בשבע 327: חצי עבודה

צה"ל השתפר בכל התחומים, החמאס הוכה קשות, התחזיות למאות הרוגים ישראלים התבדו ואפילו האיראנים מודאגים מקריסתו הצבאית של ארגון החסות שלהם.

חגי הוברמן , כ"ו בטבת תשס"ט

 

 

 

רק ארבעה שבועות חלפו מאז שראש הממשלה, אהוד אולמרט, הכריז על תחילת מבצע 'עופרת יצוקה'. "הפעולה ברצועת עזה נועדה בראש ובראשונה להביא לשיפור המציאות הביטחונית של תושבי דרום הארץ", אמר אולמרט בתדרוך כתבים, "אולם הדבר עלול לקחת זמן ונדרשת סבלנות להשלמת המשימה".

השבוע, אחרי שלא נותר חייל ישראלי אחד ברצועה בעקבות ההחלטה התמוהה על הפסקה חד-צדדית של הלחימה, קשה להבין אילו הישגים מדיניים בדיוק הניב 'עופרת יצוקה'. הרמטכ"ל אמנם כתב באיגרתו ללוחמים ש"היעדים הושגו במלואם", אבל כשביקש לפרט מהם אותם "יעדים שהושגו במלואם", גמגם אשכנזי באיגרתו על "מערכי החמאס ותשתיות הטרור הוכו מכה קשה ונוצרו התנאים לשינוי מהותי במציאות הביטחונית בדרומה של מדינת ישראל". חשוב לשים לב: מערכי הטרור לא הושמדו, רק "הוכו מכה קשה". לא שינוי המצב, אלא "תנאים לשינוי מהותי במציאות הביטחונית".

כי המלחמה האחרונה היתה דוגמה נוספת להחמצות של ישראל להשיג הכרעה מובטחת. אנחנו תמיד לא הולכים עד הסוף, וגם 'עופרת יצוקה' היה בסופו של דבר, חצי עבודה.

 

התחזיות הקודרות התבדו

מבחינה צבאית, 'עופרת יצוקה' היה בהחלט מבצע מוצלח. בראש וראשונה – בהיקף האבדות הזעום יחסית, גם אם כל הרוג הוא עולם ומלואו. בתרגילים ובתרחישים שנערכו בשנה האחרונה לקראת המבצע, נטען שהשלב שבוצע בחודש האחרון – ביתור הרצועה באיזור נצרים, והשתלטות על שטחים בנויים בסג'עיה, ג'בליה, שייח' זייתון ועוד – יסתיים בכ-200 הרוגים לכוחותינו. בפועל מספר ההרוגים היה עשרה, כולל הרוגים מאש כוחותינו, דבר שהוא חלק בלתי נפרד מכל מלחמה.

אחת הסיבות להצלחת צה"ל במבצע היתה שיתוף הפעולה המלא בין הכוחות הקרקעיים שפעלו ברצועה: חיל רגלים, שריון, הנדסה, ארטילריה ומודיעין, עם זרועות האוויר והים. כבר מתחילת המבצע הקרקעי חיל-האוויר פילס את הדרך לכוחות היבשתיים. זו היתה אחת הסיבות למיעוט הנפגעים בפריצה. מטוסי חיל-האוויר פוצצו בתקיפות אוויריות את המטענים שהיו פזורים על צירי התנועה בצפון הרצועה. לחלק גדול מהפיצוצים נילוו הרבה פיצוצי משנה, דבר שהעיד על כמות חומר הנפץ שהוטמנה במקום. טייסת 'המל"טים הראשונה' סרקה את שטחי הרצועה לפני כניסת כוחות הקרקע, במטרה לראות היכן נמצאים אנשי החמאס ובדקה נקודות בעייתיות שהכוח עלול להיפגע בהן. הטייסת גם סיפקה מבעוד מועד מודיעין לכוחות הקרקע על מסלולי כניסה בטוחים ומסוכנים. אין פלא איפוא שהטנקים שפרצו בציר קרני-נצרים הגיעו בתוך 4 שעות לחימה לחוף הים של נצרים ללא נפגע אחד.

