בשבע 327: החיות כמשל

פעמיים במהלך חייו נעזר יוני יהודה בבעלי חיים על מנת להשתקם מפציעה קשה, והצליח. הוא גילה מחדש את אהבתו לבעלי החיים, פיתח מודל ייחודי עולמי לשיטת טיפול בבני אדם בעזרת בעלי חיים, והקים את 'מרכז חוויות'.

יואל יעקובי , כ"ו בטבת תשס"ט

 

בהתחלה היה נראה שליחסיי עם הסוסה קליאופטרה לא צפוי עתיד מזהיר. ההוראה שקיבלתי מיוני יהודה וממדריך הרכיבה הטיפולית גילי קרמר, להביא אליהם את הסוסה, נראתה בלתי אפשרית לביצוע לאור התנכרותה של הסוסה אליי. אולם לאחר תהליך לא ארוך, שכלל מספר משימות והנחיות מצד המטפלים, חלה התקרבות מרשימה בין קליאו (זה שם החיבה של הסוסה) לביני.

התהליך המתואר אינו שעשוע גרידא לחובבי חיות. זהו חלק מסדנה טיפולית בשם 'איגאלה' (ראשי תיבות לועזיים של 'צמיחה ולמידה בשילוב סוסים'), שהיא חלק ממקצוע רחב שהולך וכובש לו מקום של כבוד ושמו זואותרפיה, כלומר, תרפיה בעזרת בעלי חיים.

אחד האנשים המובילים בארץ בתחום, שנחשף אליו לא רק כמטפל אלא גם כמטופל, הוא יוני יהודה, ד"ר לפסיכולוגיה, מנהל החווה הטיפולית 'מרכז חוויות' ביישוב אלעזר שבגוש עציון.

 

הפציעה שהולידה דוקטורט

יוני יהודה (41) נולד בקנדה כבן להורים ישראלים בשליחות, וגדל בחיפה ובאנגליה, לשם יצאו ההורים לשליחות נוספת. לאחר סיום לימודיו בישיבת 'נתיב מאיר' הוא פנה לישיבת 'הר עציון', שבמסגרתה התגייס לצנחנים. בשנת תשמ"ז (1987) יהודה נפצע קשה באימון כאשר המצנח שלו נקרע. במסגרת תהליך השיקום שעבר, הוא זכה להיות בין נכי צה"ל הראשונים ששוקמו באמצעות רכיבה טיפולית. באותן שנים תחום הרכיבה הטיפולית בארץ לא היה מסודר, ויהודה וחבריו נחשפו לתחום שבעצם כמעט ועוד לא נולד. הרכיבה הטיפולית, בניגוד לרוב התחומים האחרים של הזואותרפיה, לא נועדה לצדדים הרגשיים של הטיפול אלא דווקא לשיפור תפקודים פיזיים. "בכל זאת", אומר יהודה "לאדם שהיה צנחן והפך לנכה, העובדה שהוא חוזר ללכת לא רק על שתי רגליים אלא על ארבע, בצירוף מנוע טורבו, עושה הרבה גם בצד הנפשי".

לאחר השיקום, השלים יהודה את שירותו הצבאי במסגרת חיל חינוך.

בתום השירות חזר יהודה ללימודים במסגרת הכולל לרבנות של ישיבת 'הר עציון', וכן סיים תואר ראשון בחינוך. הוא החל ללמד בבית הספר האזורי של גוש עציון, כשבמקביל ניהל את מדרשת 'עמיעד' מיסודו של ארגון 'גשר'. באותה תקופה הוא גם התחתן עם אשתו ליאת, מעצבת גרפית במקצועה, ולשניים יש כיום ארבעה ילדים.

את התואר השני עשה יהודה באוניברסיטת דרבי האנגלית, עוד לפני הקמת השלוחה בארץ. לעזרתו עמדה תעודת הבגרות הבריטית שהיתה ברשותו. הגישה המקובלת שם, השונה מאוד מזו שבארץ, אפשרה לו לעשות תואר שני בחינוך בגישה חינוכית-טיפולית, כשבמסגרת הלימודים משתלבים גם פסיכולוגיה וגם חינוך, מנהל חינוכי וחינוך מיוחד.

