חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

קצין ומאמין - בגליון השבוע

הרב עמוס ומלכי נתנאל, הוריו של סרן יהונתן נתנאל שנפל בעזה, נזהרו מכל גילוי של חולשה שעלול לרפות את ידי הלוחמים בזמן המלחמה, עודדו את החיילים שהרגו בשגגה את בנם, והזכירו לשמעון פרס את יהונתן פולארד
05/02/09, 10:06
חגית רוטנברג

קלסר לבן ומסודר מונח על שולחנה של משפחת נתנאל, נושא את הכותרת 'דברי ניחומים'. בתוכו מנוילנים עשרות מכתבים: חלקם אגרות רשמיות של משרדי ממשלה, אחרים כתובים בכתב יד של אזרחים מכל רחבי הארץ שביקשו להזדהות עם האובדן, ויש גם דפים שעליהם מתנוססים סמלי חטיבות בצה"ל ובתחתיתם חתומים קצינים ומפקדים רמי דרג, המביעים את התפעלותם מאישיותו של הקצין המצטיין שנפל. בין כל אלה כמו השתרבבו בטעות דפים לבנים עליהם מצוירים בתים, פרחים, פרפרים ולבבות בשלל צבעים, וביניהם משפטים קצרים, מילים ספורות, משופעים בשגיאות כתיב ילדותיות: "לרב עמוס! חזק ונתחזק. באנו לחזק ויצאנו חזקים. באנו לעזור וגילינו שאנו צריכים עזרה. עזרה לא איך מבקיעים גול, אלא לדעת מה זה תקומת עם ישראל", כותב אחד מתלמידיו הצעירים של האב השכול, הרב עמוס נתנאל. "תתחזק ואל תחלש", מאחל לו ילד אחר, "בנך ממליץ עלינו טוב, שיבוא המשיח. בנך עדיין איתנו. הוא יחזור לפה בתחיית המתים. הוא עכשיו עם אברהם אבינו בגן עדן". עבור הרב נתנאל, 'מלמד' ותיק בתלמוד תורה 'מורשה' הירושלמי מזה קרוב ל-20 שנה, המשפטים התמימים הללו הם תמצית הכוח שהניע אותו לרומם את האבל הפרטי לשיאים של אמונה, כזו שהציבוריות הישראלית לא נשארה אדישה כלפיה.

 

 יצא בשמחה

תמונתו המחייכת של סרן יהונתן נתנאל הי"ד ניבטת כמעט מכל פינה בבית משפחת הוריו. עם החיוך הזה ממש הוא יצא קצת יותר משלושים יום אל מבצע 'עופרת יצוקה' בעזה, כסגן מפקד פלוגה בחטיבת הצנחנים. "יהונתן יצא למבצע בשמחה. אנשים סיפרו לנו, וגם בתמונות ראינו איך בשטחי ההיערכות וגם במלחמה הוא מחייך ושמח בצורה יוצאת דופן", מספר הרב נתנאל. אשתו של יהונתן, ציונה, הגיעה לפגוש אותו זמן קצר לפני תחילת המלחמה. בפגישה הזו היא ראתה אותו שר, רוקד ושמח, "משהו שלא מהעולם הזה".

באחד הלילות, זמן קצר אחרי יציאתו של יהונתן לקרב, הלך אביו לישון כשבראשו מחשבות על האפשרות שיהונתן ייפגע. "אמרתי לעצמי: זה יכול לקרות, ואף על פי כן אנחנו מוכנים לכך". אחרי שעות שינה ספורות התעורר הרב נתנאל בשעה מוקדמת, והחל ללמוד מאמרים על ערכה של המלחמה מתוך הספר 'לאמונת עתנו'. השעה היתה קצת לפני חמש בבוקר כשנשמעו דפיקות בדלת. השעה המוקדמת הפתיעה את הרב נתנאל, שפתח את הדלת וגילה מולו משלחת של אנשי צבא. אחרי כמה שניות של הדחקה, הוא פנה אליהם: "זה יוני?". הללו השיבו בחיוב, וכשהאב ביקש לדעת האם בנו נהרג, הקצין לא הצליח לענות. הוא פשוט נפל על כתפי האב בבכי.

אלפי המבקרים שפקדו את בית משפחת נתנאל בימי ה'שבעה' לא שמעו מפי האבלים ולו שמץ של טרוניה על כך שהבן נפל מירי בשוגג של כוחותינו. את כוחות הנפש שהיו בו השקיע הרב נתנאל בסיוע לחבריו של יהונתן, שבעת שהובא למנוחות עדיין לחמו בתוככי שכונות המחבלים בעזה: "אני יודע שכל טרוניה במהלך המלחמה מקשה על היכולת להילחם. בהספד שלי מעל קברו של יוני, אמרתי בשמו שזה לא זמן לבכות ולהיחלש. אנחנו נמצאים כעת במלחמה על רוח האומה, ואסור להחליש את האומה בזמן מלחמה. ידעתי שזה מה שיוני היה מצפה".