במלחמת יום-הכיפורים היו אלו יחידות החי"ר שפילסו מסדרון אווירי למטוסי חיל-האוויר, אחרי שהשתלטו על סוללות הטילים המצריות ממערב לתעלה. הפעם היוצרות התהפכו, כפי שצריך להיות: חיל-האוויר הכשיר את הדרכים לחי"ר.

המיזוג בין היבשה לאוויר, לראשונה בתולדות מלחמות ישראל, בלט מאוד בין השאר הודות למזל"טים (מטוס זעיר ללא טייס), אשר חגו מעל שמי רצועת עזה וסיפקו נתונים שונים לכוחות בשטח. במהלך הפעילות הקרקעית בשבת שעברה זיהה כוח צה"ל שפעל ברצועת עזה חוליית מחבלים חמושים, אשר שיגרה פצצת מרגמה לעבר שטח ישראל. הכוח כיוון באופן מיידי כלי טיס של חיל האוויר, אשר תקף את הנקודה בה הוצב המשגר וזיהה פגיעה.

המפקדים בעומק השטח יכלו לראות את תמונת המזל"ט באמצעות מסך. מפעילי המזל"טים כיוונו את הכוחות ישירות. חטיבת גבעתי, למשל, נעזרה במזל"ט אישי הקרוי 'רוכב שמיים'. כשהכוח נכנס וחצה את הגדר, 'רוכב השמיים' סיפק לו נתונים על ציר התקדמותו. מפעילי המזל"טים גם המליצו לכוחות שעל הקרקע מהיכן כדאי להיכנס ומהיכן לא, וסיפקו להם מידע על כל מה שנראה חשוד.

על פי ההערכות, כ-80% מן המנהרות בציר פילדלפי - 200 מתוך 250 - נהרסו בתקיפות חיל האוויר. עוד אומרים במערכת הביטחון כי חמאס התכוון לשגר כל יום כמאתיים רקטות לעבר ישראל, אך מימש כחמישית מהיעד.

 

ניסיונות החטיפה נכשלו

השבוע גילה גורם צבאי בכיר, כי במהלך הלחימה ניסו המחבלים לבצע מספר חטיפות של חיילי צה"ל, אך כשלו בכולם. הוא גילה כי באחד הניסיונות נהרג חייל של ההנדסה הקרבית שהיה בתוך מבנה, לאחר ששני חמושים ירדו לעברו מהקומות העליונות וניסו לגרור אותו איתם. במהלך המאבק התפתחו חילופי אש, והחייל נהרג כתוצאה מפיצוץ של מטען שנשא על גופו.

הגורם הבכיר הוסיף, כי בכמה מבנים התגלו מטענים שהוצבו על רצפה דקה, שנועדו לגרום לקריסתה, כך שניתן יהיה לחטוף חיילי צה"ל.

בתדרוך לעיתונאים שקיים השבוע מח"ט גבעתי, אל"מ אילן מלכא, הוא סיפר כי מה שעשה את ההבדל בלחימה והביא להתפרקות חמאס בשטח היה השיפור שחל בצה"ל במהלך השנתיים האחרונות. "ההצלחה נובעת מההפתעה וההונאה בתכנון המבצע, אמצעי הלחימה שהועמדו לרשות הכוחות, תחושת המסוגלות שנרכשה בשנתיים האחרונות באימונים והצוותים המיוחדים שכללו שריון הנדסה וחיל אוויר", אמר אל"מ מלכא.

מלכא הוסיף כי המניע העיקרי להפעלת האש הכבדה היה הרצון למנוע פגיעה בחיילים לנוכח שיטות הלחימה של חמאס שהשתמש כל העת באזרחים.

