בשבע 327: מיקרוסקופ

ע. גרסיאל, י. מידד, ח.לוז , כ"ו בטבת תשס"ט

 

תקשורת יצוקה/ עדי גרסיאל

כמה לקחים ראשוניים מההתנהלות התקשורתית במבצע עופרת יצוקה:

* הצנזורה עובדת: מניעת כניסת עיתונאים זרים ולקיחת פלאפונים מהחיילים הם אולי צעדים דרקוניים, אבל הם הוכיחו את עצמם וחסכו לצבא ולמדינה מלאכת הסברה רבה. שלא לדבר על היתרונות לביטחון השדה.

* ההכרזה על הפסקת אש חד צדדית והשחרור האיטי של הכוחות היו צעדים נכונים מבחינה תקשורתית. הפסקת ירי ויציאה איטית של כוחות אינן "חדשות אמיתיות". התמשכות המהלך על פני כמה ימים מקהה עוד יותר את עוקצו התקשורתי.

* עיתוי הפסקת האש, בשבוע בו עיני כל העולם נשואות אל הנשיא החדש בארה"ב, דוחק את העיסוק בלחימה ובתוצאותיה לשוליים.

כמובן שהיבט התקשורתי הוא רק חלק ממכלול שיקולים שעל הקברניטים לקחת בחשבון, אבל נראה שלפחות בתחום הזה, הם פעלו הפעם נכון.

ומילה אחרונה לכתבים הצבאיים שהתלוננו על המדיניות הנ"ל: 'מקורות' זה לא רק דובר צה"ל. אפשר להשיג את המידע מעוד גורמים. קחו דוגמה מבוקי נאה, כתב הפלילים של ידיעות אחרונות שמוחרם על ידי דוברות המשטרה. זה לא מפריע לו להשיג סיפורים בלעדיים. צריך רק להתאמץ קצת יותר.

 

היורה שלא היה/ ישראל מידד

הסוד הכמוס הקשור לעיתונות הישראלית הוא שפשוט אין כתבות תחקיר רציניות יותר. אפילו אילנה דיין, במסגרת 'עובדה', הוכיחה לפני יותר משלוש שנים במקרה של סרן ר', אותו קצין אשר כאילו ירה למוות בילדה ערבייה ווידא הריגה, כי גם כשיש תקציבים, זמן וצוות מיומן, התוצר התקשורתי הוא שקרי.

בשבוע שעבר נסע תושב עמנואל ברכבו בשומרון ליד עזון ונתקל בערבי שיידה בו אבנים. לטענתו הוא ירה באוויר כדי להבריח אותו. הוא אף הרים התקשר לצה"ל כדי להודיע על כך, ללא שום חשש למעורבות פלילית מצדו. אך בעיתון לאנשים שחושבים-שהם-חושבים, 'הארץ', פירסמו ביום רביעי שעבר כותרת: "מתנחל ירה למוות בפלשתינאי לאחר שאבנים נזרקו על רכבו".  בגוף הידיעה מציין הכתב יהונתן ליס, כי "במשטרה לא ידעו האם התגלו סימנים ליידוי אבנים בזירת האירוע, והאם הירי שהביא למותו של הפלשתינאי היה מוצדק ובוצע כחוק". שימו לב, לגבי הסימנים הוא לא יודע, אבל את העובדה שה"ירי הביא למות" הערבי הוא כן יודע. גם הקוראים של העיתון ועורכי תוכניות הרדיו והטלוויזיה אשר שידרו על כך ודנו בכך וראיינו על כך כנראה ידעו.