יהודה אהב בעלי חיים עוד מצעירותו, עת היה מרבה להסתובב בגן החיות של חיפה. כנער מתבגר, בעת ששהה עם הוריו באנגליה, היה יהודה פעיל מאוד בגן החיות הוותיק והמפורסם של לונדון. שם צבר ידע וניסיון בטיפול בחיות ובמערכות היחסים של אדם-חיה, על ידי קשרים עם טובי הזואולוגים של גן החיות הזה. אהבת ילדות זו נדחקה הצידה בשנות בגרותו המוקדמות, עד שמשבר חדש הצמיח אותה שוב.

ממדרשת 'עמיעד' עבר יהודה לנהל את המפעלים התיירותיים-חינוכיים השונים של היישוב סוסיא. יהודה עוד לא הספיק לחמם את הכסא ואירועי מנהרת הכותל פרצו. כשנסע חזרה ממקום עבודתו בסוסיא לביתו שבאלעזר, נפצע יהודה על ידי פלשתינים ליד אל-ערוב שבדרום גוש עציון. כבר כשהיה בתהליך השיקום הבין יהודה כי הוא עומד להוציא את אהבתו הישנה לבעלי חיים מהבוידעם.

הוא החל בכתיבת המאמר הראשון שלו בתחום הטיפול באמצעות בעלי חיים. יהודה, שבשלב זה היה כבר אב לשני ילדים, לא היה צריך להוגיע את מוחו הקודח יותר מדי בכדי למצוא נושא למחקר. המאמר עסק באב שהיה בעיני ילדיו כל-יכול, והפך בן רגע לנכה. הכוונה היתה לבחון כיצד בעל חיים יכול לעזור בפתרון היחסים המשפחתיים המורכבים שנוצרו.

נושא נוסף שכתב עליו יהודה היה שימוש בבעלי חיים כאמצעי עזר לטיפול בילדים שחבריהם נהרגו בפיגוע. גם נושא זה היה מוכר לו לא רק מהספרים.

כשראו במחלקת השיקום של משרד הביטחון את השיקום המוצלח של יהודה, החליטו לשלוח אליו נכים נוספים. כך נולד 'מרכז חוויות' (ראו מסגרת).

התקופה הזו, בה החל לעסוק באופן רשמי בטיפול באמצעות בעלי חיים, העלתה אצל יהודה שאלה שהפכה עד מהרה לשאלת המחקר של הדוקטורט שלו: אלו כלים מפעילים את האינטראקציה בין מטפל למטופל באמצעות בעלי חיים.

בארץ אי אפשר היה עדיין באותה תקופה לבצע מחקר בינתחומי מעין זה, שכלל דיסציפלינות מדעיות שונות לחלוטין, מתחומי הזואולוגיה, הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה. יהודה הצטרף לתכנית בינלאומית של אונסק"ו, שמטרתה לסייע לדוקטורנטים שעושים מחקרים ייחודיים שטרם נעשו. את הדוקטורט הוא עשה במסגרת אוניברסיטה סלובקית, המתמחה בשילוב שבין פסיכולוגיה, זואולוגיה ווטרינריה. ליהודה, אגב, ישנה הכשרה גם בתחום הווטרינריה. לידע שספג בצעירותו בטיפול בבעלי חיים הוא צירף הסמכה רשמית כ- VET TECHNICIAN, המקבילה הווטרינרית לאחות או אח. הבוחנים של הדוקטורט שלו היו מסלובקיה, מווינה ומאוקספורד האנגלית.