אבל הרב נתנאל לא הסתפק בזאת. כשישב אבל בביתו ביום הראשון של ה'שבעה' הגיע אליו חבר, טנקיסט לשעבר, שסיפר לו שצוות טנק שעובר חוויה קשה של ירי על כוחותינו - זו טראומה שמלווה אותו כל החיים. "כששמעתי את זה, החלטתי שאני רוצה לדבר עם צוות הטנק שירה על יוני ולחזק אותם". המכתב ששלח לאנשי הצוות, משופע בדברי חיזוק ועידוד, לא הספיק מבחינתו של האב השכול. הרב נתנאל עשה מאמצים על מנת שיוכל לשוחח טלפונית עם אנשי הצוות עוד לפני שבת. "אמרתי להם שאשמח לפגוש ולחבק אותם. הסברתי להם שאני מחזק אותם, ושהיכולת שלנו להכריע קרב זה רק על ידי שאנחנו נותנים חיפוי של כוחות קרובים שמחפים על כוחות שלנו. הפעילות שלהם היא דבר מציל חיים, אבל אי אפשר להכריע קרב בלי לשלם מחיר של ירי על כוחותינו, זה חלק מהעניין. אמרתי להם גם שכאנשים מאמינים אנחנו יודעים שיהונתן היה פיקדון שניתן בידינו לזמן מוקצב, ואנחנו מעדיפים שהלוחמים שלנו בידיהם הטהורות יהיו השליחים להחזיר את הפיקדון, ולא חלילה ידם של הטמאים. בסוף חיזקתי אותם להמשיך במלחמה, ושזו הדרך בה הם ממשיכים ומנציחים את יוני".

 

זוכרים את פולארד

ובעוד הרב נתנאל עוסק בחיזוקם של החיילים בשדה הקרב, רעייתו מלכי לא שכחה להזכיר לנשיא המדינה, שמעון פרס, שהגיע לביקור ניחומים, עוד יהודי הנתון בצרה. "אני הרבה שנים מתפללת על יהונתן בן מלכה", גילתה מלכי לפרס, "עכשיו יש הזדמנות, הימים האחרונים שאתה יכול לפעול לשחרורו של פולארד. לבן שלי שנהרג גם קראו יהונתן בן מלכה. אני מבקשת שתפעל לשחרר את יהונתן פולארד. אם תחזיר אותו חי, זה כאילו שאתה מחיה קצת גם את הבן שלי". פנייה דומה, אגב, שלחה משפחת נתנאל גם לבנימין נתניהו.

הרב נתנאל מעדיף שלא לעסוק בשאלת הצלחתו של המבצע ומטרותיו. את המלחמה הזו הוא חווה בפן שונה לגמרי, כזה שלא מותיר טעם מר של תסכול והחמצה, אלא דווקא רוממות רוח לאומית. "במהלך ה'שבעה' חווינו תחושה חזקה ועוצמתית של אחדות, אהבה ואחווה", הוא מספר. "הגיעו אלינו מכל מיני מקומות כדי להזדהות איתנו, היו פה חיבורים מדהימים. הגעתי לאולפנים של ערוץ 2 ו-10, אנשים שם פשוט באו וחיבקו אותי. הם אמרו לי 'אנחנו מקנאים בך על האמונה שלך'. באו לפה חילונים שהתפעלו 'איזה חינוך, איזה ערכים'. אני חושב שזה הדבר המשמעותי שנוצר במהלך המלחמה. זה דבר שאי אפשר למחוק, צריבה עמוקה בתודעה של עם ישראל שתישאר לנצח ותמשיך לצעוד איתנו.

"אני חושב שדווקא אנחנו, אנשי אמונה, הציבור עליו נמנים קוראי העיתון הזה, צריכים להיות במקום הזה של תודעת השליחות, שמתוכה קם גם יהונתן והסתער בעזה. מתוך האמונה בעם ישראל ובא"י, ומתוך התורה ששלחה אותו. מה שנחשף פה זה לא רק אצל יוני, זה נמצא בכל עם ישראל. הקב"ה שם אותנו בעל כורחנו בצומת הזו, אבל אני רק ביטאתי בפה דברים שקיימים ונוגעים בכל העם. הגבורה, האחווה, העוז והאמונה נמצאים בנשמת האומה, אך לא נחשפים ביומיום. במלחמה זה מגיע קרוב יותר לתודעה, ואני מאמין שהמבט הפנימי שנחשף במלחמה הזו ממשיך כעת ופועל גם בשגרה".

ובכל זאת, כאנשים פרטיים, אין קושי? אין שאלות, משברים?

