בשבע 326:מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, ח. לוז, י. מידד , י"ט בטבת תשס"ט

מעריב שובר שמאלה/ עדי גרסיאל

הביקורת ההולכת וגוברת בקרב הברנז'ה על הפטריוטיות המוגזמת של התקשורת, החמיצה כנראה את מי שהיה עד לא מזמן העיתון השני בגודלו במדינה, מעריב. תחת הנהגתם של שני העורכים החדשים דורון גלעזר ורותי יובל, הנחשבים אפילו בברנז'ה כבעלי דעות שמאלניות קיצוניות, הפך מעריב לסמן הפציפיסטי של העיתונות. ביום חמישי שעבר, למשל, הוגדרו שר הביטחון וטייסי צה"ל על ידי מרואיין כ"פושעי מלחמה". למחרת, ביום שישי, היתה הכותרת של מוספשבת (המוסף הפוליטי) של העיתון "לא בכוח". בסופשבוע כיכבה על השער השופטת בדימוס דורנר שקבעה כי "בג"ץ? ימני", עם הפניה לראש עיריית נתיבות ש"רוצה לדבר עם החמאס" ולפרויקט של שיחות טלפון עם "ישראלים ועזתים מקו העימות", שבו קיבלו שישה מתושבי עזה פיתחון פה, לעומת ארבעה ישראלים בלבד. אבל השיא שייך ליהונתן גפן, שלעג לעצות של פיקוד העורף. ההתייחסות להתמודדות עם הרטבת לילה בגלל הלחץ הנפשי הוציאה ממנו את התגובה הבאה: "ילדים חמודים, נדמה לי שקצת נמאסתם עלי, וגם פיקוד העורף יכול ללכת... (קללה, ע"ג) מעניין אם גם בעזה יש עורף ואם גם שם מרטיבים או רק נשרפים". יום קודם לכן קודם כתב גפן: " המלחמה הזאת עדיין לא מראה שום הישגים אבל מתחילה להיראות כפשע מלחמה בכל הקריטריונים".

הקו הזה הצליח להוציא משלוותו את המו"ל עפר נימרודי שכתב באותו גיליון מאמר חריג שבו הצהיר בין השאר: "מעריב היה מאז ומתמיד עיתון פטריוטי הגם שלא חסך בביקורת כאשר נדרשה... אולם להרגשתי אין להשלים עם דברי נאצה כנגד חיילי צה"ל בעת הקרב... אני מתנצל אישית בפני שר הביטחון אהוד ברק, בפני חיילי צה"ל ומפקדיו ובפני קוראי מעריב הנאמנים".

גם תא"ל במיל' עודד טירה פרסם במעריב מודעה בתגובה לדברי גפן תחת הכותרת "יהונתן הקטן נמאסת". ביום שני השבוע המשיכה התמונה בעמודו הראשון של העיתון את הקו של העורכים – מילואימניקם מודאגים נכנסים לעזה. למחרת כיכבה בעמוד הראשון תמונה של אנשי מילואים נחושים ונלהבים בהרבה. אולי המסר של המו"ל הופנם. גם ידיעות, אגב, הקדיש שני שערים לאנשי המילואים, אבל בסדר הפוך: הראשון – נלהבים, השני – מודאגים.

 

יורים וכותבים/ חני לוז

אין מי שלא מקבל שני סרטונים ביום שמציגים את החמאס באור מצוין עבורנו: אכזריות, אלימות ורוע כלפי בני עמם, כולל ניצול ציני של ילדים ואזרחים תמימים. חבל שהן התקשורת והן משרד החוץ הישראלי לא מנצלים עד תום את המימד ההסברתי הטמון בהן.

גם מי שלא מאוהב בנתניהו הפוליטיקאי, יודע שהוא מסבירן מעולה. חבל שהתקשורת מעלימה את הצלחותיו בזירה הטלוויזיונית, בחזית מלחמת התעמולה המתנהל בתקשורת ה(מ)ערבית.

גם 'יומן' של ערוץ 1 מתעלמים: בסקר ששודר ב'יומן' בשבת שעבר, לגבי מועמד לראש הממשלה הופיעו שלושה: לבני, ברק ו...אולמרט. ביבי? מי זה?

יש לציין לטובה את יעקב אחימאיר בערוץ 1 שהביא ראיונות מרגשים עם נוצרים אוהבי ישראל, המשלימים את הוואקום הקיים, לצערנו, בתקשורת המקומית.  הציניות והפוסט-ציונות לא מאפשרים לשדר חיזוק לרגשות הצדק הלאומי היהודי.

חיזוק חיובי גם לכמה מהכתבים בדרום כמו ינון מגל ורוני דניאל (ויש גם אחרים), שלא מפנימים את הלחץ הבראנז'אי לטעת מורך לב בלוחמים ובמשפחותיהם ולמתוח ביקורת תוך כדי לחימה.

 

הישרדות תוצרת הארץ/ ישראל מידד

כל מי שבודק את טבלות בשנתיים האחרונות, ובוודאי בעונה האחרונה של הטלוויזיה המסחרית בארץ, יודע היטב שהתופעה של של תוכניות הריאלטי השתלטה כמעט לחלוטין על הצופים.

אבל יש גם תופעה אחרת של הישרדות תקשורתית והיא קשורה לעיתון 'הארץ'.  עובדי העיתון הכריזו על סכסוך עבודה, יש פיטורים, יש התפטרויות, יש ביטול מנויים ואפילו כתבים של 'דה-מרקר' הרווחי עוזבים. יש כנראה גם מצוקה כספית רצינית.  'דר שפיגל' הגרמני - ונזכיר כי המשקיע-המציל של 'הארץ', החברה של אלפרד נבן דומונט, הוא גרמני - פירסם כתבה גדולה אודות הקשיים הכלכליים של 'הארץ'. 'דר שפיגל' אינו מהסס להצביע על הרקע הפוליטי-אידיאולוגי מאחורי הירידה של העיתון:  העמדות של המערכת נגד ההתנחלויות ובעד פשרות טריטוריאליות מביאות לעזיבת יותר ויותר מנויים. אבל העורך דב אלפון עדיין בטוח בהצלחת מוצרו.  לדבריו, ישראלים מכורים לפוליטיקה, שהיא מעין שעשוע בשביל ההמונים ומאמין שעיתונו יישרד. האם הוא מציאותי?

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

עיתון יומי חרדי חדש יצא לאור השבוע, 'המבשר'. העיתון, שיתחרה ב'המודיע', הוקם על ידי ח"כ מאיר פרוש, ועורכו הראשי הוא הסופר חיים גרינבוים.

עצומה אינטרנטית כנגד יונית לוי, מגישת חדשות ערוץ 2, חוללה השבוע סערה תקשורתית. כ-35 אלף איש חתמו עליה ודרשו מלוי "לא להביע את דעותיה האישיות במהלך שידוריה ואם היא אינה מסוגלת לכך - שלא תעלה לשידור!". ואילו עיתונאים לא מעטים, כולל מערוצים מתחרים, יצאו להגנתה. העצומה נסגרה לאחר שלדברי המארגנים לוי אכן חדלה ממנהגה.

 זכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, יוזמנו לשימוע ברשות השנייה. זאת לאחר שלא הפקידו כנדרש, כ-15 מיליון ₪ שהיו אמורים להיות מושקעים ביצירה. כך דיווח מעריב.