בשבע 329: לא מקבלים צ'קים מהליכוד

עמנואל שילה , י"א בשבט תשס"ט

אילו זכיתי שאפי איתם יקשיב לעצתי, כמדומני שהוא כבר מזמן היה ממוקם אי שם בצמרת הליכוד. קוראי הטור הזה יכולים להעיד שכבר שנים אני מאמין וכותב ששם מקומו. גם היום, לאחר שחיקה מסוימת שחלה בערך מניותיו הפוליטיות, איתם נחשב לבעל סיכויים טובים להיבחר גבוה בפריימריס של הליכוד. לא לחינם ביבי נתניהו, שחשש מהצלחתו, הפך את איתם לאיש הציבור היחיד שבקשתו להתמודד בפריימריס של הליכוד נענתה בסירוב. עוזי דיין, אסף חפץ, מירי רגב, דן מרידור, ציפי חוטובלי - כולם התקבלו ברצון. רק לאפי טרקו את הדלת בפנים.

ברגע האחרון, לאחר השפלה ממושכת שלו ושל תומכיו ואוהדיו, נזכרו באיתם כמי שהצטרפותו יכולה להביא ישועה לקופת הליכוד הריקה וצירפו אותו לשורותיהם, אך לא לרשימה לכנסת. עכשיו איתם פונה אלינו בשם "שותפות מנצחת" בין הליכוד לציונות הדתית, וקורא לנו להצביע לליכוד.

במודעות הפונות לציבור הדתי-לאומי ממוקמת תמונתו של איתם למעלה ובאמצע, לצידו של נתניהו, כשמימין בוגי יעלון ומשמאל בני בגין. אילו באמת נראתה כך צמרת רשימת הליכוד, אולי היינו שוקלים להצביע מחל. אך כל עוד מיקומו של איתם בין ראשי המפלגה תקף רק במודעה שנועדה לגייס את קולותינו, אנו מעדיפים להצביע למי שבאמת מייצגים אותנו. בתור ממליץ על רשימת הליכוד שהוא לא חלק ממנה, איתם רחוק מלשכנע.

 

רשימה לא משכנעת

אומרים שבתמורה לתמיכתו הבטיח נתניהו להעניק לאיתם תפקיד בכיר לאחר הבחירות. נשמח לראות את איתם בתפקיד בכיר, אבל על ההבטחות של נתניהו כבר למדנו לא לסמוך. הציבור הדתי-לאומי מלא צלקות מחבטות שספג מהליכוד, מימית דרך הסכמי וואי וחברון ועד גוש קטיף. היו גם שנים טובות יותר של בניין ועשייה משותפת, אבל למדנו לא לקבל מהליכוד צ'קים. הליכוד יכול לחזק ולבנות, ולכן אנו מקווים לניצחונו ורואים את עצמנו כשותפים פוטנציאליים שלו. אבל הליכוד יכול גם להרוס יותר מכל אחד אחר, ולכן אנחנו גם חוששים מפניו. למדנו שסחורה לליכוד יש לספק רק תמורת תשלום מראש ובמזומן. שקודם יוכיחו את כנותם. העבר שלהם בהחלט לא משכנע, וזה לא רק שרון אלא גם נתניהו, שהצביע בממשלה ובכנסת בעד מהלכי הגירוש ונזכר לפרוש מהממשלה רק כשכבר היה מאוחר מדי.

למעשה, התמיכה שלנו בנתניהו מבוססת במידה רבה על התקווה שהוא ירכיב ממשלה לאומית וישתף בהכרעות החשובות את נציגינו המובהקים יותר. הרעיון שנוותר על הייצוג המובהק שלנו וניתן את קולותינו לליכוד ולנתניהו נשמע הרפתקני, שלא לומר הזוי.