"אין לי בכלל שאלות", עונה הרב נתנאל מיד, "יש רק רגעים לפני שהולכים לישון בלילה ואז עולות הדמעות, כי בכל זאת יש אבלות, צער וגעגוע. אבל שאלות ממש לא".

מניין הכוח לעסוק בכל ימי האבלות הקשים בחיזוק ועידוד של הלוחמים ושל כלל עם ישראל?

הרב נתנאל מחייך ומהרהר לרגע. "אני חושב שזה בא מתוך חיבור מאוד עמוק לתורה הגואלת. אמנם זכיתי להסתופף בצילו של הרצי"ה רק שנה וחצי, אבל ינקתי מישיבת 'מרכז הרב' שנים רבות. בזמן מלחמה אתה לא יכול לפתוח ספרים ולהתחיל לעשות 'אימונים' בזה. או שזה קיים בתוכך או שלא. כל כך הרבה שנים של לימוד וקשר פנימי לתכנים הללו, עומדים לך בשעת מבחן".

אבל זה רק חלקה הראשון של התשובה. חלקה השני טמון באותם ציורי ילדים שביקשו לנחם את המלמד האהוב והוותיק. "כמלמד של תינוקות של בית רבן קרוב לעשרים שנה, יצא לי להיפגש איתם הרבה. אני חושב שהמפגש במשך שנים רבות עם הקדושה והתמימות של הילדים מילא אותי בתכנים הללו, וזה מה שעמד לי בשעת מבחן. זה מה שנתן לי את הכוח להשמיע בצורה בהירה וברורה את אותן אמירות שבאמת צריך עבורן כוחות נפש", הוא אומר בהתרגשות. 

 

ערכים מילדות

הרב נתנאל הוא אדם מאיר פנים, גם כאשר הוא עומד בסיום אבלות ה'שלושים' על בנו. על הספה בסלון הוא משתעשע כעת עם נכדתו, מעיין, בתו בת הארבעה החודשים של יוני הי"ד, וכל כולו אומר חיוניות. אבל כשאנחנו מגיעים לפרק החינוך, כמו נדלק בעיניו זיק נוסף ופניו מאירות עוד יותר. הוא פוסע בזריזות ושולף מתיקו דפי מקורות ארוכים, מהם הוא מעביר את הרצאותיו על חינוך ילדים. הוא מתיישב ומקריא לי בהתרגשות, כאילו זו לו הפעם הראשונה, מילה אחרי מילה מתוך פסקאות של הראי"ה קוק זצ"ל בענייני חינוך ילדי ישראל.

הרב נתנאל, כיום חבר הנהלת תלמוד תורה 'מורשה' המונה למעלה מ-500 תלמידים מהגן עד כיתה י"ב, הגיע אל לב הציונות הדתית ממקום קצת אחר. הוא גדל במשפחה מסורתית, וינק מאימו את האמונה התמימה שפיעמה בלב בני עדות המזרח. באמצע השמינית ולאחר תהליך של חזרה בתשובה, החליט להגיע לכיתה עם כיפה וציצית, מה שעורר סביבו מהומה לא קטנה. הוא התגייס לנח"ל במסגרת בני עקיבא, והגיע לקצונה במיל'. לאחר מכן התחתן והשתקע בקרית משה, כשבמשך עשור הוא חובש את ספסלי ישיבת 'מרכז הרב', שם בנה את עולמו האמוני. את דרכו הארוכה עם תשב"ר החל בבוקר בהיר אחד, בו הגיע אל הרב פלסר, מנהל תלמוד תורה 'מורשה', ואמר בפשטות: "הרב, אני אוהב ילדים ולכן אני כאן". לשמע דבריו אלו, השיב הרב פלסר מיד: "התקבלת".

בימים אלו מקדיש הרב נתנאל זמן רב להרצאות בפני מורים בכל רחבי הארץ, בהן הוא מנחיל את דרך לימוד מקצועות הקודש לגיל הרך כפי שמקובלות בתלמוד תורה שלו. התגובות, הוא מספר, מצוינות, גם בקרב מורים ומורות שאינם מזוהים עם דרך 'מרכז הרב'. בשבועות האחרונים הוא משלב בהרצאתו גם סיפורים על בנו יהונתן, שבכל אחד מהם ערך מוסף חינוכי.

גם יהונתן הוא בוגר 'מורשה'. לדברי אביו, הלימודים שם נטעו בו כילד שורשים חזקים של אהבת העם והארץ, מידות טובות ולימוד תורה. "היתה לו נשמה גדולה וטהורה. כשהייתי לומד 'משמר' ביום חמישי בלילה ויוני היה ילד קטן בן חמש, הוא ביקש 'אבא, תעיר אותי ונלמד ביחד'. הייתי מעיר אותו לפנות בוקר, והוא זינק מהמיטה כדי ללמוד איתי".

