בשבע 328: אסור שנתניהו יהיה חזק מדי

מי שמצביע לליכוד יקבל עד מהרה תוכניות לנסיגה והתכנסות מבית מדרשו של נשיא ארה"ב הטרי, יחד עם קיצוצים בתקציבי מוסדות הציונות הדתית. רק מפלגה שמחוברת לתורה, לעם ולארץ יכולה להתמודד מול האיומים הצפויים

אבי רט , ד' בשבט תשס"ט

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין את המשמעות ואת המסקנות של המשפט הבא שהשמיע ברק אובמה, נשיאה החדש של ארצות הברית: "נדחוף לשלום במזרח התיכון באופן אקטיבי ואגרסיבי". לא יבשה הדיו על המשפט הזה וכבר מגיע ארצה שליחו המיוחד למזרח התיכון, זה שבעבר כבר דיבר בחריפות בגנות ההתנחלויות.

המשמעות היא פשוטה: ברק חוסיין אובמה, במקביל להוצאת ארה"ב מעירק, יקים כאן מדינה פלשתינית, ויוריד את ישראל מרמת הגולן. זה טוב לו. זה רע ליהודים. הדברים שקופים, ברורים, והם עתידים לקרות הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים.

לפי מה שנראה כרגע, בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא. האם ניתן לסמוך על הליכוד שיידע לעמוד בלחצים האקטיביים והאגרסיביים של ארצות הברית ושל אירופה? ממש לא. שהרי בעצם מי זה

הליכוד?  בגין או  מרידור? האם זה לא בעצם הליכוד שתמך בהסכם עקירת גוש קטיף? האם זה לא אותו הליכוד שמאז פינוי ימית, דרך אוסלו ועד גוש קטיף יוזם ושותף לכל הסכמי הכניעה ותוכניות הנסיגה?  מה השתנה שם שאפשר לסמוך עליהם שיעמדו הפעם בלחץ של ארצות הברית? נכון, יש שם חבורה רצינית של נאמני ארץ ישראל, שיצרו בזמנו את מחנה המורדים. הם באמת עשו מלאכתם נאמנה, אך בפועל, ברגע המבחן, כוחם לא היה מספיק חזק כדי למנוע את ההחלטות של הליכוד ושל הממשלה.

 לפי הסקרים נראה שהפער בין הליכוד לבין קדימה או המערך הוא בערך 8-10 מנדטים. הטרנד בציבור, כולל חלקים גדולים בציבור הדתי לאומי הוא להצביע לליכוד. לפי הערכות יש 4-5 מנדטים בליכוד, שבאים מתוך הציבור הדתי לאומי.

פה צריך להגיד דברים ברורים ואסור לנו להתבלבל או לשכוח את העבר. צריך שנתניהו יהיה חזק. אסור שיהיה חזק מדי, ומפלגות הימין חלשות מדי. נתניהו וליכוד חזקים מדי ירשו לעצמם להקים ממשלת מרכז-שמאל, לפנות מאחזים, לסגת מרמת הגולן ולהקים מדינה פלשתינית. כבר היינו בסרט הזה.

הליכוד לא צריך עכשיו את הקולות של הציבור הדתי לאומי. נצחונו מובטח בין כך ובין כך. השאלה היא האם לימין הליכוד תהיה חבורה אידיאולוגית חזקה שתעזור לו לשמור על ארץ ישראל מול כל הלחצים העתידיים, או שיהיה בידי הליכוד הכוח, שיתברר - ולא עוד הרבה זמן - שזה בעצם מקור החולשה שלו.

אני בהחלט שומע, מודע ומבין את הכעסים הגדולים שיש בציבור הדתי לאומי בעקבות החודשים האחרונים. כעובד סוציאלי העוסק הרבה בגישור וענייני שלום בית, אני מבין שלטנגו צריך שניים, שאין צד אחד אשם וצד אחד צודק, צד אחד רודף שלום וצד אחד מפלג. זו ראייה לא נכונה של המציאות, שהיא כנראה יותר מורכבת וטעונה מאשר מה שחשבו. קרה מה שקרה ויבואו ימים של בדיקה, חשבון נפש ובע"ה גם אחדות.