"אני לא אשלח כוח עם עשרה חיילים לבית החשוד כממולכד, למרות שיושבים בו אנשים", אמר אל"מ מלכא, "ולכן הכנסנו כלים כבדים והפעלנו אש כדי לראות שהוא לא ממולכד. איבדתי שני לוחמים במבצע קודם ולכן זה היה השיקול שלי".

 

האיראנים מודאגים

אל"מ מלכא ציין כי לאורך המבצע חמושי חמאס ניצלו את הפסקות האש ההומניטאריות כדי להתחמש ולשפר את עמדותיהם. "היינו עדים למצב שבו מחבלים נכנסים למבנה, מוציאים בכוח אזרחים ויוצאים בחסותם כדי שלא נפגע בהם".

קצין בכיר אחר גילה כי במסגרת המאמצים להימנע מפגיעה באזרחים ברצועה במהלך הלחימה, ערך צה"ל יותר מ-300 אלף שיחות טלפון לתושבים בעזה, בהן האיץ בתושבים לעזוב לפני שיתקוף את מטרות החמאס הסמוכות אליהם.

"צה"ל פעל במבצע האחרון בצורה מאד משופרת", אומר אלוף במיל' יעקב עמידרור, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן ומפקד המכללות. "ניכר היה שהוא הפיק לקחים והפנים אותם בכל הקשור לתיאום בין אוויר לקרקע, ולמתן פקודות יותר ברורות. המערכת הצבאית תפקדה היטב, עבדה הרבה יותר טוב, הרבה יותר מסודר, פחות פטפוטים מאשר במלחמת לבנון".

"אבל", מבקש עמידרור להזכיר, מבחינה צבאית, לא עמד מולנו אויב מקביל לצבא אמיתי, אפילו לא כמו חיזבאללה. זו היתה מלחמה מול הכוח הצבאי החלש ביותר באזור".

ובכל זאת, לפני המבצע שמענו הערכות על המחיר הגבוה שנשלם אם ניכנס לרצועה. מה קרה לכל ההערכות הללו?

עמידרור: "שוב הוכח שחלק מהבהלה שמנסים לזרוע בקרבנו באשר ליכולת צה"ל להתמודד בעיקר עם אויב שאיננו צבא, מה שמכונה בז'רגון הצבאי "אויב א-סימטרי", אין לה מקום, וצה"ל פועל טוב, כפי שעשה בלבנון בכל מקום שפעל כצבא. גם בלבנון החיזבאללה לא עצר אותנו. אנחנו היינו מבולבלים. אם אנחנו מסתכלים על מספר ההרוגים, למרות שכל הרוג הוא עולם ומלואו, המספר הכולל קטן ביותר, וכל הסיפורים על "מלכודות הפתאים" ו"הצבא הא-סימטרי" הוכחו כסיפורי שווא. כשצבא משתמש ביכולות הלילה שלו, והשריון שלו וכוח והאש שלו, וכשהוא משתמש ביכולת האווירית שלו, הוא מצליח".

עמידרור מזכיר כי בדיונים שהיו ערב המלחמה, הוא הזכיר, יחד עם אחרים, שגם לפני מבצע 'חומת מגן' ביו"ש בשנת 2002 הזהירו מפני כמות הנפגעים הגדולה, "אם ניכנס לקסבה של שכם ולרמאללה". לבסוף, למעט תקלה נקודתית במחנה הפליטים ג'נין, כמעט ולא היו נפגעים. "ואז אמרו לי: זה לא אותו דבר", מספר עמידרור, "ואנחנו אמרנו: זה לא אותו דבר אבל זה לא מאוד שונה". להערכתי, גם לו היה צה"ל מקבל פקודה לכבוש את כל רצועת עזה, התמונה לא היתה מאוד שונה מבחינת מספר הנפגעים ויכולת החמאס לעצור את צה"ל". החשש תמיד הוא מפני 'היום שאחרי', כמו שקרה לאמריקנים בעיראק. שצה"ל יישאר בשטח והמחבלים המתאבדים יצוצו ויתחילו לפגוע בו.