על אהבת הארץ שפיעמה בו מגיל קטן, מספר האב: "פעם אמא של יוני לקחה אותו לשחק בגינה. הוא לקח טישו לקנח את האף, אבל הטישו נפל על האדמה והתלכלך בעפר. אימא שלו אמרה לו שייקח טישו אחר, אבל יוני שאל 'למה? אנשים גדולים רוצים כל הזמן לנשק את האדמה של א"י, אז גם אני רוצה לנגוע באדמה של א"י'".

עוד תכונה שבלטה אצל יוני מילדות, אומר האב, היא היושר: "אחרי שעשינו לו 'חאלקה' לקחנו אותו לספר. בסיום התספורת נשארו לו שתי פאות מהצדדים. יוני, שהיה ילד בן שלוש, אמר לנו: תגידו לספר שיגזור את הפאות. התפלאנו: למה לגזור את הפאות? ויוני אמר: הספר סיפר לי את כל הראש והשאיר לי שתי פאות בצד. אנשים יחשבו שזה ספר לא טוב ויגידו עליו לשון הרע".

 

לפקד על 'עמך'

מידת האמת ליוותה אותו גם בשירותו הצבאי: "בצבא היה עניין שמי ש'ניקר' בשמירה היה צריך לבוא ולספר. המפקדים לא באמת התכוונו לזה, אבל יוני כחייל לקח את זה ברצינות. הוא בא למפקד וסיפר לו שניקר. המפקד לא ידע מה לעשות, ואמר: לך הצידה ותן לעצמך סטירה. יוני הלך הצידה וסטר לעצמו".

גם מידת הצניעות בלטה אצל יוני מילדות, ובעיקר באה לידי ביטוי במבחנים היותר קשים שעבר בתקופת שירותו הצבאי. בכל פעילות שהיתה כרוכה במפגש עם חיילות, הוא דקדק עם עצמו כחוט השערה. בסיום קורס שעשה ביחידת מגלן, עמדה חיילת והקריאה קטע. יוני כבש את פניו באדמה בזמן הטקס. כשקיבל אות הצטיינות בעת שירותו כקצין צנחנים, היו אמורות להעניק את האות שתי חיילות. יוני פשוט עזב את מקום הטקס.

כסמ"פ היה צריך עמוד בקשר עם החמ"ל. סגנון הדיבור של החיילות בקשר כלל כינויים בסגנון "יוני, מותק" וכו'. יוני התקומם ונזף מייד בחיילות: "אתן לא קוראות לי כך יותר, ברור?". כשחבר סיפר לו שבמסגרת אירוע ייצוגי הוא נאלץ לתת יד רפויה וללחוץ את ידה של חיילת, נזעק יוני ואמר: "מה פתאום? אסור בשום אופן ללחוץ יד".

הצניעות התבטאה באישיותו גם ביחס לעצמו. יוני סיים שלוש שנות לימוד מרוכזות במכינת עלי לפני הצבא - מסלול תקדימי שיוני היה פורץ הדרך שלו במכינה, ולאחר מכן התגייס ליחידת 'מגלן' המובחרת. כמפקד ביחידה בדרגת סמל, זכה לתעודת הצטיינות. בסיום שלוש שנות שירות, קרוב לחופשת השחרור, ביקש באופן נדיר לצאת לקורס קצינים. מפקד 'מגלן' רצה את יוני בחזרה כקצין ביחידה, אך יוני סירב. הוא רצה לקבל מחלקה בפעילות מבצעית, ויותר מכך לא רצה יחידת עילית שבה המוטיבציה גבוהה ממילא והאוכלוסייה מובחרת. יוני העדיף יחידה של 'עמך', כזו שצריך לעבוד ולחנך אותה. "הוא התקשר אליי הרבה להתייעץ על בעיות חברתיות של חיילים, זה מאוד העסיק אותו. הוא תמך באלו שהיו דחויים חברתית, אסף כסף וחבילות לאלו שהיו להם קשיים כלכליים", מספר אביו.

גם את רוח הלחימה הצעיד קדימה בתפקידו כמפקד בפלחו"ד של גדוד 202. "מח"ט הצנחנים אז, חגי מרדכי, סיפר לנו שכשיוני הגיע עם יחידת הצנחנים לגזרת חברון, זה היה בתקופה שבה במשך זמן רב לא הצליחו להוריד שם מחבלים. יוני דחף לחתור למגע עם המחבלים וביקש להוציא מארב כפי שהתאמן ב'מגלן'. בתחילה סירבו כיוון שחששו לפגיעה בכפריים, אך לבסוף אישרו לו. יוני בנה עמדה עם חייליו, והם אכן הצליחו לחסל שני מחבלים. בתיק נוהל הקרב שחיבר משתמשים עד היום בצבא כדגם לנוהל קרב".