אומרים לנו שברשימת הליכוד יש כמה מועמדים דתיים-לאומיים, ולכן הליכוד ראוי לתמיכתנו. הסתכלנו בתמונות. חלק מהמועמדים כלל לא מוכרים לציבור. מלבד הכיפה שלראשם, איננו יודעים דבר על דעותיהם ועל רמת מחויבותם לאינטרסים המובהקים של הציבור הדתי-לאומי, לערכיו ולאמונותיו. זאב אלקין בא בכלל מ'קדימה'. ציפי חוטובלי היא חדשה וצעירה, וטרם עמדה בניסיון. השתלבותה ברשימת הליכוד היא משמחת, אבל אין סיבה להעדיף אותה על המועמדים המוכרים של האיחוד הלאומי או אפילו של 'הבית היהודי'.

נותרו יולי אדלשטיין ולאה נס, שכבר הוכיחו את נאמנותם. אך האם הם טובים מאורי אריאל או מניסן סלומיאנסקי? והאם נס ואדלשטיין ימונו לשרים? נס נבחרה במקום העשירי, האישה הראשונה ברשימה. אם נתניהו כל כך מעריך את הדתיים, מעניין יהיה לראות אם ייתן לה תיק בממשלתו. לא עדיף להצביע למפלגות שלנו, ולהגדיל את הסיכוי שיהיו לנו לא רק ח"כים משלנו אלא גם שרים?

ובכלל, מי מבטיח לנו שהקול שלנו יכניס דווקא את אותם מועמדי ליכוד הקרובים לנו בהשקפתם? אולי דווקא ימניים-לייט מתומכי ההתנתקות וחילונים חפים ממסורתיות ייכנסו בקולותינו? לאה נס ויולי אדלשטיין ממוקמים גבוה וייכנסו בכל מקרה. לא עדיף להצביע לרשימה שכל מועמדיה נאמנים עלינו?

ולא שכחנו את מי שבכלל לא מופיע במודעה על השותפות המנצחת שבין הסרוגים לליכוד. משה פייגלין, מספר 20 שנדחף למקום ה-36. לא חייבים להסכים לכל דעותיו כדי להתקומם נגד מסע הדה-לגיטימציה האובססיבי שערך נגדו נתניהו. גם כשהוא מתאמץ להשתחרר מכל תיוג מגזרי, פייגלין הוא עדיין אחד משלנו. היחס של נתניהו כלפיו לא מעודד אותנו לתמוך בליכוד.

 

מנהיג חזק, פוליטיקאי חלש

בהתנהלות פוליטית נכונה יותר, אפי איתם היה יכול להיות כבר עכשיו חבר ותיק בליכוד שאינו זקוק לטובות מנתניהו כדי להתמודד. אבל רק לאחר שכשל במפקד האחים שלו נפקחו עיניו לראות את יתרונות החבירה לליכוד. ההחלטה שלו לקרוא 'אחריי לליכוד' מבלי שקיבל אפשרות להתמודד על מקום ברשימה נראית כמו עוד אחת מסדרת הטעויות הפוליטיות של איתם, שהפער בין סגולותיו כמנהיג ציבור לבין כשלונותיו כפוליטיקאי הוא מעורר השתאות.

עד לכניסתו של כצל'ה למערכת הפוליטית, איתם היה אולי היחיד מבין כל הפוליטיקאים שלנו שניחן בתכונות הנדרשות למי ששואף להתמקם בחזית הנהגת המדינה. אפי הוא נואם מצוין, הוא כריזמטי וסוחף המונים, יש לו אמירה ביטחונית ברמה הלאומית, יש לו גישה למעגלים רחבים, והתמיכה שהוא מסוגל לגייס חורגת מגבולות המגזר הדתי.

אבל לאיתם יש גם כמה בעיות קשות. אחת מהן היא המוגבלות שלו בכל הנוגע לעבודת צוות, והנטייה שלו להסתופף בתוך עדת מעריצים צעירים שלא מסוגלת להציל אותו מטעויותיו. הבעיה הכי קשה של אפי זה שכמו שהוא חזק במנהיגות כך הוא חלש בפוליטיקה.