לא נכון יהיה לבוא להצבעה מתוך כעס, רצון להעניש או לסגור חשבון. נכון לבוא להצבעה מתוך אחריות גדולה למה שיקרה במדינה בשנים הקרובות הן בנושאי ארץ ישראל והן בנושאי חינוך, ערכים, זהות יהודית, משפחה, חקיקה וכדו'.

הגעה לקלפי והצבעה לליכוד או לליברמן, בין אם מתוך כעס וסגירת חשבון, בין אם באמת תוך אמונה שזה מה שנכון, תהיה מכה טראגית לציונות הדתית. עוד כמה חודשים כשנתניהו יסגור הסכמים עם אבו מאזן ואסד, ושמוסדות חינוך, מכינות ותקנים יסגרו ויקוצצו - אל תבואו לבכות. אז כבר יהיה מאוחר מדי. כל שיישאר לנו לומר לכם, זה כמו שאנחנו אומרים עכשיו לכלל ישראל בעניין ההתנתקות: אמרנו לכם. אבל זה כבר מאוחר מדי.

הצבעה  לליכוד תכניס את מספר 30 או 32 בליכוד, שאף אחד איננו יודע מי הוא, או תכניס את מספר 6 או 7 באיחוד הלאומי שכולם יודעים מי הם, מה עשו, מה יעשו ולמה הם מחויבים. זו בפשטות ובבהירות השאלה ונקודת האמת בבחירות הללו.

לא עכשיו הזמן לכל מיני חשבונות והתפלספויות סרק. צריך להצביע למפלגה לאומית –ערכית-דתית חזקה, שתילחם על כל היקר והחשוב והערכי לנו ולכלל ישראל. יש שתי מפלגות שכאלה. שתיהן טובות, חשובות, שבהן אנשים עתירי זכויות ומעש. יש ביניהן הבדלים שונים, חלקם מהותיים שאסור לטייח אותם, ויש ביניהן קווי דמיון. אני מקווה ובטוח ששתיהן תשתפנה פעולה לאחר הבחירות באופן כזה או אחר. אחרי הבחירות בע"ה שתיהן תיכנסנה לממשלה. כרגע, כל אחד יבחר במה שמתאים לו יותר לפי עולמו והשקפתו.

באופן אישי, קל ונוח היה לי להישאר בעולם החינוכי והתקשורתי, להוביל פרויקטים חינוכיים, חברתיים ותקשורתיים, לכתוב ספרים, להרצות ולשלוח מאמרים ופרשנויות לעיתונים ולאתרים שונים, וליהנות ממנוחה נכונה על זרי הדפנה המפרגנים. אלא שחשתי שזו תהיה בריחה מהמציאות ומאחריות. עכשיו זה הזמן לקחת אחריות על הארץ ועל החינוך, על החברה ועל העשייה התקשורתית והחברתית. מתוך אחריות זו אמרתי 'הנני' גם למגרש הפוליטי. בסך כל החשבונות שלי, ולאחר ששמתי על כף המאזניים שיקולים  ונימוקים שונים, יתרונות וחסרונות, ובהם מנהיגות וכריזמה, חזון ועוצמה, נחישות והיצמדות לעקרונות, יכולת לחבר בין ציבורים וניסיון של עשייה מוכחת בהובלה והנהגה, בחרתי באיחוד הלאומי.

ראינו במלחמה האחרונה כיצד דווקא עמידה קשוחה ואגרסיבית על העקרונות  הביאה את כל מנהיגי אירופה לתמיכה והזדהות.

על אותו-משקל, דווקא אמירה ברורה, יהודית, רוחנית, בעוצמות ומתוך מחוברות לתורה, לעם ולארץ, תתקבל ברצון על ידי הציבור האמוני והכללי, ומתוך כך גם תשמור ביתר שאת על הארץ ועל החינוך.

הכותב הוא איש חינוך ותקשורת ומועמד לכנסת ברשימת האיחוד הלאומי