בשבע 326:חגיגת צביעות מביכה

מצעד הצביעות: תנועת כך היא ארגון טרור, הרשות הפלשתינית היא גוף לגיטימי. השופטת בדימוס דליה דורנר, שיאנית האקטיביזם בבית המשפט העליון, מוקיעה את האקטיביזם של השופט אדמונד לוי.

יאיר שפירא , י"ט בטבת תשס"ט

 

לא תמיד אפשר להבין מלכתחילה מה מנסה להשיג בפעילותו אדם כמו איתמר בן גביר. קשה להאמין שאדם מנוסה ובעל השכלה משפטית כמוהו לא ידע בעצמו כי שופטי בג"ץ לא יתקשו לדחות את העתירה שהגיש, ובה דרישה לצעוד עם דגלי תנועת כך במרכז ירושלים.

תנועת כך הוצאה מחוץ לחוק לפני כ-15 שנה, לאחר רצח מתפללים ערבים במערת המכפלה. בערך באותה תקופה המליכה ממשלת השמאל של יצחק רבין את ארגון הטרור אש"ף על ערביי יהודה ושומרון. דגלו של ארגון הטרור הפך דגלה של הרשות הפלשתינית, עמה ישראל חתומה על הסכמים שונים, מעבירה לה נשק וכספים מעת לעת, ומציגה אותה כבת שיח לגיטימית. משפטית, ההבדל ברור: השמאל הקיצוני ביקש לצעוד בתל אביב עם דגל חוקי, ולכן הדבר הותר לו. הימין הקיצוני מבקש לצעוד בירושלים עם דגל שאינו חוקי, ועל כן הדבר נאסר. 

אלא שהאמת החוקית והאבסורדית הזו מצדיקה בדיעבד את הגשת העתירה, אשר מגחיכה בסופו של יום את המצב החוקי. תנועת כך ונגזרותיה הוצאו אל מחוץ לחוק מסיבות פוליטיות. הן לא היו קשורות לרצח אז, וגם לאחר מכן לא ידוע על פעילות אלימה שהתארגנה במסגרתן. לעומת זאת ארגנה הרשות הפלשתינית, כפי שהוכח פעמים רבות בבתי המשפט בישראל, אין ספור פעולות טרור, שבמסגרתן נהרגו מאות ונפצעו אלפים. 

אילו היה יושב בדין הרכב שופטים אחר, אולי בן גביר היה זוכה למעט יושר אינטלקטואלי בהיכל הצדק, ואפשר שמי מהשופטים היה מעיר ולו בשפה רפה על האבסורד החוקי. אך מחשב בית המשפט שיבץ לעתירה את השופט סלים ג'ובראן, השופטת איילה פרוקצ'יה והשופטת מרים נאור - שלישייה שלא חשודה על יושר אינטלקטואלי יוצא דופן כאשר מי שנזקק לו הוא הימין. בשורה התחתונה, כאשר בן גביר מאלץ את השופטים לכתוב כי מותר להניף את דגל אש"ף שכן הדגל "מייצג לא רק את אש"ף, אלא את הרשות הפלשתינית, עמה יש לישראל קשרים ויחסים", די לנו בחיוך המריר העולה על פניו של כל ישראלי. 

 

מי כאן אקטיביסט?

ואם ביושר אינטלקטואלי עסקינן, הרי שאי אפשר לדלג על הראיון המאלף שהתפרסם לאחרונה עם דליה דורנר, יו"ר מועצת העיתונות ושופטת בית המשפט העליון לשעבר.

מספר השופטים העליונים שפרשו בשלוש השנים האחרונות והתמכרו לפטפוט אינסופי בתקשורת הוא יוצא דופן ביחס למקובל בעבר. אולי האשמה נעוצה ברוח תקופתנו, אולי באקטיביזם אליו הורגלו בבית המשפט בתקופת כהונתם, ואולי מדובר רק בצירוף מקרים.

הגברת דורנר היא מהנציגים הבולטים של דור השופטים בדימוס המדובר. בראיון הפעם למוסף השבת של 'מעריב', גילתה דורנר את אוזנינו כי הרכב בית המשפט העליון בהווה הוא מוטה פוליטית. "בית המשפט הנוכחי הוא מאוד ימני", קבעה השופטת, ומצאה את האשמים בדמות שני השופטים חובשי הכיפה: "לשופטים אליקים רובינשטיין ואדמונד לוי יש השפעות משפטיות ימניות", קבעה דורנר.