המחקר בפועל נערך ב'מרכז חוויות' שהקים יהודה ובנוסף גם בכפר אוטיסטים בווינה. המטרה היתה לבדוק כיצד מסייעים בעלי חיים ליצירת קשר בין המטפל למטופל. מכיוון שבדיקה כזו בתנאים רגילים, בהם יש למטפל ולמטופל שפה ותרבות משותפים, היתה יכולה לתת תוצאות שאינן ודאיות, שהרי ייתכן שלא בעל החיים הוא שגרם לאינטרקציה אלא השפה והתרבות, נוצר צורך לבדוק את המודל המוצע במקום שאין בו שפה כלל, למשל בקרב אוטיסטים. במצב כזה אפשר לברר האם המודל אכן מתאים לכל תרבות ושפה, ואינו תלוי תרבות או שפה מסוימים. אם הדבר אכן כך, ניתן להשליך ממנו לכל מקום אחר.

המודל שבנה יהודה מסייע למקד את המטרות של הטיפול, וכן לדעת כיצד יש להתמודד עם אירועים שמתרחשים בזמן הטיפול ובאיזה אופן יש לנצלם לטובת הצלחת התהליך.

 

הצעת עבודה מתאילנד

העובדה שיהודה ביצע את עבודתו בסביבה בעלת מסורת אנטישמית רבת שנים, הצטרפה למנהגו להסתובב בכל מקום בעולם עם כיפה וציציות בחוץ, והוא אכן נתקל בגילויי אנטישמיות קשים. העובדה שהמודל של יהודה כלל שישה משולשים שהסתדרו בסופו של דבר לצורה של מגן דוד, גרמה לאישור הדוקטורט שלו להתעכב עוד זמן רב, "אבל הייתי מאושר שהמודל דווקא במתכונת הזו התקבל בסופו של דבר לפרסום אקדמי", הוא אומר.

אם הזכרנו את חזותו הדתית של יהודה, הרי שגם בגן חיות ענק בתאילנד אליו הוא קשור, הבחינו בהקפדתו על מצוות דתו ובצירוף העובדה שהוא מיטיב להתנהל גם עם חיות טרף כמו טיגריסים ודובים, ראו בו העובדים במקום holy man (איש קדוש). בגן חיות זה ישנו מבחר גדול מאוד של בעלי חיים, אולם המטפלים לוקים בחוסר ידע נרחב בטיפול בבעלי החיים ובהכרה של יחסי מטפל-חיה. יהודה קידם אותם בתחום הזה והם אף הציעו לו עבודה קבועה תמורת משכורת "גבוהה עשרות מונים ממה שיש לי בארץ", אולם הוא סירב. למרות שיהודה רוצה, הוא אינו יכול להביא חיות טרף כאלו למרכז שלו באלעזר, בגלל בעיות חוקיות.

טיפול באמצעות בעלי חיים נראה כמו טרנד חדש שנכנס זה לא מכבר לשוק הטיפולים ההולך ומתרחב, אולם ישנו תיעוד על כך שכבר ביוון העתיקה ועוד קודם לכן השתמשו בבעלי חיים כמאפשרים רגיעה נפשית.

אבל יהודה מעדיף לבדוק את ההיסטוריה של המקצוע שלו קודם כל במקורות שלנו. הוא מזכיר את המדרש המספר על כלב הנחייה הראשון שניתן לקין העיוור. לדבריו, אם דברי חז"ל מתכוונים כאן לפשט הדברים, הרי שיש לנו עדות מלפני קרוב לששת אלפים שנה על השימוש בכלב (שרק באותה תקופה בויית) לצרכי נחייה. ואם חז"ל לא התכוונו לומר שכך בפועל אכן היה אצל קין, אלא יש כאן רמז לדבר מה רוחני, הרי שלכל הפחות אפשר ללמוד מכאן על כך שהשימוש בכלבים לצורך נחיית עוורים הינו לכל המאוחר בן דורם של חז"ל, כלומר, בן קרוב לאלפיים שנה.

אולם בחיפושיו אחרי המטפל הראשון באמצעות בעלי חיים בהיסטוריה האנושית מגיע יהודה ללא אחר מאשר הקב"ה בעצמו: "הקב"ה הוא המטפל הראשון בעזרת בעלי חיים. כל הסיפור של המבול דורש הבנה. מדוע היה צריך לעשות תהליך ארוך ומסובך של מבול ותיבה? הרי לקב"ה אין בעיה לעשות 'ניתוח לב פתוח' ולהוציא ברגע אחד את הרשעים מהעולם. לשם מה כל האיסוף של בעלי החיים לתיבה?". יהודה טוען כי המטרה במבול היתה לא רק 'להיפטר' מהרשעים, אלא גם לטפל בחיות.

