בשבע 329: היפר-אקטיביזם שיפוטי

תקדים משפטי מסוכן: שופטת נוער בחיפה אישרה לרשויות הרווחה לכפות טיפול בילד בתרופת הריטלין השנויה במחלוקת, בניגוד לדעת אמו. ב'מעריב' שיבשו דו"ח מודיעין משטרתי וכתבו שבחוות גלעד מחכים לחיילים עם שמן רותח

יאיר שפירא , י"א בשבט תשס"ט

 

חבר הכנסת חמי דורון היה אחד הח"כים היותר נמרצים של מפלגת שינוי, ששבקה חיים בבחירות הקודמות לכנסת. לא מעט הצעות חוק פרטיות רשומות על שמו, בדרך כלל הצעות טובות וראויות שנקברו באיבן תחת לחץ של אינטרסים שונים, אינטריגות פוליטיות או התנגדות פקידי ממשלה. אחת מהן היתה הצעתו לאסור את התניית המשך לימודיו של תלמיד במוסד חינוכי בנטילת ריטלין. התרופה המשפיעה על פעילות המוח זוכה לפופולאריות עצומה בעולם המערבי, בעיקר בטיפול בילדים עם הפרעות קשב או היפראקטיביים. שביעות הרצון של מערכת החינוך מתרופת הפלא, ותמיכתו של רוב הממסד הרפואי ברישום התרופה, הביאה לנטילתה בידי עשרות אלפי תלמידים בשנים האחרונות. המתנגדים לתרופה טוענים כי מדובר בסם לכל דבר ועניין, שנטילתו אינה נטולת סיכונים של התמכרות והחלשת אישיותו של הילד.

את המערכה כנגד נטילת התרופה מנהלים בעיקר ארגונים הקשורים לכת הסיינטולוגיה רבת העוצמה, אך גם יחידם וקבוצות החרדים מסימום ילדים כדי להקל על המערכות הציבוריות השונות.  "תופעה חמורה המתפשטת בישראל היא איום של מנהלים ומורים על הורי התלמיד, שאם יסרבו לתת לילדם ריטלין - יסולק הילד מבית הספר", כתב ח"כ דורון בהסבר להצעת החוק. "מטרת הצעת חוק זו היא למנוע מצב של התניית לימודים במוסד חינוך בשימוש בסמים מעין אלה. בהפרעות קשב והתנהגות יש לטפל באמצעים אחרים, ובוודאי שלא בסימום המוני של תלמידים".

משרד החינוך אומנם הכחיש בתוקף את קיומה של התופעה, אך גם דאג להכשיל את הצעת החוק. אך את מה שעושים מנהלים ומורים בסתר, בית המשפט עושה בגלוי. פסק דין של שופטת בית המשפט לנוער בחיפה, עדנה בן לוי, אישר לרשויות הרווחה ביוקנעם להעניק לילד את הטיפול התרופתי בניגוד לדעת אימו. הילד אובחן כבעל הפרעות קשב וריכוז, וגורמי הרווחה בקשו להעניק לו את הטיפול התרופתי כדי לשפר את הישגיו הלימודיים. האם, כאלפי הורים אחרים, התנגדה לנטילת התרופה. קשה להאמין ששופט כלשהו היה מעז לחייב הורה מבוסס לתת לילדו את התרופה הנתונה במחלוקת. אין ספק כי העובדה שמדובר באישה בעייתית ששניים מילדיה נלקחו לאומנה, הקלה על השופטת לקבל את פסק הדין התקדימי. אך משפטית, דין אם חד-הורית מיוקנעם כדין הורים מתפקדים מתל אביב. ולפחות כרגע, על פי פסיקתה של השופטת, יכולים גורמי הרווחה בכל הארץ לכפות על הורים לילדים מאובחנים ליטול את התרופה כדי לשפר את תפקודם בבתי הספר.

 

כדובר הוא אולי יצליח יותר

לאחרונה מונה רועי שרון, כתב 'מעריב' לענייני התיישבות, לראש הסניף הירושלמי של העיתון. הוא החליף בתפקידו את עמי בן-דוד, כתב הפלילים בירושלים של העיתון, שעמד בראש הסניף עד לפני מספר שבועות, עת מונה לדובר אגף החקירות והמודיעין במשטרה. עם מינויו של שרון ישתפר ככל הנראה הסיקור על המתיישבים, שחלק הארי שלו נעשה מהסניף הירושלמי. ומכאן אנחנו יכולים לשלוח איחולים לבן-דוד, שבתפקידו החדש ישפר מן הסתם את יכולתו לקרוא דו"חות מודיעין.

