בשבע 329: מאבק לצורך בניין

הבחירות וחשיבותן. כל בניין חיובי דורש מאבק, "סור מרע ועשה טוב", ורק אח"כ "בקש שלום ורודפהו". על המפלגות המכירות בערכי הקודש ללמוד להיאבק בממסדים הבעייתיים במדינה.

הרב אליעזר מלמד , י"א בשבט תשס"ט

בחירות

אמנם כבר זמן רב שקבלתי על עצמי שלא להביע תמיכה במפלגה מסוימת בבחירות, ואינני יכול להפר את קבלתי, אולם בשום פנים אין להבין מכך כי העיסוק בבחירות אינו חשוב.

להיפך, מצווה גדולה להיות מעורב בדעת עם הציבור, לכאוב במכאוביו, לשמוח בשמחותיו, ולפעול למען הדרוש תיקון. ובטוחני שקוראי 'רביבים' יבחרו במפלגה טובה, ואף יתנדבו לפעול במרץ רב כדי להרבות בוחרים למען המטרות הקדושות שלנו.

מאבק

כל בניין חיובי דורש מאבק. קודם כל "סור מרע ועשה טוב", ולאחר מכן "בקש שלום ורדפהו". אך אם בתחילה יבקשו שלום, בלי לסור מן הרע ובלי להעמיד את הטוב, גם שלום לא יהיה. וכן נצטווינו: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", וזאת כדי להגיע למצווה שבפסוק הסמוך: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יז-יח).

ופעמים שעושי הרשעה כל כך דבוקים ברעתם, עד שהסיכוי שיחזרו בתשובה נמוך, ועיקר מגמת המחאה היא להוקיע את מעשיהם הרעים, כדי שהציבור הרחב לא ייגרר אחר דעותיהם.

לצערנו, המפלגות שהכירו בערכי הקודש, לא ידעו עד כה לנהל מאבק ראוי. אולי חשבו שאם יימנעו ממאבק ירבו אהבה בישראל, אבל התוצאה הפוכה. ועל כן ראוי לקראת הבחירות לבקר בחריפות הראויה את המוסדות הבעייתיים ביותר במדינה.

הממסד המשפטי

הממסד האנטי-ציוני ואנטי-יהודי ביותר במדינת ישראל כיום הוא הממסד המשפטי. ממסד זה הולך ומכרסם בזהותה של מדינת ישראל כמדינת היהודים. לא זו בלבד שבית המשפט השווה את ערך היהדות לערך הדמוקרטיה, אלא שאח"כ בא השופט ברק וקבע כי כל משמעותה של היהדות היא הדמוקרטיה, וממילא ההגדרה היחידה של מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. וכך לא נותר תחום יהודי שבית המשפט העליון לא פגע בו.

החוק קבע כי השפה העברית היא השפה הרשמית של מדינת ישראל, ואילו בית המשפט בתהליך הדרגתי קבע כי לשפה הערבית מעמד שווה. יהודים השקיעו את מיטב כספם בגאולת קרקעות ארץ ישראל, ובית המשפט הולך ומפקיע מן הקרן הקיימת לישראל את הזכות ליישב יהודים בלבד על אדמותיה. הפגיעה בבתי הדין ובמעמד הרבנות אף היא ידועה.

גם בקביעת תוואי הגדר בית המשפט העליון התערב, ותמיד לרעת היהודים. גם בענייני צבא ובטחון הוא מתערב אך ורק לטובת הערבים, אם בהצבת סייגים על ידי צה"ל, ואם בהסכמה לשחרור מחבלים שנידונו למאסרי עולם מרובים.

בעטיו של בג"ץ לא ניתן להעניק קצבאות ילדים מוגדלות ליוצאי צבא, ולפתח התיישבות יהודית במקומות שבהם יש בכך צורך לאומי.

