בשבע 328: הפרקליטות לימין השוטרים האלימים

תביעת נזיקין אזרחית היא הסנקציה האפקטיבית היחידה נגד אלימות שוטרים כלפי מפגיני ימין. כעת מבקשים בפרקליטות לחסום את האפיק המשפטי הזה. אי אפשר לבטל את החשד המתעורר לנוכח עסקיו הנפתלים של ליברמן בחו"ל.

יאיר שפירא , ד' בשבט תשס"ט

בפרקליטות הכריזו מלחמה על ארגון זכויות האדם ביש"ע. אם לא ישכיל הציבור להשיב מלחמה שערה, הרי שיגלה במהרה שדמם של בניו ובנותיו הותר.

במספר הליכים משפטיים המתנהלים נגד שוטרים שהיכו והתעללו בצעירים ממפגיני הימין בשנים האחרונות, הפרקליטות מנסה להגיע לתקדימים משפטיים שיסתמו את הגולל על האפשרות להגיש תביעות אזרחיות נגד השוטרים האלימים.

מניסיון השנים האחרונות עולה כי שוטרים שהורשעו בעבירות שכאלה בדין משמעתי קודמו מיד לאחר ההרשעה. חקירות פליליות נגד השוטרים מנוטרלות במחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים, וקובלנות פליליות נחסמות ע"י היועץ המשפטי לממשלה. בתי המשפט האזרחיים נותרו המקום היחיד בו מתבררות בשקיפות הטענות נגד השוטרים האלימים. אם תצליח הפרקליטות לחסום גם את ערוץ הצדק הזה, יהיה זה מסר ברור לשוטרים כי הם יכולים לעשות במפגיני הימין כל שעולה על רוחם.

קחו למשל תביעה המתנהלת נגד שני שוטרים שהכו נער שנעצר בצעדה סמוך ליישוב חשמונאים. האחד התנפל עליו ללא כל התראה והפילו על האדמה הסלעית. חולצתו נקרעה, משקפיו נשברו, ראשו נפגע מאבן והוא החל שותת דם. מאוחר יותר, כשהוא מצעיד אותו לניידת, סטר לו השוטר השני והלם בפניו. המדינה, שהתייצבה בבית המשפט כדי להגן על השוטרים האלימים, בחרה להתמקד פחות בתחום הראיות ויותר בניסיון לדה-לגיטימציה של התביעה עצמה. "הדין הנזיקי איננו המסגרת המתאימה לבירור תביעה מעין זו", נכתב בכתב ההגנה המקומם. "התופעה של מפגינים המגישים תביעות כנגד שוטרים, תוך שימוש לרעה בדיני הנזיקין, במטרה לרפות את ידי השוטרים ממניעים לא טהורים, הופכת נפוצה יותר ויותר ויש להוקיעה". 

נשוב ונציין כי לא מדובר ביוזמה מקומית של פרקליט, אלא במאמץ מרוכז של הפרקליטות לגדוע אחת ולתמיד את יכולת מפגיני הימין לתבוע את תוקפיהם. אורית סטרוק, העומדת בראש ארגון זכויות האדם ביש"ע, מסרה בתגובה לניסיונות הדה-לגיטימציה של הפרקליטות,  כי "מטרת הארגון אינה בשום אופן לרפות את ידי השוטרים ממלאכת אכיפת החוק. הארגון מעולם לא פעל נגד שוטרים שביצעו את תפקידם במסגרת החוק, גם אם ביצעו פקודות שהיו למורת רוחם של המתיישבים", אומרת סטרוק. "כך למשל, לא הגשנו שום תביעה כנגד שוטרים בעקבות פינוי בית שפירא, השוק, או בית השלום בחברון, וכן בעקבות שורה של מאחזים. ואולם, לא נשלים עם התנהגות אלימה של שוטרים, או עם ניצול ציני של סמכויות השיטור על מנת לפגוע שלא כדין במפגינים מן הימין.

"פעילות הארגון נועדה לאזן את תמונת-המצב שהיתה קיימת בישראל במשך שנים, כאשר מפגינים מן השמאל או מהציבור הערבי זכו לגיבוי הן ממערכת האכיפה עצמה והן מארגוני זכויות אדם עתירי משאבים, בעוד שמפגיני הימין הפכו לבשר-תותחים, ושוטרים אלימים יכלו להתנכל להם תוך תחושה שאין דין ואין דיין".

 

העסקים העלומים של ליברמן

אין להמעיט בחשיבותו של אביגדור ליברמן לביסוס כוחו הפוליטי של הימין ולהבטחת עתידה של ישראל. ריכוז חלק הארי של קולות העולים ברשימת ימין בעלת אוריינטציה שמרנית מסורתית מרים תרומה משמעותית למאבק על גבולות הארץ ולהבטחת עתידה הביטחוני של המדינה ואפילו של אופייה היהודי. קשה גם להשלים עם עינוי דין, שלפעמים נראה שנעשה בכוונת מכוון, כנגד אישי ציבור מהימין וליברמן בראשם. לא ייתכן שגורלו של נבחר ציבור יהיה נתון בידי בכירי הפרקליטות במשך יותר מעשור.