הוא טעה בכניסתו למערכת הפוליטית כשבחר במפד"ל במקום להיכנס כבר אז לליכוד. הוא טעה כשלא התנה את הצטרפותו למפד"ל בבחירתו של מרכז חדש. לאחר אישור תכנית הגירוש בממשלת שרון, כשאפי החליט בצדק לפרוש מהממשלה, הוא נותר במיעוט מול מרכז ותיק שנשלט בידי אורלב. קודם לכן הוא טעה כשהצטרף לממשלת שרון-שינוי כשהוא מסכים בנאיביות לפרק את משרד הדתות. זמן קצר לאחר פירוק המשרד והעברת הסמכויות למשרד ראש הממשלה, השתלט עמרי שרון על שירותי הדת בישראל, והחל לחלק ג'ובים במועצות הדתיות לאנשי ליכוד כדי לתחזק את תמיכתם בהתנתקות. איתם כשל גם כאשר ניסה באמצעות 'מפקד אחים' לאלץ את חבריו לקיים מפקד ופריימריס. ולבסוף, החבירה שלו לליכוד נעשתה בדרך כושלת שהשאירה אותו מחוץ לרשימה לכנסת.

מצטערים אפי, לא הצלחנו לעקוב אחר ההתנהלות הפוליטית הלא ברורה שלך. הלוואי ובעתיד תצליח להשתלב בצמרת הליכוד ותקבל את אחד התיקים הבכירים. עד אז ננהג לפי הכלל שלמדנו בגמרא, שלא הורסים את בית הכנסת הישן לפני שסיימת לבנות את החדש. רק לאחר שהליכוד יוכיח את עצמו כבית פוליטי אמיתי לציונות הדתית, אפשר יהיה לשקול את פיזור המסגרות הפוליטיות המגזריות.

 

להמשיך להתפקד לליכוד

ואתם קוראים יקרים, אם הצלחתם לסחוב איתי עד כאן, אומר באוזניכם עוד משהו שרק לכאורה עומד בסתירה למה שנכתב עד עכשיו. אני רואה ערך רב בהתפקדות הציבור הדתי-לאומי לליכוד. ההתפקדות הזאת היא מכשיר פוליטי רב עוצמה שהוכיח יעילות רבה כבר היום, וככל שזרם המתפקדים יגבר כך תתעצם ההשפעה שלהם ותהפוך למכרעת. הטענות הפוליטיות והמוסריות נגד ההתפקדות הזאת אינן נכונות לטעמי, ועל כך בהזדמנות אחרת. אומר בקיצור: חשבון פשוט, שאציג אותו פעם, מראה שכל פתק בפריימריס של הליכוד משפיע בערך כמו שלושים פתקים בבחירות לכנסת.

ועדיין, כל מי שטרם התפקד לליכוד, וכן מי שהתפקד אך מוצא את עצמו נפגע מהתנהלותו של נתניהו מול המועמדות הלגיטימית של פייגלין, יכול במצפון שקט להצביע למפלגה נאמנה יותר. בפעם הבאה, לאחר שאיתם יורשה להשתתף בפריימריס והרדיפה נגד פייגלין תיפסק, אפשר יהיה אולי לפתוח את השאלה לדיון מחודש.

 

למה לא ליברמן?

אביגדור ליברמן הוא מנהיג בלתי מעורער במפלגתו שבונה את כוחו בהדרגה כבר 10 שנים. את מצעו הוא משנה בהתאם לתנודות בדעת הקהל. היחס הנכון אליו הוא כבדהו וחשדהו. מצד אחד הוא גר בהתנחלות, נשוי לאישה דתית, והתבטאויותיו נגד הערבים מזכירות לפעמים את הרב כהנא. מצד שני, הוא מוכן לוותר על חלקים מירושלים, ובעבר הביע נכונות למסור שטחים שהיו בשליטתנו עוד לפני 67'. ברשימתו יש הפעם ניצים מובהקים כמו עוזי לנדאו. בעבר היו שם גם אנשי שמאל. רוב אנשיו הם מועמדים לא מוכרים שטרם עמדו במבחן. חלקם עלולים בעתיד להתגלות כמו מהדורה חדשה של אלכס גולדפרב וגונן שגב.