"מה המשמעות של הטיפול בחיות? אם מישהו יציע לך כוס קפה, תוכל לומר שזה איש נחמד, אבל מעבר לנחמדות יש כאן התנהלות הישרדותית – אני מציע לך היום ואתה תציע לי מחר. זה תהליך מאוד יצרי המאפשר את ההישרדות. אולם כשאני נותן לכלב אוכל ומים אני לא מצפה לקבל ממנו סטייק או קפה, מקסימום כשכוש בזנב. יש כאן בעצם נתינה מוחלטת, קרובה לדרגת חסד של אמת, בו האדם אינו מצפה לקבל תמורה עבור החסד שלו. זה היה הרעיון של המבול: אחרי ההשחתה הגדולה של דור המבול התיקון צריך להיות על ידי הליכה לקצה השני, של נתינה מוחלטת". יהודה רואה בכל סיפור המבול הליך טיפולי: "כך גם אפשר להבין כל מיני מדרשים שנראים הזויים לחלוטין, כמו העורב שחשש לצאת בשליחותו של נוח, שמא נוח יגנוב את אשתו. יש כאן רמזים לתהליכים והיבטים טיפוליים".

בעשרות השנים האחרונות מי שפיתח את תחום הטיפול באמצעות בעלי חיים היה בוריס לוינסון, פסיכיאטר ומטפל יהודי שהגיע אליו נער שלא דיבר בגלל בעיה של אילמות נרכשת. בעזרת כלבתו של לוינסון, שהיתה בעצם מתווכת, הנער שב לתפקוד רגיל. בחמש עשרה השנים האחרונות נמנה יהודה על חלוצי התחום בארץ, ומן המפתחים החשובים של הפרקטיקה שלו בעולם.

יהודה לא אוהב לכנות את תחום העיסוק שלו בשם 'זואותרפיה', כי לדעתו משמעות הביטוי היא תרפיה של הזואו, כלומר טיפול בבעלי החיים, כשבעצם הטיפול הוא לא בבעלי החיים אלא בבני האדם באמצעות בעלי החיים. הוא גם מקפיד לומר כי הטיפול הוא בעזרת בעלי החיים ולא באמצעותם. כי בטיפול 'באמצעות', הכוונה היא לכך שהחיה הינה רק כלי, בעוד, ש'בעזרת', שאותו מדגיש יהודה, החיה שותפה למטפל, "ולפעמים היא עושה את הרוב ואילו אני רק הנהג".

 

כיצד מטפל בן הזוג בצב?

המקצוע שנקרא טיפול בעזרת בעלי חיים כולל סוגים רבים של התערבויות באמצעות עולם החי, אולם מקובל לחלקו לשלושה תחומים מוגדרים:

התחום הראשון הוא הרכיבה הטיפולית, או בשמה המקצועי – היפותרפיה. בניגוד למה שמקובל לחשוב, התחום הזה כולל לא רק סוסים, אלא כל בעל חיים שאפשר לרכב עליו, כמו: חמורים, גמלים ולאמות.

התחום השני הוא אַקְוַותרפיה – טיפול באמצעות בעלי חיים המצויים בסביבה ימית. בארץ שמעו בעיקר על טיפול באמצעות דולפינים, המוכרים מהריף שליד אילת, אולם בעולם קיימים גם טיפולים באמצעות צבי ענק ימיים, כלבי ים, לוויתנים וצלילה בסביבה ימית. התחום השלישי הוא של עבודה עם בעלי החיים. לתחום זה יכולים להיות שייכים כל בעלי החיים, כולל אלו שהוזכרו בשתי הקטגוריות הקודמות. "זה יכול להיות עם סוסים – אבל לא עליהם, עם לוויתנים – אבל לא במים", אומר יהודה. האיגאלה שהוזכרה בראשית הדברים, היא דוגמה לטיפול באמצעות סוסים מבלי לרכב עליהם. התחום הרחב הזה נחלק גם הוא לשלושה חלקים:

החלק הראשון הוא תהליך פאסיבי, שעיקרו צפייה והתבוננות בחיה. ישנם בעלי חיים שאצלם זהו הטיפול האפשרי היחיד. "טיפול בעזרת תנין, למשל, שנעשה על ידי מגע עם התנין, יכול אמנם לפתור את כל הבעיות, אולם לא בכיוון הרצוי", אומר יהודה. גם צפייה בבעלי חיים אחרים יכולה לקדם את המטופל. כך, לדוגמה, יכולה צפייה בסוס מבלי לעלות עליו לקדם אדם שיש לו בעיות בדחיית סיפוקים.

החלק המתקדם יותר הוא התהליך האקטיבי, הכולל את ניקוי החיה ואזור מחייתה, טיול עימה וליטופה. תהליך זה יכול לבנות, בין השאר, נתינה ואחריות.

החלק המתקדם ביותר הוא התהליך ההאנשתי. בתהליך זה עובר המטופל תהליכים פסיכותרפויטים. יהודה מביא  דוגמה: "יש לי כלוב בו ישנם אוגרים. אני יכול להסתכל עליהם, כשהמטרה היא התבוננות שאין בה שום אמירה, מלבד הריכוז בהתבוננות. אבל אני יכול לבצע גם תהליך האנשתי, אם אשאל את המטופל: כיצד  מרגיש אוגר בכלוב? אחד יאמר שהוא מרגיש שהוא במקום בטוח כי חתול לא יכול לטרוף אותו. אחר יאמר שרע לו כי הוא סגור בכלוב, ושניהם מביאים את עולמם הפנימי".

רבים מלקוחות 'מרכז חוויות' הם ילדים וקשישים, כאשר בעלי חיים מהמרכז מגיעים לבתי אבות. אולם למרות התדמית של המקצוע, כאילו הוא פונה רק לאוכלוסיות אלו, יהודה אומר שרוב ה'ילדים' הם דווקא כאלו בגילאים שבין 24 ל-50. "ישנם ילדים רבים עם בעיות קשב וריכוז", אומר יהודה "ואחרי גיל 18 הם הופכים למבוגרים עם בעיות קשב וריכוז". יהודה מספר על מבוגרים כאלה שנמצאים בעמדות בכירות. פעילות עם בעלי חיים יכולה להעצים אצלם תכונות חיוביות, דבר שיסייע להם להתמודד עם הלקות שלהם.

הטיפול בעזרת בעלי החיים אינו פונה רק לאנשים שיש להם בעיות תפקודיות חריפות. האיגאלה, לדוגמה, פונה דווקא לקהל נורמטיבי, והיא מושכת אליה אנשים בגלל הפן החווייתי, ולפעמים אפילו בידורי, שיש בה. חברות הייטק מזמינות לעתים סדנה כזו לעובדיהן, כדי להעצים בהם יכולות קיימות.

יהודה מספר גם על עבודה עם מגורשי גוש קטיף: "היו שהתנגדו לפעילות הזו, כי היא מהווה כאילו ויתור על הבית שאיננו, אבל אין כאן ויתור אלא קבלת המציאות שנוצרה". העבודה עם המגורשים אינה רק עבודה עם יחידים אלא גם עם קהילות. "בשעת משבר, או משבר מתמשך, צריך לעזור לאדם להחליט האם להיפרד מהקהילה או למצוא דרך לבנות את הקהילה מחדש".

'מרכז חוויות' מציע תכנית מעניינת לפתרון בעיות הרווקות במגזר הדתי. "אני, ולעתים אני מצרף אליי עוד מישהי, לוקח קבוצה שיהיה בה איזון בין בנים לבנות ועורך מספר מפגשים. בכל מפגש ישנה פעילות שונה. פעם היכרות עם בעל חיים מסוים, ופעם אחרת פעילות אקטיבית סביב בעל החיים, מפגשי יום ומפגשי לילה".

