בשבע 327: נשאר רק לכתוב נימוקים

בלי להסתכן יותר מדי אפשר לחזות שבג"ץ לא ייתן ידו לפסילת רשימה ערבית ויהי מה. צעיר זוכה מאשמת החזקת סכין לאחר שסיור משטרתי ערך חיפוש בבגדיו ללא סיבה של ממש.

יאיר שפירא , כ"ו בטבת תשס"ט

כאשר שורות אלו נכתבות, עדיין לא נדונה בבג"ץ עתירתן של שתיים משלוש הרשימות הערביות כנגד ועדת הבחירות המרכזית שפסלה את מועמדותן לכנסת. בנסיבות אחרות קשה לכתוב בטרם התקבלו רשמים מהדיון בבית המשפט ובטרם פסקו השופטים את פסקם. אך בעתירה זו נראה כי לא אקח סיכון גדול מדי אם אניח שהעתירות יתקבלו - גם אם תימצא דעת מיעוט, גם אם דעת הרוב תצא ידי חובה בהסתייגות מסוימת מאופיין של העותרות. אחרי הכול, לזכותן של הרשימות הערביות עומדים תקדימים של בית המשפט העליון שסרב בעבר לפסול אותן ושכמותן. הן גם חמושות בחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, שדעתו אשר תישמע בבית המשפט תהיה שאין לפסול את הרשימות. 

סעיף 7 לחוק יסוד: הכנסת קובע כי רשימה או אדם לא יוכלו להיות מועמדים לכנסת אם יש במעשיו, בין במפורש ובין במשתמע, הסתה לגזענות, שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

מכיוון ששלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית נמצאת במצע הרשימות הללו במפורש, ומכיוון שלא קשה להיזכר בהתבטאויות של חברי הכנסת הערבים ובעצרות התמיכה באויבי ישראל בהן לקחו חלק בשנים האחרונות, אפשר היה להניח כי המפלגות הערביות יצליחו לשמור על מועמדותן לכנסת רק בעזרת פרשנות משפטית מפותלת ומשחקי מילים של אלו שלא יתנו את ידם לפסילת רשימה ערבית ויהי מה. ואכן, עיון בעתירה שהגישו הרשימות מגלה שפע של התפלפלויות שכאלו. כולן כמובן עבודה עברית לחלוטין - ציטוטים מתוך פסקי דינו הקודמים של בג"ץ בנושא, ומתוך חוות הדעת של היועץ המשפטי.

כך טוענים העותרים, שלא יכולים להכחיש אמירות נגד ישראל כמדינה יהודית, כי האמירות לא כוונו כנגד "הגרעינים המינימאליים של המדינה היהודית ודמוקרטית". את התמיכה במאבק מזוין כנגד מדינת ישראל אי אפשר ליחס לתמיכה בארגון טרור ספציפי. ובכלל, הראיות שהרבות שהובאו בפני ועדת הבחירות "אין בהן כדי לבסס מסה קריטית ראייתית" כדי לפסול את הרשימות הערביות.

אגב, למי שלא השתכנע מהנימוקים, מרגיעים במפלגות הערביות ומצהירים בפני בג"ץ כי הן מכירות בזכותו של הציבור היהודי להתקיים כיחידה לאומית במדינת כל אזרחיה אשר תיסוג לגבולות שלפני מלחמת ששת הימים, תתקיים לצד מדינה פלשתינית ותכיר בזכות השיבה.

 

 הטרדה משטרתית

בעקבות פסיקה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, התעורר לחיים עקרון משפטי חשוב - 'פירות העץ המורעל'.  העיקרון, הזוכה להקפדה יתרה בארה"ב מזה שנים רבות ונחשב שם לעמוד תווך בזכויות האזרח, מורה על פסילה של ראיות שהושגו שלא כדין. הקפדה שכזו מעודדת את המשטרה שלא לחרוג מסמכותה בהתנהלותה אל מול אזרחים.

פסק דין של שופט בית משפט השלום בתל אביב, דן מור, זיכה השבוע בשם אותו עיקרון צעיר שנאשם בהחזקת סכין. הצעיר התהלך לתומו ברחוב ראשי בתל אביב בשעה שמונה וחצי בבוקר ביום חול, כשלהליכתו לא נוספו כל נסיבות אשר עשויות ליצור חשד כלשהו למעורבות בעבירה. סיור שגרתי של שלושה שוטרים שנשאו עליהם נשק אוטומטי ארוך ביקש ממנו לעצור ולהציג את תעודת הזהות. הצעיר נענה, ובדיקה במחשב העלתה כי הוא אינו דרוש לחקירה. אחד השוטרים ביקש ממנו להוציא את החפצים שבכיסו. הצעיר רוקן את כיסיו והוציא מהם סיגריות, מפתחות, ארנק, מצית וכמו כן גם סכין כסופה. השוטרים תפסו את הסכין, והודיעו לנאשם כי הוא מעוכב בגין החזקת פגיון, והנאשם הובל לתחנת המשטרה.