אפשר לתלות תקוות בליברמן אבל אי אפשר לסמוך עליו. לא ברור אפילו אם יעדיף קואליציה עם נתניהו או עם לבני. כמי שגרעין תומכיו הקשה בא מאוכלוסיה חילונית מובהקת, בחלקה לא-יהודית, מצעו של ליברמן בענייני דת ומדינה הוא מרחיק לכת בחילוניותו.

אך הבעיה הכי קשה של ליברמן הם החשדות הפליליים נגדו. למרות ההישג האלקטוראלי המזהיר שצופים לו הסקרים, ליברמן יתקשה לקבל תיק בכיר בממשלה. היועץ המשפטי יטיל וטו על מועמדותו לתפקיד שר האוצר. את תיק הביטחון לא סביר שיקבל לאור לקחי המינוי הכושל של השר חסר הרקע הביטחוני עמיר פרץ.

פוליטיקאי החשוד בפלילים הוא מועד להיסחט בידי אליטות השמאל השולטות בתקשורת ובמערכת אכיפת החוק, כפי שראינו אצל אריאל שרון. הסיסמה 'עומק העקירה כעומק החקירה' עלולה להוכיח את עצמה גם אצל ליברמן, שגם הוא קיים קשרים עלומים עם המיליארדר האוסטרי מרטין שלאף. כמו אריאל שרון, גם ליברמן עלול להתפתות לזכות במחילה משפטית תמורת שבירה שמאלה. עד היום לא קיבלנו הסבר משכנע להצטרפות המסתורית שלו שהצילה את ממשלת אולמרט לאחר המלחמה הכושלת בלבנון, כשבתמורה הוא מקבל רק את התיק חסר הפשר לתיאום אסטרטגי.

ההתבטאויות הבוטות שלו נגד ערביי ישראל הן פוזה אולטרה-ימנית ריקה מתוכן. לעומת זאת, במצעו בנושא הפלשתיני ליברמן ממוקם שמאלה מהליכוד ומש"ס. "אין אזרחות בלי נאמנות" זו סיסמה מושכת קולות, אבל לא תכנית אופרטיבית, לפחות לא בטווח הקרוב. זה לא יעבור לא את הכנסת ולא את בג"ץ. קודם צריך לערוך רפורמה במערכת המשפט, ואת זה יכול לעשות אולי פרידמן, לא ליברמן. לא יתנו לו להתקרב למשרד המשפטים.

במועמדי המפלגות של הציונות הדתית לא דבק רבב. גם זו סיבה להעדיף את המפלגות הללו על פני הליכוד, קדימה, ש"ס וליברמן.

 

למה האיחוד הלאומי

במה האיחוד הלאומי עדיף על הבית היהודי? מתוך סיבות רבות אתייחס כאן רק לשלוש.

ראשית, ראשי האיחוד הלאומי מונעים מתוך תפישה שעולם הרוח צריך להנהיג את עולם המעשה, ושהדרכה של תורה נדרשת לא רק בשאלות הפרט אלא יותר מזה בשאלות הכלל. זה לא אומר שהרבנים צריכים לשלוט במפלגה, אבל הם צריכים להנחות אותה. לעומת זאת, הרוח השלטת במפד"ל המתחדשת גורסת צמצום של הדרכת התורה בחיי המדינה, והכרזה על כמה שיותר נושאים כבלתי שפיטים מבחינה תורנית.