שמאל וימין הם עניין יחסי כמובן, ויתכן שמנקודת ראותה של דורנר דברים רבים נראים כימין. אך גם אם נניח שדורנר רואה בכנות את עצמה כמי שלא היתה מוטה פוליטית בשבתה בבית המשפט העליון, הרי שגם אז הראיון מגניב חשש לחוסר מודעות קיצוני אצל השופטת לשעבר. "אדמונד לוי רצה לבטל את חוק ההינתקות, ומבחינה זו הוא קיצוני. את יודעת איזה אקטיביזם זה לבטל את חוק ההינתקות? זה דבר מטורף", הטיחה השופטת בראיון.

כאן המקום להזכיר לקוראים, ואולי גם לדורנר עצמה, כי לקראת סוף ימיה על כס המשפט הובילה השופטת קו אקטיביסטי קיצוני, שכמעט גרם למשבר חוקתי. דורנר ישבה בראש הרכב אותו הובילה לקראת התערבות חסרת תקדים בקביעת תקציב המדינה. דורנר בקשה ליצור, יש מאין, מושג של 'קיום בכבוד' אותו חייבת המדינה לספק לאזרחיה, ובעצם להעביר לבג"ץ את הסמכות להורות למדינה לשלם קצבאות ודמי אבטלה בסכום שיקבע בית המשפט.

התנהלותה של דורנר היתה ללא ספק הדבר המטורף ביותר ששופט ניסה לכפות על רשויות השלטון האחרות. הממשלה סירבה לשתף פעולה עם בית המשפט עוד בשלב התשובות לעתירה, לאחר שנציגיה לא טענו אלא קבעו כי בית המשפט עוסק בעניין בחוסר סמכות. נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, נאלץ להעביר מראשות ההרכב את השופטת שיצאה משליטה, מינה את עצמו תחתיה, ומיהר לדחות את העתירה ולסגור את הפרשה האומללה.

 כשבג"ץ משבח את פרידמן

תחושת אי נוחות כללית מרמת היושרה של שופטינו העליונים יכלה להציק מאוד גם לאלו שביקרו בסוף השבוע שעבר באולם בו נדונה בבג"ץ עתירת 'הפורום המשפטי' כנגד החלטת שר המשפטים, דניאל פרידמן, שלא לכנס את הוועדה למינוי שופטים עד להקמת ממשלה חדשה.

נזכיר כי פרידמן ביקש תחילה לכנס את הוועדה, אך נתקל בהתנגדות נחרצת של נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, ושל שני הנציגים האחרים של בית המשפט העליון בוועדה. בייניש, שהבינה כי תיאלץ להגיע עם פרידמן שנוא נפשה לפשרות משמעותיות בקשר למינויים הצפויים לבית המשפט העליון, העדיפה לדחות את כינוס הוועדה עד שיתמנה שר משפטים נוח יותר מבחינתה.

לצורך העניין גויס טיעון שמאז ומעולם נעשה בו שימוש סלקטיבי באולמות בג"ץ. בייניש סירבה להופיע לכינוס הוועדה בטענה שאין זה ראוי לבחור שופטים כשחלק מחברי הוועדה עתידים להתחלף בקרוב, עם כינונה של ממשלה חדשה. כפי שציינו רבים, בייניש העדיפה להתעלם מהעובדה כי מינוייה השנוי במחלוקת לבית המשפט העליון נעשה בחטף בימי ממשלת מעבר, תחת ההלם הציבורי לאחר רציחתו של יצחק רבין. מכל מקום, סירובם של השופטים להגיע לוועדה אילץ את פרידמן לבטל את כינוסה, וכנגד הביטול הזה עתר 'הפורום המשפטי' אל חבריה של בייניש בבית המשפט העליון.

היה ניתן לצפות ששופטי בית המשפט העליון העוסקים בעתירה שהם באופן די ברור צד לה, ינהגו כמהלכים על ביצים. תחת זאת התקבלה חגיגת צביעות מביכה. השופטים שיבחו את שר המשפטים, תוך שהם משכתבים היסטוריה קרובה וטוענים כי הדחייה, שנעשתה בעל כורחו של פרידמן תוך התנהלות כוחנית של עמיתיהם, "מבליטה את רצונו לכבד את עמדת חברי הוועדה השונים המתנגדים לכינוסה. עמדה זו מבטאת גישה ראויה של כבוד הדדי בין חברי הוועדה".

היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד נורית אלדשטיין, שהעזה לתמוך בעמדת העותרים, יצאה מבית המשפט עם נזיפות חמורות.