בשבע 327: בת קול בתופת

עודד מזרחי , כ"ו בטבת תשס"ט

לוחמי סיירת מטכ"ל יצאו למשימה בשעה אחת בצהריים. היה עליהם לחסל את סוללות הקטיושות שהוצבו בשגרירות הרוסית בביירות. היה חם מאוד והלחות היתה גבוהה ביותר. בגלל ההפגזות המרובות החמצן דולל באוויר. את הקילומטר וחצי הראשונים גמאו הלוחמים בריצה שפופה. לייזר חש שהוא עומד להיחנק.

ואז לפתע נפתחה עליהם אש תופת מהשמיים ומהארץ -  קטיושות של מחבלים, של סורים, והגרוע מכל - אש צלפים.

בניין בן עשר קומות של 'אייר-פראנס' נפגע וקרס תחתיו. זגוגיות וחתיכות בטון עפו לכל עבר. כל לוחם הסתתר ברחוב היכן שרק היה יכול. לייזר ורפי הקשר הסתתרו מאחורי רכב חונה. צרור יריות מקלצ'ניקוב פגע ברכב, ורסיס חדר לעורק הראשי בירכו של רפי. לייזר קשר עליו חוסם עורקים. אחד ממפקדי הצוותים רץ ברחוב ואז נורתה קטיושה שפגעה בו ישירות. המצב היה נורא. זגוגית עפה וחתכה ללייזר את עינו. דם החל לזוב ממנה, הוא לא הצליח לראות דרכה. לייזר ערך חשבון מהיר: יש לי שתי ידיים, שתי רגליים, עין אחת... ממשיכים הלאה...

אז איבד קשר עם שאר הלוחמים. רפי שכב פצוע ובכה:

"תוציא אותי מפה. אל תעזוב אותי..."

לייזר לא היה מסוגל להתקדם וגם לא לסגת. אין שום תקווה. הוא הכין את עצמו לסוף, לבלתי נודע. היה לו ברור שהוא עומד לסיים את חייו בדקה הקרובה באיזו פינת ביוב ברחובות ביירות. הוא דמיין איך הנספח הצבאי בשגרירות הישראלית בוושינגטון הולך לבקר את הוריו השכולים ומספר להם מה אירע לבנם במלחמת לבנון. הוא ראה את כל חייו רצים לנגד עיניו כמו בסרט, וכל הישגי העולם הזה: האוניברסיטה, היחידה המובחרת וכל השאר, הופכים ברגע לאפס מוחלט.

אז נשמע לפתע קול חרישי במעמקי לבו: "אליעזר רפאל, אני אוציא אותך מפה!"

לייזר נדהם. הפעם האחרונה שבה שמע את שמו המלא היתה לפני עשרים שנה בבר-המצווה שלו, כאשר עלה לתורה בבית הכנסת הקונסרבטיבי במרילנד. הוא היה בטוח שנטרפה עליו דעתו מרוב לחץ. לכל אחד, גם ללוחם בסיירת מטכ"ל, יש נקודת שבירה, וכעת הגיעה נקודת השבירה שלו...

הקול הפנימי שבקע מנשמתו חזר על דבריו: "אליעזר רפאל, אני אוציא אותך מפה, אבל עליך לשנות את דרך חייך!"

אז הבין לייזר שהקדוש ברוך הוא מדבר אליו. לפתע הרגיש נועם עליון בתוך התופת מסביב. עשן אביך היתמר מכל עבר, ענן ערפל. הוא אמר למקור הקול הפנימי: "אם לא השתגעתי, וזה אתה, ריבונו של עולם, ותוציא אותי מכאן חי, החיים שלי - שלך!"

באותו רגע הרגיש שאור לבן עוטף אותו באהבת אין קץ. עדיין לא ידע אם הוא הוזה, או שקורה באמת משהו נפלא לגמרי.

לפתע ראה בגובה מאתיים מטר מעליו שני מטוסי אף-15, ממש הבחין במגן-דוד שלהם. הם ירדו למטה והמטירו אש עזה על כל הבניינים מסביב, השחילו אש בתוך החלונות, והשתיקו את כל הצלפים. לאחר מכן המטירו פגזים מדויקים על הסוללה של הסורים.

מרוב שמחה החל לבכות ודמעותיו דיללו את דמו הזולג. אור חדר לעינו הפצועה. הוא שמח להיווכח שלא התעוור. מאי-שם הופיע זחל"ם של צנחנים חובשים. לוחמי הסיירת רצו לקראתם. הצנחנים סיפרו שתעו בדרך ואין להם מושג כיצד הגיעו לכאן.

אחד מהם שאל: "חבר'ה. אתם צריכים עזרה?"

לייזר אמר: "יש לנו פצועים והרוגים".

החובשים פינו את הפצועים וההרוגים והסתלקו לתאג"ד בבירות. 

לייזר והלוחמים שנותרו המשיכו במשימתם. הם רצו במהירות עצומה דרך גינות ובתים, והגיעו בתוך רבע שעה לשגרירות הרוסית. לייזר עלה לדירה שמשקיפה על השגרירות עם מכשיר קשר כדי לוודא שלא יהיו הפתעות. יתר הלוחמים טיפסו על חומות השגרירות, שיגרו ארבעה טילי כתף לאו וחיסלו מקרוב את כל ארבע הסוללות שהיו על משאיות, מבלי להותיר שריטה על קירות השגרירות הרוסית. לאחר מכן הודיעו בקשר: "יאללה, חבר'ה. בואו נסתלק מפה!"

הם הסתלקו. הגיע רכב זלדה שאסף את כולם לשדה התעופה של ביירות.

כשהגיעו לשדה התעופה, ניגש לייזר לרמטכ"ל רפול שהמתין להם, ושאל אותו:

"מי שלח את שני המטוסים שהצילו אותנו ברגע האחרון? אני מוכרח להודות לו!"

הרמטכ"ל ויתר המפקדים הביטו על לייזר בתימהון. אף אחד לא ידע עליהם...

לייזר עמד במילתו לקדוש ברוך הוא וחזר בתשובה. כיום הרב אליעזר רפאל ברוידא נלחם בכל כוחותיו להפצת יהדות ולחיזוק יהודים בארץ ובכל רחבי העולם. 

 

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il