עובדה היא שצה"ל שהה בשטח שבוע, ולא היו מתאבדים ולא היו נפגעים.

מי שיערכו בדיקה מעמיקה של הלחימה בעזה במהירות האפשרית יהיו, מן הסתם, האיראנים. תוכנית המגננה של החמאס ברצועת עזה, שהוכנה על פי המתווה האיראני ובהתאם לניסיון בלבנון, כשלה לחלוטין. "חמאס קיבלה הדרכה ואימונים מאיראן ובהתאם לכך נחפרו מנהרות, הונחו מטענים ובתים ואזורים שלמים מולכדו, הכל כדי למנוע את כניסת כוחות צה"ל לרצועה", אומר קצין בכיר מאוד. "האיראנים שהכינו את החמאס עקבו בדאגה אחרי המערכה, כאשר ראו שהדוקטרינה שלהם קורסת".

כעת יבדקו שליטי האייתולות בטהראן כיצד ניתן לשפר את הזרוע שלהם ברצועת עזה, בעיקר בהיבטים של מגננה, קרי - המערך שאמור היה לסכל ולשבש את התנועה הקרקעית של צה"ל. בנוסף ייבחן היבט הפגיעה בעורף, על מנת שלהבא הפגיעה תהיה יותר וקטלנית יותר.

 

"הפסיקו אותנו באמצע"

מול ההצלחה הצבאית, התמונה במישור המדיני שונה לחלוטין. מעט מאוד מיעדי המבצע הושגו, אם בכלל, והכל בגלל ההחלטה התמוהה להפסיק בפתאומיות את הלחימה ללא כל סיבה הגיונית. אין פלא שחיילי צה"ל שיצאו השבוע מהרצועה חשו ממורמרים ומרומים: יכולנו להמשיך את המשימה עוד ועוד, הם אומרים, המוראל היה גבוה וכך גם המוטיבציה,  אך הפסיקו אותנו באמצע.

היעד המרכזי, להזכיר, היה הפסקת ירי הרקטות והשבת השקט לדרום. גורם ביטחוני בכיר גילה השבוע, כי בידי החמאס נותרו כ-1,000 רקטות מסוגים שונים. מהנתונים שבידי צה"ל עולה כי חמאס שיגר לעבר ישראל למעלה מ-600 רקטות. 1,200 רקטות הושמדו – אבל אלף רקטות, בהן כמה עשרות רקטות ארוכות טווח שיעדיהן אשדוד ובאר-שבע, עדיין מוסתרות במחסנים.

החמאס אכן הוכה מכה קשה, גם מנהיגיו לא מתעלמים מכך. חלק גדול מתשתיות הטרור שלו נהרסו. הוא איבד חלק גדול ממערכות השלטון שלו, ואת אחד מבכיריו – סעיד סיאם. אבל דווקא רגע לפני קריסתו הסופית, מדינת ישראל עצרה את הפעולה ללא כל סיבה הגיונית, ואיפשרה לו לקום מהקרשים. אין פלא שהחמאס הוא שהציג השבוע תנאים לישראל לגבי המשך הפסקת האש, במקום שהמצב יהיה הפוך.

כלפי הציבור הפלשתיני, החמאס בונה לעצמו את אווירת הניצחון, שממשלת ישראל בראשות אולמרט וברק העניקה לו ברוב איוולתה.

גם המכה הקשה שספג החמאס היא מהלך הפיך. אם לא ייווצרו תנאים חדשים לחלוטין שימנעו מהארגון לבנות מחדש את יכולותיו הצבאיות, סביר להניח שבתוך פרק זמן לא ארוך נראה מחדש את החמאס עם כל ארסנל הנשק שלו. בתחילת השבוע גילה ראש השב"כ שלא כל המנהרות נפגעו, ולחמאס תהיה יכולת לבנות מחדש את כוחו הצבאי. ישראל בנקודה הזו סומכת יותר מדי על מצרים, שלא גילתה עד כה מוטיבציה מופרזת לסייע להתמודד עם החמאס.