בן-דוד אחראי במידה רבה לאחת הכותרות היותר מרושעות ומסיתות כנגד המתישבים. "מחכים לחיילים עם שמן רותח", נכתב ערב פינוי חוות גלעד. "למעריב נודע כי לידי המשטרה הגיע מידע מודיעיני, לפיו אותם אנשים שהגיעו כדי למנוע את פינוי 'חוות גלעד' הכינו 'קבלת פנים חמה' לשוטרים ולחיילים", נכתב בגוף הכתבה. "על פי המידע המודיעיני, הכינו המתנחלים מיכלי שמן רותח, חומרי הדברה ורימוני עשן והלם. על צירי הגישה למאחז הם פיזרו דוקרנים כדי לעכב את רכבי המשטרה והצבא". עוד נכתב שם כי איתי זר, אחיו של גלעד זר הי"ד שעל שמו הוקמה החווה, מפקד על האנשים במקום.

השבוע פסק בית משפט השלום בתל אביב פיצוי של 40 אלף שקלים לאיתי זר על שרבוב שמו אל הידיעה השקרית. בן-דוד טען בבית המשפט כי הסתמך על דו"ח מודיעיני שהודלף לו ממחוז ש"י.

 "במהלך היומיים האחרונים מאז החלו בפינויים הגיעו צעירים רבים לגבעה מכל רחבי איו"ש", נכתב בדו"ח המודיעיני. "במקום חמושים בכלי נשק וכלבי תקיפה. בצירי הגישה למקום הונחו מכשולים רבים - מחסומי אבנים, גרוטאות, מכוניות ישנות, נינג'ות ודוקרנים. בצידי הדרך תצפיתנים עם מירסים ואמצעי ראיית לילה". "במקום הוכן שמן במטרה לשפוך על רכבים וכבישים כדי שכוחות הפינוי יחליקו, בכוונתם לחתוך צמיגים".

המבוכה בבית המשפט היתה רבה כשהתברר כי הדו"ח לא התייחס כלל לחוות גלעד. הגבעה המוזכרת בדו"ח הוא המאחז גבעת יצהר.  לא ברור אם בן-דוד טעה או שהוטעה במתכוון ע"י מחוז ש"י. ברור היה כי אנשי 'מעריב', מיוזמתם ובזדון, הפכו את השמן שנועד לשפיכה על הכביש כדי למנוע מרכבי המפנים להגיע לגבעת יצהר, לשמן רותח שאמור להישפך על הכוחות ולגרום להם לנפגעים.

השופט האשים את בן-דוד בבלבול חמור ואת מעריב בהתעיית זדון, אך פסק לזר רק 15 אחוז מסכום הפיצוי שביקש, ללא הוצאות משפט.

 

חובת גילוי

הסיפור הבא התרחש בכפר ערבי בגליל, אך ראוי גם למגזרנו הרגיל בשידוכין ובנישואי בזק לקחת לקח. מאות אלפי שקלים פיצוי ייאלצו בני זוג נוצרים לשלם לכלתם הצעירה, אחרי שנקבע כי לא סיפרו לה ולמשפחתה טרם הנישואין שהחתן המיועד אושפז מספר פעמים בשל התקפים פסיכוטיים בהם לקה.

בפסק דין תקדימי קבעה השופטת כי לבני משפחת החתן היתה חובת גילוי כלפי הצעירה, ומשלא עשו כן הרי הם חבים במלוא הנזק שנגרם לה כאשר גילתה עצמה שבויה בביתו של בעלה הטרי והמטורף. יתר על כן, השופטת קבעה כי נטל ההוכחה במקרה זה הוא על בני משפחת החתן, שאמורים להוכיח בבית המשפט כי הבהירו לצעירה את מצבו של החתן ללא כחל וסרק.

לא פעם נתקלים אצלנו במקרים מצערים של בני זוג שמידע חשוב הוסתר מהם טרם החתונה כדי להבטיח את השידוך. עד עתה נתקלנו בעיקר בדיון הלכתי ומוסרי על התופעה. מסתבר כי לנושא יש כעת פן משפטי נחרץ.