גם כאן יש את המוטיב של פגישות קלאסיות בין בנים לבנות שבסיומן מחליפים מספרי טלפון, אבל יש כאן גם הרבה מעבר. קודם כל, ישנו מכנה משותף קודם למשתתפים, והוא האהבה לבעלי חיים. מלבד זאת, העיסוק עם בעל החיים חושף פן נוסף באישיותו של בן הזוג הפוטנציאלי. יהודה מביא לדוגמה את העיסוק סביב החיזור אצל הצבים: "יש מי שנבוך, יש מי שמתחבר, יש מי שחושב שהטקס הזה מיותר, ויש מי שחושב שזה מדהים. הדברים, כמובן, נאמרים בצורה צנועה, כראוי למקום בעל אוריינטציה דתית.

"לפעמים אנחנו עושים פגישה סביב החלפת מצעים בכלוב של בעל חיים. הרבה דברים מתגלים. יש מי שעובד באמת, ויש מי שבא רק בשביל למצוא בת זוג, והוא מתאמץ לעשות רושם, למרות שבפועל הוא לא עובד".

יהודה אינו מדבר עם הקבוצה על הקשרים שנוצרים ביניהם, אלא רק על עבודת צוות, על תקשורת אישית ובינאישית, על קשרים ועל מחויבות. ההצלחה נמדדת קודם כל בכך שיהודה מקבל הזמנה לאירוסין או נישואין של בן ובת מהקבוצה. אבל למרות שרוב המשתתפים אינם מוצאים את זיווגם בקבוצה המצומצמת, "בכל זאת פונים אליי אנשים ואומרים שהם קיבלו הרבה בהבנת מהותו של קשר".

 

עוזרים לבעלי החיים הנכחדים לשרוד

האם אתה יכול לומר שישנה הצלחה לטיפול שנעשה בעזרת בעלי חיים יותר מאשר לטיפול רגיל?

"לא הייתי מודד זאת כך. טיפול בעזרת בעלי חיים לא מתאים לכולם. למי שאלרגי לבעלי חיים, מפחד מהם או סתם לא אוהב אותם, הטיפולים האלה לא מתאימים. זהו עוד אחד מהטיפולים שקיימים. הטיפול הזה לא יותר יקר מהטיפולים האחרים, ולפעמים אפילו יותר זול. בוודאי שבגלל האינטראקציה עם בעל החיים התוצאות כאן מהירות יותר. מובן גם שמי שלא מתחבר לטיפול קונבנציונאלי ימצא את מקומו בטיפול בעזרת בעלי חיים".

אי אפשר לדון בשימוש בבעלי החיים מבלי לתהות האם אין בכך משום צער בעלי חיים, והאם לא יהיה טוב יותר לבעלי החיים בסביבתם הטבעית ולא כשהם מוחתמים, כלומר, מורגלים מלידה לבני האדם.

"השאלה הזו היא שאלה נכונה מאוד, אולם היא רלבנטית לכל שימוש שאנו עושים בבעלי החיים, אם זה כמאכל ואם זה בעורות. השאלה לגבי שימוש בהם לצורכי טיפול היא דווקא חזקה פחות. לגבי החתמה צריך לדעת שתהליך ההחתמה הוא טוב מאוד לבעלי חיים שנכחדים בטבע ואנו רוצים להרבות אותם בשבי. תוכי פרא שלוקחים אותו לשבי, הסיכוי שהוא יתרבה היטב – נמוך. לעומת זאת, תוכי שגדל בחברת בני אדם יתרבה הרבה יותר טוב בשבי. מעבר לכך ברור כי אנו מחויבים לתת לבעלי החיים תנאי מלון חמישה כוכבים וכך אנו עושים".

