואים את ההבדל העצום בין יהודה ושומרון לבין עזה. ביהודה ושומרון אין כמעט טרור, אין ירי מרגמות וודאי שאין קאסמים וגראדים. כך כל עוד צה"ל שולט ביטחונית. ואין צורך שהוא ישהה בפועל בכל יום בשכם או בג'נין וחברון. צריך לחזור ולשלוט ביטחונית על עזה ובנותיה, לשלוט בציר פילדלפי ובכך למנוע הברחת אמל"ח לרצועה ולגבות את הצבא והשב"כ בהתיישבות יהודית חזקה ורחבה ומפוארת כפי שהייתה בעבר ואף להרחיבה.

 

לחזור לגוש ולהציל את המדינה/ אלון דוידי- מועמד ברשימת האיחוד הלאומי ויו"ר המטה לביטחון שדרות

אכן, יש לדרוש את בניית חבל קטיף מחדש. אך בתוך עמנו אנחנו יושבים ומכירים אנו את הנהגתנו הנוכחית. היא עדיין בנויה מאנשי ההתנתקות, וברור שלא יעשו דבר להשבת אדמות עם ישראל, ולו רק בכדי לא להודות בטעותם האיומה שבגללה מיליון אזרחים לא ישנים בלילות מזה שבועיים.

השבוע ראיתי כמה פעמים על מסכי הטלוויזיה את אחד מאדריכלי תוכנית העקירה מנסה להסביר את ההיגיון שעמד מאחורי תוכנית העוועים שהפכה את חיי מדינת ישראל לגיהינום אחד גדול. בהתנהגות חלקלקה ופתלתלה הסביר אלו הישגים הביאה לנו תכנית העקירה ולמה מצבה המדיני של מדינת ישראל לא יכול להיות טוב יותר. וככל שעוברים הדקות והדובר בעל העניבה ההדוקה לצווארו ובגדיו המגוהצים ממשיך בטיעוניו, נשמעת במרחב אזעקת צבע אדום. אני נאלץ להסתתר במרחב מוגן, ברדיו אני שומע שבאר שבע מטווחת. הלב נצבט כאשר שומעים את כתבי החדשות מהלכים להם בנצרים ובכפר דרום. "בנצרים הונף דגל ישראל", אמר אחד הכתבים ברדיו ותחושה חזקה של חזרה לבית ישן ואהוב עוטפת אותי. אבל גם ממנה אני חייב להשתחרר מהר, יורים עליי פצצות ובנייד מתקשר אליי חבר מאשדוד כדי לבשר לי שסופית הוא עובר למרכז. הוא מסביר לי בהתנצלות שיש לו ילדים ו"אי אפשר לדעת מה יהיה אחרי הבחירות, אולי נהפוך להיות כמו שדרות", הוא אומר ומבאר ש"עם גוש קטיף היה מי שישמור עלינו, עכשיו לעולם לא יהיה לנו שקט".

עכשיו ברור יותר מתמיד: מי שוויתר על הבית בגוש קטיף נאלץ להילחם על כל הארץ מבאר שבע דרך גדרה ועד הצפון שעד לא מזמן גם הוא הופגז. מסתבר שמי שרצה לוותר על חלק מביתו כדי להשיג הסכמים לרגע, גילה לפתע שכל ביתו בסכנה.

אך יותר מכל הסיבה שאנחנו צריכים לחזור לגוש קטיף ולדרוש את הקמת החבל המפואר הזה מחדש היא מהסיבה הפשוטה שגוש קטיף הוא הבית שלנו, יש לנו שורשים עמוקים בתוך האדמה ההיא, משם צמחנו וגדלנו. רק אם נחזור לעצמנו ולמקומות ששייכים לנו ונאמר בקול ברור שזו הארץ שלנו ופה זה הבית שלנו, נוכל גם לשרוד במערב הפרוע של המזרח התיכון.

 

לצאת מעזה, לחזק את יו"ש/ ציפי חוטובלי - מועמדת ברשימת הליכוד

הרעיון להקים מחדש את יישובי גוש קטיף מחמיץ את ההישג המרכזי של ההתנתקות בזירה הפנימית ובזירה הבין לאומית: ההוכחה כי נסיגות רק מעצימות את הטרור ולא מהוות פתרון. התיקון יושג על ידי חיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון ולא על ידי הקמה מחודשת של יישובי גוש קטיף בחבל עזה.

החרבת יישובי גוש קטיף הייתה מעשה אנטי מוסרי, אנטי יהודי ואנטי דמוקרטי. כיום ברור לכל, שגם מבחינה מדינית וביטחונית מדובר היה במעשה איוולת שאת המחיר עליו משלמים תושבי הדרום בהתעצמות הירי והרחבת טווח הטילים עד אשדוד, באר שבע וגדרה. נבואות הזעם של מתנגדי ההתנתקות התממשו במלואן, ולמרבה הצער והכאב, רבים מבניה של הציונות הדתית שנשאו את הדגל הכתום הם אלו שמוסרים את נפשם בלחימה בעזה כדי לתקן את ההפקרות הביטחונית שהמיטה עלינו ההתנתקות.

עם זאת, ועל אף המחיר הכבד, שני הישגים חשובים השגנו בעל כורחנו בעקבות הנסיגה לקו הבין לאומי ברצועת עזה: ההישג הראשון הוא בזירה הפנים ישראלית – ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה יצרו התפכחות של חלקים גדולים מעם ישראל מרעיון השווא של נסיגות חד צדדיות, מתוך ההבנה שמחיר החיים בצל הטילים הוא בלתי נסבל, והפתרון הצבאי אינו פתרון קסם. ההישג השני הוא מול הקהילה הבין לאומית – כישלון ההתנתקות בעזה הוא הסרת המסכה מעל טענת ה"כיבוש" הפלשתינית. הנסיגה הישראלית מגוש קטיף עד המ"מ האחרון אל הקו הבין לאומי מוכיחה לעולם שהבעיה אינה "הכיבוש" של 1967 אלא מלחמת העצמאות של 1948. כל עוד חבל עזה שומם מיהודים מדינת ישראל יכולה לבוא בפני העולם עם ההוכחה הניצחת של הניסוי הכושל של תכנית חלוקת הארץ. מדינת ישראל צריכה להראות לעולם כי החברה הפלשתינית בחרה להמשיך בטרור גם אחרי הנסיגה, במקום לבנות ולשקם את עצמה, ולכן אין לראות בהתיישבות היהודית מעבר לגבולות הקו הירוק את הסיבה למעשי הטרור הפלשתינים.

להישגים אילו יש ערך אסטרטגי ארוך טווח בשמירת ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, בגניזת תכנית ההתכנסות, ובהפיכת רעיונות הנסיגה לבלתי רלוונטיות בעיני רוב עם ישראל, וכקלף ניצח בידי הנהגה ישראלית עתידית שתרצה לשמר את אחיזתנו ביהודה ושומרון. הדרך לתיקון העוול היא בחיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון, ולא בישיבה מחודשת בחבל עזה.