מצד שני, אסור גם להרשות שלפוליטיקאי בכיר, שר בממשלות ישראל, יהיו קשרים עסקיים לא ברורים עם אנשי עסקים בחו"ל. שכספים יועברו בדרך לא דרך, דרך מקורבים, בני משפחה וחברות קש. חשוב להבטיח כי מנהיגינו יהיו ישרי דרך ונקיי כפיים, וצריך לקוות שליברמן הוא אכן כזה. אך לאחר בני משפחת שרון, אולמרט, הירשזון, ושאר כל החשודים, הנאשמים והמושעים, אפשר לומר בהחלט כי נכווינו ברותחין. אשר על כן, נדרשת מידה רבה של זהירות בטרם נשפוך דלי של צוננים על ראשם של אלו העמלים לנקות את השחיתות השלטונית.

 

מי מפחד מאבוטבול?

הרבה פחות הרואית לטעמי היא מלחמתם של מיטב שוטרי ישראל וחוקריו בשחיתות בחדר המיון הפנימי של בית החולים איכילוב. השבוע הרשיעה שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דורית רייך שפירא, את מנהל חדר המיון המדובר, ד"ר ג'קי סרוב, בלקיחת שוחד.

ראשית הפרשה בהאזנות סתר שערכו חוקרי היחידה לפשיעה חמורה ובין לאומית (היאחב"ל)  לאסי אבוטבול, ראש משפחת הפשע מנתניה. ההאזנות נעשו במסגרת המאמצים להפליל את אבוטבול כראש ארגון פשיעה. באחת משיחות הטלפון נשמע אבוטבול, שהיה אז במעצר בית, מורה לאחד מאנשיו לגשת אל ד"ר סרוב, לקבל ממנו מרשם לתרופה, ולגבות ממנו כסף ששילם לו אבוטבול במועד מוקדם יותר.

שנים רבות קודם לכן טופל אבוטבול במרפאתו הפרטית של סרוב. בתקופה המדוברת היו אנשיו של אבוטבול מתקשרים לד"ר סרוב כדי להתייעץ בעניין בריאותו של הבוס ולקבל עבורו מרשמים. אבוטבול הגיע מספר פעמים למיון באיכילוב. ד"ר סרוב, שהיה מקבל התראה מוקדמת, נהג לחכות לו עם הקב"ט בפתח המיון, ולדאוג שייבדק במהירות אצל בכירי הרופאים במקום.

בתחילה חשדו חוקרי המשטרה כי ד"ר סרוב נתון לאיומים מצד העבריין הבכיר. המשטרה ביררה, סרוב הכחיש. מאוחר יותר זומן סרוב למסור עדות, ואז הפליל את עצמו כאשר סיפר לחוקרים כי אבוטבול שלח לו כסף לאחר כל ביקור במיון.

בבית המשפט דחתה השופטת את טענות ההגנה אחת לאחת. היא קבעה כי הכסף שולם עבור השירות המיוחד במיון ולא רק עבור העצות הטלפוניות. היא קבעה כי נוהל הטיפול המזורז באישיות בעייתית הופעל ע"י סרוב רק לגבי העבריין אבוטבול, ואולי גם במקרה אחר ע"י המיון הכירורגי בבית החולים כאשר הגיע אליו זאב רוזנשטיין.  היא גם קבעה כי גם אם סרוב לקח את הכסף בעל כורחו מפחד האיש ופמלייתו המאיימת, הרי שהיה לו די זמן לדווח על כך לרשויות מאוחר יותר, או לפחות להסגיר זאת בעת הברור המשטרתי הראשון.

חוקרי היאחב"ל הם מהמעולים שבחוקרים העומדים לרשותה של משטרת ישראל. השופטת רייך שפירא היא מהבולטות והמשובחות שבשופטי השלום בתל אביב. ובכל זאת קשה להתעלם מהציניות שבכתב האישום וההרשעה של ד"ר סרוב. באחד התיקים המתנהלים כנגד ענף של משפחת אבוטבול מסרבים שני עדי תביעה הזוכים להגנת המשטרה להעיד כנגד בני המשפחה. עדה אחרת שהעידה מסתתרת בחו"ל. לשופטת בירושלים הוצמדה שמירה לאחר שהרגיזה את אסי אבוטבול. ועל כתפיו של רופא אחד היתה מוטלת החובה לעמוד אל מול העבריין המפורסם ולהתלונן על קבלה של כאלפיים ושמונה מאות שקלים.