בשבע 327: רב הנסתר

אוסף הסיפורים הקצרים של אורי אילון הוא מעט המחזיק את המרובה ומצליח לשרטט עולם שלם, שתמיד, למרות קשיי החיים, הוא מלא אהבת אדם

טלי וישנה , כ"ו בטבת תשס"ט

אינפ': המופע הנסתר, אורי אילון, הוצאת כתר

אורי אילון כתב ספר המחדש ז'אנר זנוח מעט – הסיפור הקצרצר. הספר כולו בנוי קטעים קטעים, סיפורים קצרצרים, חלקם עוסקים באותן דמויות, רובם עצמאיים לחלוטין. וכל סיפור מחזיק בתוכו פיסת חיים, רגע, ניצוץ אור או חשכה גדולה, תמיד במלים ספורות.

הספר מתחיל בסיפור שובר לב על ילדה נכה. אמה של הילדה, הנתונה בכיסא גלגלים, מסיעה אותה בשבילי היישוב, שיכול להיות מושב, מצפה בגליל, קיבוץ או התנחלות. המספר (בשם עצמו, בשם האם, או בשם הבת שלא יכולה לומר את דברה) עורך מונולוג נוקב עם הא-ל, שיצר את הילדה כך, פגומה. בקסם מילולי יוצר אילון מקצב שמותיר את הקורא חסר נשימה, ובונה פסקה שלא מותירה כל מקום למחילה. בין לבין מזכיר אילון את האמהות של הילדים הבריאים, המתרחקות מהילדה הנכה ומאמה ברגש אשם. האשמה שנושאות האמהות האחרות היא על שיש להם ילדים בריאים כאלה, שלא צריך להסיע בכיסא גלגלים, שהם רגילים ושמחים, כאילו צוחקים לאידה של הילדה הנכה ובעיקר של אמה. והקורא – הוא נאלץ לערוך חשבון נפש עם עצמו. האם גם הוא מַפְנֶה מבט ומְפַנֶּה את הדרך לעומת נכים ומוגבלים? האם הוא היה מסוגל להישיר מבט?

הספר של אילון ערוך בטוב טעם. כל קטע עומד בפני עצמו, אבל חלק מן הדמויות מככבות בכמה מן הסיפורים, והידע המוקדם מעניק נופך נוסף לפסקה הקצרצרה. דמות אחת שכבשה את לבי במיוחד היא דמות המלמד. המלמד איש עייף. בפעם הראשונה שהוא מוזכר – הוא יושב על ספסל בגן החיות וילדי החיידר מקפצים סביבו. הם רוצים לראות זברה וג'ירפה, והוא רוצה לשבת בצל. זברה, הוא אומר, זה בדיוק כמו סוס רק עם פסים. אין מה לראות. גם ג'ירפה – בדיוק כמו סוס רק עם צוואר ארוך. רק כשהילדים מבקשים לראות את הפילים, הוא נאלץ להיכנע. המרחק מן הסוס גדול מספיק כדי שייאלץ להניע עצמו מהספסל לעבר תופעת הטבע.

את אותו צמצום בדיוק מציג המלמד כאשר נופלים מגדלי התאומים. והוא, בלב ניו יורק, במרחק צפייה מהאירוע הענק והבלתי נתפש הזה, ממשיך להיות אותו מלמד שיושב על הספסל ורוטן שהכל כמו סוס, ואין מה לראות. והתהיה הגדולה שלנו, הקוראים, אם אמנם משהו יעיר את האיש הזה לראות את העולם סביבו, או אולי חבטו בו החיים עד כדי כך שהוא עיוור לחלוטין לכל חוויה, של יופי, של אימה, של ייחוד.

ספר מצוין כתב אילון, שנון, נוגה, אחר. ובעיקר ספר שהוא מלא אהבת אדם, גם כאשר האדם הוא קטן, כלוא בעולם רודפני, ואינו מסוגל לפרוץ מעבר לגבולותיו. אילון מסתכל על כל אלה באהבה גדולה, בלי יומרות גדולות, אך עם המון חמלה.