השופט מור קבע כי התנהלות השוטרים היתה עבירה על חוק הגנת הפרטיות האוסר הטרדה. "חיפוש בכליו של אדם, בהלכו לתומו ברחוב, מהווה ללא ספק הטרדה", ציין השופט. טענת התביעה כי למעשה הסכים הנאשם לחיפוש בכליו נדחתה ע"י השופט, שקבע כי מעטים האזרחים שיסרבו לשלושה שוטרים חמושים, אלא אם כן ציינו השוטרים באוזניהם במפורש כי זכותם לסרב.


שכחו למלא טפסים

קפקא לא היה יכול לכתוב זאת טוב יותר. צעיר בן 17 ממולדביה שאמו התחתנה עם ישראלי הגיש בקשה לקבל מעמד בארץ. במשרד הפנים הודיעו לו כי בקשתו הוגשה לוועדה. והרי תקציר מהתיאור של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון גונן, לטופס התשובה שקיבל הצעיר.

"החלק שכותרתו 'החלטות שניתנו לפני הוועדה הלשכתית' ריק. כמוהו ריק גם החלק של 'החלטות הוועדה הבינמשרדית'. החלק הבא בטופס  נועד למילוי המלצות חברי הוועדה (שכלל לא ברור מי הם). מכל מקום, הסעיף הראשון בחלק זה, שנועד למילוי על ידי "סגן מנהל הלשכה", נותר ריק. החלק השני מולא על ידי 'רע"ן אשרות' על פי הטופס, אולם החתימה לא ברורה ואין חותמת, כך שאיננו יודעים מיהי אותה רע"ן אשרות בה מדובר (כיון שלשון ההמלצה היא 'ממליצה' הרי ניתן להסיק שמדובר באשה)...

החלק השלישי מולא על ידי 'חבר אורח'. כאן ישנה חותמת של איציק הוכנס, רכז בכיר. ראשית, לא ברור מה אמור להיות תפקידו של אותו חבר אורח, ומנגד לא ברור רכז בכיר של מה או של מי הוא אותו איציק הוכנס, מה ידיעותיו ומה הקשר שלו לוועדה. חלק רביעי, המיועד להמלצת חבר אורח נוסף, נשאר אף הוא ריק. לאחר כל אלו באה החלטת מנהל הלשכה. לאחר מכן מופיע חלק נוסף להמלצת מטה מנ"א שכל חלקיו (המלצת ראש דסק, ממונה מחלקה ומנהל המינהל) נותרו ריקים. על גבי הדף הראשון של הבקשה נכתב בכתב יד: '17.2.07 סירוב'. כך, לא ברור מי החליט על הסירוב, מתי ומאלו נימוקים"

נציגי משרד הפנים הודו בפני השופטת שאין כל נוהל מסודר על פיו עובדת אותה ועדה. היא מצידה חייבה אותם להעניק לצעיר אישור שהות זמני, עד שיציגו בפני בית המשפט נוהל מסודר, הוגן ושקוף. אז יוכלו לשוב ולדון בעניינו.

 

גמישות ופתיחות

דרכו של עולם שבטור משפטי ימצאו עניין, אם ימצאו, כאלה שכבר בגרו ועמדו על דעתם. אומנם, בעוונות, בשנים האחרונות יותר ויותר נערים צעירים ממחוזותינו נתקלו שלא בטובתם באנשי החוק והמשפט, ויתכן וימצאו גם הם באייטם משפטי דבר הראוי לענות בו. מכל מקום, הידיעה הבאה מכוונת נמוך הרבה יותר, אל אלו שגם אם ירצו לא יוכלו עדיין להתבצר על גגות או לא להכיר בסמכותו של בית משפט כלשהו. הנה לכם סיפור ממנו יוכלו לקחת לקח פעוטות של ממש.  

ראשית סיפורנו הוא בתביעה למשמורת אליה נדרשה שופטת בית המשפט למשפחה בראשון לציון, ורדה בן שחר. האב בקש להעביר אליו את המשמורת על שלושת ילדיו הקטנים. לטענתו האם מתרשלת בטיפולם, בין השאר בכך שהיא אינה מפצירה בהם לאכול, למרות שמשקל שניים מהם נמוך בהרבה לעומת הרצוי בגילם.

השופטת בן שחר דחתה את תביעתו של האב, וקבעה כי "האם מגלה גמישות ופתיחות ביחס אל ילדיה וזאת גישה ראויה", וטוב שאינה נוהגת ללחוץ עליהם בעניין התזונתי. ומכאן עצה לקוראים צעירים במיוחד. אם אמא, ובודאי אם אבא, מאיימים כי אם לא תאכלו יבוא שוטר, אמרו מעתה: אם תכריחו - תבוא שופטת.