בשבע 327: שאלת השבוע

האם יש להתנות את יציאת צה"ל מעזה בשחרור גלעד שליט?
שאלת השבוע, לאורך הגיליון.

ערך והפיק: ירעם נתניהו

אנשים שהמערכת בחרה , כ"ו בטבת תשס"ט

 

החזרת גלעד גם במחיר החזקת צה"ל ברצועה/ שלמה גולדווסר- אביו של החייל אהוד גולדווסר הי"ד

שלא בדומה לכניסת צה"ל ללבנון ביוני 2006, אז השבת החטופים היתה מכלל הגדרות המלחמה, כעת ב'עופרת יצוקה', ממשלת ישראל לא כללה את גלעד בהגדרת המשימות שהוטלו על צה"ל עם כניסתו לעזה ומלחמתו בחמאס.

לי אישית אין כל ספק שהיה צריך להכניס את גלעד, כך או אחרת, כדי שיופעל לחץ על חמאס בנושא זה. לו היו עושים זאת, לא היתה עולה השאלה אם לצאת מעזה בלי גלעד. אי העלאת נושא שחרורו של גלעד מעיד, לצערי הרב, שגלעד אינו עומד בראש סדר העדיפויות הלאומי של ממשלת ישראל.

אין לי ספק שהמחיר – גם באבדות וגם בכסף – בהחזקת כוחות צה"ל ברצועת עזה הוא גבוה. כמו כן אין לי ספק שהמטרה בהחזרת גלעד חשובה לאין ערוך, גם כשהמחיר גבוה. זאת משום שהערכים שעומדים מאחורי החזרת חייל חטוף הם ערכים שילכו עמנו תמיד ואין להם מחיר שאפשר לכמת אותו או להצביע עליו נקודתית. אי אפשר ללמד חוסן לאומי ומוטיבציה, ומהי תרומתם לביטחון המדינה, אלא יש להראות זאת בדוגמה אישית. במעשים. בשטח.

לדעתי היה צריך לכלול את גלעד במטרות המשימה הנוכחית בעזה, אבל כמו שהממשלה הכניסה את צה"ל לעזה בלי לכלול את גלעד, לצערי הרב היא יכולה להוציא את צה"ל בלי גלעד. לצערי, כעת כבר מאוחר מדי להתנות את יציאת הכוחות בשחרורו של גלעד כי מלכתחילה לא הכלילו אותו.

 

יציאה בלי גלעד – ניצחון לחמאס/ ח"כ אריה אלדד- 'האיחוד הלאומי'

מטרתו – העמומה, יש לומר – של מבצע 'עופרת יצוקה' היתה "לפגוע קשה בממשל חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן". אבל ככל שנקפו הימים, וחרף ההישגים הצבאיים המרשימים, דומה שהעופרת חלחלה אל רגלי הקברניטים, והם גררו רגליים כבדות ונמנעו מלתת לצה"ל לנצח. רק תפיסתו ואחזקתו הקבועה של ציר פילדלפי יכולים להבטיח את הפסקת חימוש החמאס.

מצרים משתפת פעולה עם חמאס ונמנעת מחסימת הגבול, ולפיכך הישענות עליה או על "מסמך הבנות" חלול בין ציפי לקונדוליסה  – אינה יכולה להגן על אזרחי ישראל.

אך גם אם ממשלת ישראל עצרה את צה"ל לפני ההישג הנדרש בציר פילדלפי, עדיין יש למבצע הישגים חשובים בתחום גביית 'תג מחיר' מחמאס ומתושבי עזה שבחרו בו ומשתפים עמו פעולה. אולי קשה להרתיע ארגון טרור שהציב את טרור המתאבדים כציר מרכזי בפעילותו, אך גם אם לא ניתן להרתיע – להרוג אותם אפשר. נטייתו של מחבל מת לייצר קסאם או להתפוצץ ברחובותינו קטנה מאוד מנטייה כזו של מחבל שצה"ל הפעיל עליו כוח רק כדי להרתיע אותו.