מתוך תפישה כזו יכול אורי אורבך, שבעבר הרחוק כתב מאמר שכותרתו 'אני אסרב' אבל בינתיים שינה את דעתו, לצאת ערב הגירוש במאמר מחוצף למדיי מול פסק ההלכה המפורסם של הרב שפירא, ולטעון כי "פסקי הלכה שנועדו להפחיד, להטיל אימה, ולמנוע מהלכים מדיניים, אינם פסקי הלכה נטו, אלא מעשים פוליטיים בכסות דתית והלכתית".

כפי שהבחין בצדק הרב יהושע שפירא, בבית היהודי מתהדרים בתמיכת רבנים במפלגה, אבל לא מתחייבים להתחשב בדעתם. ואם הפוליטיקאים מהבית היהודי חושבים שהם לא צריכים לשמוע להדרכת הרבנים, למה שאנחנו המצביעים נשמע לרבנים מהמודעות שלהם שקוראים לנו להצביע לבית היהודי?

שנית, מבין הנושאים הרבים והחשובים שעל סדר יומנו, השמירה על ההתיישבות, מניעת גירוש נוסף ומניעת הקמת מדינה פלשתינית הם הנושאים הקריטיים ביותר, גם מבחינת האינטרס הלאומי וגם מבחינת האינטרס המגזרי. זו גם דעתו של רוב הציבור הדתי-לאומי, כפי שהוכיחו בבירור הסקרים שערכנו כאן בשבועות האחרונים. בבית היהודי ניסו תחילה לשים בראש סדר היום נושאים אחרים שגם הם חשובים מאוד, אבל פחות. אחר כך נוכחו לדעת שאם לא ידברו בעוצמה על ארץ ישראל הם ייפגעו אלקטוראלית. זה לא ישנה את העובדה שעל הח"כים של האיחוד הלאומי ניתן לסמוך יותר בעניין זה, גם בזכות השקפתם וגם בזכות מחויבותם לנושא מתוך פעילות של שנים.

נסיים בנושא הפרסונאלי. יו"ר הבית היהודי הוא אישיות מעוררת כבוד בהשכלתו ובפעלו המחקרי והרבני, אך טרם הוכיח את יכולותיו בעולם המעשה הפוליטי. כצל'ה הוא אדם רב פעלים ופורץ דרך לכל אורך חייו. בין מפעליו הרבים אציין את התגייסותו החלוצית ליחידה מובחרת בצה"ל, סיירת שקד, ושירותו כקצין בה כבר לפני כמעט ארבעים שנה; את מעורבותו המרכזית בייסוד ההתיישבות בארץ בנימין ובפיתוח ההתיישבות בכלל; רשת של מוסדות תורה שהקים והחזיק לאורך שנים; רשת של גרעינים תורניים שהקימה 'קרן מורשת' שהיה מראשיה; ושלושה כלי תקשורת מובילים ועתירי חשיפה שהקים - תחנת הרדיו ערוץ שבע, אתר החדשות של ערוץ שבע, והעיתון שבו אתם קוראים כעת.

לכצל'ה יש רוח מיוחדת של גבורה, תעוזה ומסירות נפש, שאותה הוא שואב גם מתוך תעצומות הנפש שלו וגם מתוך החיבור המיוחד שלו אל תלמידי חכמים. הביוגרפיה האישית שלו מעוררת תקווה שמלבד הטלת כל עוצמתו לטובת חידוש תנופת ההתיישבות ומניעת נסיגות ולמען תקצוב מוסדות החינוך שמי כמוהו מכיר את מצוקתם, הוא יידע גם לקדם שני נושאים שניסיונו האישי מוכיח עד כמה הם קריטיים: שינוי מפת התקשורת בישראל ותיקון העיוותים במערכת המשפט.

ומי שלא השתכנע, שיצביע לבית היהודי. גם בכך יש לשבח את האיחוד הלאומי, שלאורך כל מערכת הבחירות לא ניסה לטעון לדה-לגיטימציה של הבית היהודי, אלא הציג את דרכו מול דרך המפלגה השנייה ואת רשימתו מול רשימתה, והבוחר יבחר.