ולמחרת, ביום חמישי, קוראי העיתון יכלו לראות כותרת זו: "המשטרה: תושב עמנואל לא ירה למוות בפלשתינאי".  בכתבה עצמה אנו למדים כי "בניתוח שלאחר המוות שנערך בגופו של הנער לא התגלו סימני ירי כלשהם".  וכתוצאה מכך, "הגילוי מחזק את גרסתו של המתנחל שהוא ירה באוויר בלבד", כותב אותו יונתן ליס.  ואנו, צרכני התקשורת, שואלים: איך ידע ליס שהערבי נורה למוות?  מילא, 'המתנחל', הודה שירה ולכן לפחות זאת היתה עובדה.  אבל איך 'ידע' ליס שהערבי מת מירי?  מי סיפר לו: המשטרה? החברים של ההרוג? הרופא הצבאי? האם זה תחקיר?  או שליס פשוט יודע שמתנחל הוא תמיד בחזקת חשוד, ובעיתון בו הוא כותב, אף עורך אחראי לא ישאל יותר מדי שאלות.

 

הזמן הצהוב בבית הירוק/ חני לוז 

הצהובונט של פרשן הספורט בגל"צ, רמי יצהר, ידוע באמירות המביעות תיעוב עד שנאה לדתיים ולמתנחלים. בימים כאלו, כשדם בנינו נשפך במלחמת קונצנזוס, כבר לא פוליטיקלי-קורקט לנגח את המגזר הדתי-מתנחלי. אז איך עושים זאת, באופן עקיף? קיראו את הקטע הבא, פרשנות של יצהר עצמו מתחילת השבוע:

"החמאס בעזה, כמו החיזבאללה בלבנון, הם לא יותר מאוסף כנופיות של מטומטמים שרבנים, סליחה אימאמים, שיגעו להם את המוח במסגדים. זה מה שהסתה מסוגלת לייצר: קנאות רצחנית שנמלטת על נפשה כשהיא נתקלת בתגובה של יד רמה. מעשי הזוועה הנוראיים ביותר בתולדות האנושות נעשו בשם האלוהים. האלוהים שבו מאמינים מוסלמים, שלו סוגדים הנוצרים ושאותו עובדים יהודים. כמו תמיד כשמקלפים את קליפת האמונה העיוורת נשארים עכברושים מצחינים שוכני מערות ומנהרות, גבעות ומאחזי סרק. כלומניקים".

לא שיצהר שווה התייחסות וקריאה. הבעיה היא שבתחנת הרדיו הארצית הכמעט יחידה, זו שאמורה להיות "הבית של החיילים" ושמתוקצבת על ידי מיסינו דרך משרד הביטחון, חושבים שמגיע לו פתחון פה ומאפשרים לפה שכזה במת פרשנות ספורט בשעות האזנת שיא של הבוקר. כבר כמה שנים טובות.

תמהני כמה מבין הקדושים ההרוגים, ולהבדיל הפצועים, החברים לנשק, בני משפחה כמו הרב נתנאל או הרב קרוב, באמת מרגישים "בבית" עם אדם כזה. פניות קודמות שלי לגל"צ הניבו תגובה שאומרת שיצהר מתנדב, אינו מקבל משכורת, ושכתיבתו  באתר שלו לא רלוונטית לגלי צה"ל.  תקוותי שהפעם התייחסות גל"צ תהיה אחרת.

תגובת גלי צה"ל: "רמי יצהר איננו עובד קבוע של גלי צה"ל, אלא משדר פינות ספורט לעיתים.

לא ידענו על קיומו של האתר ואנו ממליצים לפנות ישירות אליו למתן תגובה".

 

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

מאות תלונות הגיעו לערוץ 10 בעקבות הראיון עם הרופא הפלשתיני ששלוש מבנותיו נהרגו בעזה. המתלוננים הביעו מורת רוח מכך שניתנה לרופא במה. כך דיווח אתר אנרג'י.

הכתבים הזרים בישראל עתרו שוב לבג"ץ בדרישה שישראל תאפשר את כניסתם לעזה, עם תום מבצע 'עופרת יצוקה'. הכתבים טוענים שישראל עדיין עליהם מערימה קשיים.

העיתון גולובס דיווח כי על פי דו"ח השכר בסקטור הציבורי, 36 עובדים ברשות השידור משתכרים יותר מ-35 אלף ₪ בחודש וכ-10 אחוז מהעובדים מרוויחים יותר מ-17 אלף ₪ לחודש.