לעומת זאת, שאלת שחרורו של גלעד שליט אינה עוברת בתחום ההרתעה. היא סוגיה מוסרית העוברת בקו התפר שבין חובתה הכוללת של מדינה לחייליה היוצאים להילחם בשליחותה ונפלו בשבי האויב, ובין חובתה של המדינה למנוע חטיפות כאלו, של אזרחים או חיילים, בעתיד. יציאה מעזה בלי גלעד שליט היא התכחשות לשתי חובות אלו. נוכחות כוחות צה"ל בעזה היא מנוף לחץ כבד שניתן להשתמש בו עוד ועוד עד להשגת שחרורו. מאליו מובן שאסור אפילו לחשוב על פתיחת המעברים לרצועה לפני שגלעד ישוב הביתה. סיומו של מבצע 'עופרת יצוקה' כשלחמאס יכולת שיגור, גלעד שליט עודנו בידיהם והמעברים פתוחים – יאפשר לחמאס לטעון "שרדנו, כלומר ניצחנו". יציאה מעזה בלי גלעד וכניעה לאחר מכן לסחטנותו של חמאס היא המרשם הבטוח להפוך עופרת יצוקה לעופרת חלולה. כמו הממשלה.

 

לצה"ל יש את הכוח להשיב את גלעד/ הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ - יו"ר מפלגת 'הבית היהודי'

אחת הסוגיות המורכבות ביותר שאנו מכירים כאומה היא שאלת פדיון השבויים של חיילי צה"ל. גדולי ישראל נזקקו לשאלה, והכריעו שביחס לחיילים השיקולים הרגילים של "יותר על כדי דמיהם" נדחים, ויש מקום להפעלת תבונה של מקבלי ההחלטות המדיניים.

מאחר שאין בידינו כעת את מלוא המידע, יהיה זה חוסר אחריות לקבוע מסמרות ולתת תשובה של שחור ולבן. אולם בצד גדרי ההלכה ובצד מורכבות השאלה המנהיגותית, קיים גם הפן של "ועשית הישר והטוב", של הציפייה הציבורית הטבעית והטהורה לראות את כל חיילינו שבים משדה הקרב.

המהלך הצבאי המזהיר שהוביל צה"ל ברצועת עזה מגלה שכאשר יש רצון, אימון ונחישות – יש גם יכולת. והרבה. כוחותינו גילו שללא ספק הדרג המדיני הגביל אותם והבהיל אותנו באיומי סרק במשך שנים, כאילו אין לצה"ל כוח לנצח. אך למען האמת כוחו של צה"ל במותניו, ויכולת זו הוכחה מעל לכל ספק. בסיטואציה שנוצרה קשה עד מאוד להבין את הלך הרוח התבוסתני שאחז, כך נראה, בכמה ממנהיגינו, וניתן אולי להבינו לאור מצעד האיוולת של ראשי המדינות שבאו לירושלים בכדי לאשרר את הלגיטימציה שלנו להגן על עצמנו. איננו זקוקים לאישור זה. זוהי זכותנו הטבעית והיסודית, כיהודים וכבני אדם.

לפיכך תחושתי, שאותה ביטאתי גם בפומבי ערב ההכרזה על הפסקת האש, כי לא היה מקום להפסיק את האש, בוודאי לא חד צדדית, ללא הכללה מפורשת של השבת גלעד הביתה. אני מאמין כי לצה"ל היכולות להמשיך וללחוץ את מחבלי חמאס אל הפינה, לרדוף את מנהיגיו הנלוזים ולכפות עליהם את שחרורו. הרי את הביקורת ספגנו ונספוג בלאו הכי, האם לא כדאי שלכל הפחות תהיה "מוצדקת"?

כך שלדעתי ראוי היה שקברניטי המדינה היו מתנים את שחרור גלעד בהפסקת האש. משלא עשו כן – נתפלל ששחרורו יבוא במהרה, בע"ה.