 

 'מרכז חוויות': סוס פרוידיאני ונאקה קנאית

אחרי הפציעה השנייה שלו, החל יוני יהודה להקיף עצמו בכלובים. במשך הזמן שלחו אליו גורמים רשמיים אנשים לשיקום. לאחר שנער מאלעזר בשם ג'ניה רש, "'עלם חמודות", כפי שמתאר אותו יהודה, נפטר ממחלת הסרטן בגיל 17, החליט יהודה לקרוא למרכז על שם הנער, וכך הפך המרכז לרשמי.

ליד המרכז פועלת עמותה, בראשה עומדת אימו של ג'ניה רש. מטרת העמותה היא לאפשר את מימון הטיפולים היקרים למי שאין ידו משגת. העמותה, הניזונה מכספי תרומות, מסייעת לקבל טיפול בעזרת בעלי חיים לא רק במרכז חוויות, אלא בכל מרכז טיפולי מסוג זה, כפי רצון מקבל המלגה. בנוסף, המרכז מעמיד לרשות העמותה רבים ממשאביו בחינם.

ייחודו של המרכז הוא בכך שכלובי בעלי החיים ממוקמים קרוב זה לזה, וכך הוא נגיש יותר למשפחות, שאינן צריכות לעבור מרחקים גדולים כמקובל בגני חיות רגילים.

הביקור בגן מאפשר גם נגיעה בבעלי החיים. חלק גדול מבעלי החיים במרכז מוחתמים, כלומר מורגלים לחברת בני האדם מלידתם. יהודה אומר שכל בעל חיים ניתן להרגיל, ואכן במרכז ניתן למצוא גם עכבישי ענק ארסיים העונים לשם טרנטולות, כמו גם אמו (עוף אוסטרלי דמוי יען) ושועל פנק בעל הפנים המתוקות.

בגן נערכים סיורי קבוצות להכרת הטיפול בבעלי חיים, וניתן לסייר בו גם באופן עצמאי, שלא בשעת הטיפולים, תוך תיאום מראש.

תֶמי מצוות המרכז, שהעבירה לי סיור במקום, מספרת כי יש להם מעל מאה מינים ויותר מאלף בעלי חיים. במסגרת הסיור לומד המבקר הרבה על אופיים של בעלי החיים, תוך שהוא יכול ללטף ולחוש רבים מהם.

בבריכה של דגי זהב הנקראים דגי קוֹי, החיים עם צבי מים, אני לומד כי שני המינים הללו גדלים בהתאם לגודל המרחב בו הם נמצאים. הגודל אצל דגים אלו קשור ביחס ישר למנת המשכל שלהם. לא רחוק משם נמצאת הצַבִּיָה הממחישה במבנה שלה את הסתכלותו של הצב על העולם.

בכלוב הסמוך אפשר לראות טווסה נקבה שהסוותה עצמה לזכר וכן תוכים מוחתמים הנבדלים אחד מהשני ברמת החברתיות שלהם.

באורווה אפשר למצוא את פרויד הסוס, שכבר שמו יכול לרמז על הזדקקותו לטיפולים פסיכותרפיים. פרויד הוא סייח מגודל, שקצת מתקשה להשלים עם העובדה שהוא כבר סוס בוגר.

עוד אפשר למצוא במקום חומט כחול לשון גדול ודרקון מים תאילנדי שעושה את עצמו מת כשהוא חש בסכנה. במכלאה בחוץ ישנה נאקה הקנאית לתשומת לב, וכשמגיעים מבקרים הנותנים תשומת לב גם ללאמות שבשכנותה היא יוצאת מכליה.

המיקום של מרכז חוויות בגוש עציון מרתיע לפעמים מבקרים. המילה 'גוש' מבלבלת את מי שאינו בקי, ופעם כבר שאלו את יוני יהודה: "לא פינו אתכם?". למרות זאת, מי שזקוק לטיפול מגיע מכל הארץ. "אפילו סטודנטים שמאלנים גמורים מגיעים ללמוד אצלי. איתם אני מדבר על דרך האבות הסמוכה ועל קרבות הפילים שהיוונים השתמשו בהם כמו בטנקים, כשמתחת לאחד הפילים הללו נהרג לא הרחק מכאן אלעזר החשמונאי, שעל שמו נקרא הישוב".