 

הפאג'ר שיאיים על תל-אביב

"הממשלה היתה מעורבת מעל ומעבר בהחלטות הצבאיות, אבל היתה מבולבלת לגמרי מבחינת המטרות המדיניות", אומר עמידרור. "הדבר בולט כשבוחנים מה הושג מבחינה מדינית בסוף התהליך. המסמך שעליו חתמה גברת לבני (מזכר ההבנות הביטחוני–מודיעיני בין ישראל וארה"ב עליו חתמה שרת החוץ ציפי לבני עם שרת החוץ האמריקנית הפורשת קונדוליסה רייס – ח.ה.) הוא אוסף של מילים ריקות. לא ברור בכלל איזה מנגנונים יבטיחו את זה שהחמאס לא ימשיך לייצר אמצעי לחימה ברצועה, ואפילו לא ברור איזה מנגנונים יבטיחו שהחמאס יקבל נשק מחוץ לרצועה. לכן, במבחן התוצאה – הבלבול הוא מוחלט. ההישג היחיד שהממשלה יכולה לטעון לו הוא שכתוצאה מהמצב הצבאי החדש אצל החמאס באופן ישיר ואצל המערכת העזתית בכלל, אפשר לקוות שנוצר תג מחיר שיהווה הרתעה מפני שימוש ברקטות בעתיד. זה ההישג המדיני היחיד שניתן לטעון שהושג".

במערכת הביטחון, כנראה, לא אופטימים עד כדי כך. השבוע גילה גורם ביטחוני בכיר מאוד, מאלו הבקיאים מעצם תפקידם בנעשה מעבר לגדר,  כי מיליוני ישראלים עלולים להיכנס לתוך טווח הנשק הרקטי של חמאס בעזה, אם יצליחו האיראנים להבריח לחמאס רקטות ארוכות טווח.  לדברי הגורם הביטחוני הבכיר, האיראנים מנסים בימים האחרונים להבריח לרצועה  מהים ומהיבשה רקטות מסוג פאג'ר. מדובר ברקטה איראנית בעלת שני דגמים, שמסוגלים להגיע לטווחים של 43 ו-75 ק"מ, דבר המכניס את כל מחוז מרכז, כולל ת"א, לאיום הרקטות. הברחת רקטת פאג'ר דרך מנהרה היא מורכבת בשל גודלה, אך לחמאס יש היכולות הדרושות לכך.

"איום הרקטות לא הוסר", אומר עמידרור, "יש רקטות בתוך עזה. אנחנו תלויים בהרתעה שלא הושגה. שינוי המצב הביטחוני מותנה בתוצאה של אותם מנגנונים שעדיין איננו יודעים מה הם, שימנעו מהחמאס להתחמש מחדש. לכן רב הנסתר על הנגלה. ההישגים המדיניים בוודאי לא ברורים כמו ההישג הצבאי בשטח.

"נקודת החולשה היא, שהשארנו את כל שאלת ציר פילדלפי לוט בערפל, משום שלא השתלטנו עליו, ומה שיקרה בו בעתיד מותנה ברצון הטוב של גורמים שאין לנו שליטה עליהם, כמו מצרים. ברור שכל המעטפת הבינלאומית שהצטיירה בטקסים בירושלים בשארם ובוושינגטון, אם לשפוט על פי ניסיון העבר, היא חסרת ערך מעבר להצהרות".

 

 הממשלה לא רצתה לחסל את החמאס

למה זה קרה? למה המלחמה לא הושלמה? גורם ביטחוני בכיר גילה לי השבוע שממשלת ישראל, למען האמת, החליטה מראש שלא למוטט כליל את שלטון החמאס, מחשש שהאלטרנטיבה תהיה החזרת השלטון הישראלי, דבר המהווה חלום בלהות לממשלת ישראל הנוכחית. בירושלים לא סומכים על שלטון אבו-מאזן שיידע לנהל את העניינים, ולכן החליטו שחמאס מוחלש עדיף על החזרת הממשל הצבאי של ישראל.

גם האיראנים עקבו אחר הפעילות ברצועה בדאגה. החשש הגדול ביותר שלהם היה שישראל מתכוונת למוטט את שלטון חמאס. דעתם נחה ברגע שהתברר שהמטרה הזאת איננה אחד היעדים של ממשלת ישראל.

זו גם הסיבה לדיון שהתקיים השבוע בשאלה מי ישקם את רצועת עזה: החמאס או הרשות-הפלשתינית? בירושלים מעוניינים שמשימת שיקום הרצועה תוטל על כתפי הרשות הפלשתינית. גורם ביטחוני בכיר מגלה כי המגמה בירושלים היא להחזיר את חבל עזה לשליטת אבו-מאזן לא דרך כידוני צה"ל, אלא באמצעות השליטה על הכסף.

לדברי הגורם הביטחוני, לאבו-מאזן אין היום כוח צבאי שיאפשר לו להתמודד עם החמאס, גם כאשר האחרון מושפל ומוחלש כמו שלא היה מעולם. החזרת אבו-מאזן לעזה דרך ניצחון ישראלי, היתה גורמת לאובדן הלגיטימציה של שלטונו. הדרך היחידה שתאפשר לרשות הפלשתינית ביו"ש להחזיר לעצמה את הסמכות ברצועה, היא רק דרך שיקום הרצועה, שספגה נזק רב בעקבות 22 ימי הלחימה בדרום. לכן ישראל פועלת שהכספים הבינלאומיים לשיקום הרצועה, יעברו דרך הרשות הפלשתינית ולא דרך החמאס, כדי "להחזיר את אבו-מאזן לרצועה בדלת האחורית". שיקום הרצועה ימומן בעיקר על ידי הקהילה הבינלאומית. ההערכה היא שעלות השיקום תסתכם בכ-2 מיליארד דולר.

לדברי הגורם הביטחוני, לא מדובר במשימה בלתי אפשרית. לרשות הפלשתינית יש עדיין 700 אלף פקידים מקבלי משכורות בכל חודש. אפשר להטיל עליהם את חלוקת הכספים, שהם יהיו אלו המחלקים את הכספים לאנשים שבתיהם נפגעו. "עדיף שיקבלו את הכספים מאבו-מאזן ולא מאיראן", אומר הגורם הביטחוני.

 

מי יממן את השיקום

ישראל, אומר הגורם הביטחוני, נהנית בנושא הזה מתמיכה של מצרים, אשר לה חשבון ארוך עם החמאס ועם איראן כאחד. מובארק כבר הבהיר כי הוא לא יאפשר הכנסת כסף איראני או סורי דרך ארצו. הבעיה היא שמקורות דיפלומטיים ערביים דיווחו בנושא זה, כי המדינות הערביות התורמות הסכימו שכספי התרומות לא יגיעו ישירות לחמאס או לרש"פ, אלא למי שזקוק להם. הוסכם גם שהבנק העולמי יהיה אחראי על אומדן הנזקים בעזה.

בישראל לא שוללים לפיכך ממשלת אחדות מחודשת בין החמאס והפתח', שדרכה יוכל אבו-מאזן לעסוק בשיקום הרצועה. אבו מאזן עצמו קרא בפסגת כוויית לנציגי חמאס להקים ממשלת אחדות גם בעזה וגם ביו"ש, וביקש לקיים ישיבה דחופה במצרים בעניין. "מה שדרוש היום הוא שכל הפלשתינים ייפגשו כדי להשיג הסכם", הצהיר אבו מאזן בפסגה שהתכנסה לדון בגיוס שני מיליארד דולר לשיקומה של עזה.

ישראל מתכוונת לפקח מקרוב אחר פעולות השיקום של עזה. החשש בישראל הוא שהפרויקטים השונים יסייעו לחמאס. ביום שני הודיעה נציבת יחסי החוץ של האיחוד, בניטה פררו-ולדנר, כי האיחוד האירופי לא יעביר כספים לטובת שיקום תשתיות ומבנים בעזה, כל עוד חמאס שולט ברצועה. הנציבה הדגישה, יחד עם זאת, כי היא מצפה להעברה מהירה של סיוע הומניטרי לאזורי הקרבות. פררו-ולדנר ציינה כי אם פתח' יעלה מחדש לשלטון ברצועה, תתגייס הקהילה הבין-לאומית לשיקומה.

 

 ומה עם גלעד?

והנקודה האחרונה: זה אמנם לא היה יעד מוצהר של המלחמה, אבל העובדה היא שהפסקת האש הושגה, כוחות צה"ל החלו לסגת, וגלעד שליט איננו. אולמרט וברק שוב הפקירו את גלעד שליט לטרף המחבלים. ישראל החמיצה כאן את ההזדמנות האחרונה לשחרור החייל החטוף.

ההחמצה הזו זועקת לשמיים. גלעד שליט, להזכיר, לא נמצא מעבר להרי החושך. הוא אפילו לא נמצא באנטבה, וגם לא במעמקי לבנון. הוא נמצא בחבל ארץ שגודלו 400 קמ"ר בלבד, משהו כמו המרחק שבין חדרה לת"א ברוחב של גוש-דן, שמדינת ישראל שולטת עליו מכל עבריו, כולל מהים. מהצד הרביעי סוגרת על השטח מצרים, מדינה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל לפני כ-30 שנה. זהו שטח שהמידע המודיעיני עליו מאפשר לדעת היכן נמצא מחבל חמאס בשעה מוגדרת, כדי שהטיל מהמסוק יחכה לו ברגע הדרוש. ובשטח הזה, שבו עד לפני שנתיים וחצי היתה לצה"ל נגישות  לכל פינה ולכל חצר, מוסתר חייל ישראלי חטוף, ומדינת ישראל אינה מוצאת שום דרך להחזירו זולת מו"מ עם חוטפיו.

עוד לפני מבצע 'עופרת יצוקה' היה ברור שהמו"מ על שחרור שליט מוצה, ואין שום סיכוי לשחררו באמצעות מו"מ. התנאים שמציב החמאס, שחרור 1400 מחבלים מבכירי הרוצחים, לא יכולים להיות מקובלים על ישראל. גורמי ביטחון ובראשם ראש השב"כ יובל דיסקין כבר הבהירו מזמן, ששחרור המחבלים על פי רשימת הדרישות של החמאס משמעותו החזרת פיגועי ההתאבדות לרחובות ישראל.

לא נראה כיצד ניתן לגשר על הפערים התהומיים בין דרישות החמאס לנכונות ישראל לשחרר מחבלים תמורת שליט. בניגוד לרושם בישראל, החמאס מעולם לא היה מוכן להסתפק ב-450 מחבלים. אלף מחבלים, לא פחות. במערכת הביטחון מזהירים שמדובר במחיר שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לשלם.

היתה הזדמנות, בשבוע האחרון, להציב לחמאס איום אמיתי, עם כוונות רציניות למימוש: אם גלעד שליט לא ישוחרר לאלתר כשהוא בריא ושלם, נמשיך לכתוש ולרסק ולפורר אתכם לרסיסים עד שלא יישאר מכם זכר. הסיכוי לשחרר את גלעד שליט בדרך זו היה גדול לאין ערוך מכל המשאים ומתנים. גם את ההזדמנות הזו החמיצה ממשלת אולמרט-ברק במו ידיה. "ברור לחלוטין שלא קידמנו במטר אחד את היכולת לשחרר את שליט", אומר גם עמידרור.