גם העימות בעמונה ובבית השלום נגרם על ידי בית המשפט. על זכות הדיבור של אלה שעוינים את מדינת היהודים בית המשפט מגן, אבל את החוק שהתיר לערוץ שבע לשדר בית המשפט פסל בתואנה צדדית.

מעודדי הנסיגות

לפני הנסיגה מדרום לבנון, ולפני הנסיגה מחבל עזה, השמיעו ראשי הממשלה ומערכת הביטחון דברי רהב ושחץ. הם השמיעו איומים וסיסמאות על התגובה הקשה שצה"ל ינחית על דרום לבנון או עזה אם הערבים רק יעיזו לירות לעברנו ירייה אחת.

התרענו באזניהם, קודם תבררו אצל היועצים המשפטיים שלכם מה תוכלו לעשות לאחר שתיסוגו. האם התייעצו, או שסתם הפריחו סיסמאות והוליכו שולל את הציבור? יתכן שלא התייעצו כלל. כל כך היו בטוחים באיוולתם שעל ידי הנסיגה יבוא שלום, עד שלא העלו בדעתם להתכונן למטר הטילים והפצצות. אבל גם ייתכן מאוד שהיועצים המשפטיים, שתמכו בכל ליבם בגירוש ובנסיגה, שיטו בהם ואמרו כי מבחינה משפטית יוכל צה"ל לאחר הנסיגה להפגיז בעוצמה את מקורות הירי גם אם הם יהיו בסביבת אזרחים, ולא עוד אלא שכל העולם יתמוך בנו מוסרית. כיום, לאחר הנסיגה והגירוש, הם אומרים להיפך. והסיבה ברורה: אז הם רצו לסייע לגירוש ולנסיגה, וכיום הם חותרים "לקדם" אותנו הלאה, אל נסיגות נוספות לגבולות הקו הירוק, ולהקמת "מדינת כל אזרחיה" במקום מדינת ישראל.

למעשה, הערבים יכולים כיום לירות טילים ולהשבית את איזור הדרום, ואילו צה"ל אינו יכול להפגיז בחזרה את מקורות הירי. במקום זאת נאצלים חיילינו המסורים לסכן את עצמם במבצע קרקעי.

לעמוד על משמר חיילינו

אמנם נכון שבמבצע האחרון בעזה, המצב המוסרי של צה"ל השתפר. כבר לא הפקירו חיילים כדי שלא לפגוע באוכלוסיית אויב. אולם עדיין מוכרחים לעמוד על המשמר ולחזור ולהזהיר, כי כל חייל שיודע על מקרה שמפקד או טייס נמנע מלהפגיז מחבלים שנמצאו בקרבת אזרחים, חייב אותו חייל להתריע על כך. לתת לכך ביטוי פומבי.

אל תחשבו שהמצב בצבא התייצב. עדיין ישנם גורמים מסוכנים שמעדיפים לרחם על האויב מאשר לדאוג לשלומם של חיילי צה"ל ולניצחונה של מדינת ישראל. אגב, לרובם המכריע אין ילדים בחילות הקרביים.

הממסד האקדמי

הממסד האקדמי מתנהג כאילו הוא מן האו"ם. אולם זה הרבה יותר גרוע מהאו"ם. כאשר אנשים זרים מביעים ביקורת על מדינת ישראל, אפשר לטעון שהם אינם מכירים את המציאות כראוי, או שהם מונעים מאנטישמיות, שהיא תופעה עולמית רווחת. אולם כיצד נסביר שאישים נכבדים מן האקדמיה הישראלית מאשימים את חיילי צה"ל בפשעים, וקוראים לעולם להחרים את מדינת ישראל? עמדות כאלה מסכנות ממש את ביטחונה של ישראל.

אילו היתה האקדמיה מזדהה כראוי עם העם היהודי, היה עליה להקיא מתוכה מרצים וחוקרים אלה. במקום זאת הם זוכים שם למעמד מכובד, מפני שהאליטה השלטת של הממסד האקדמי לא רחוקה כל כך מדעותיהם. והמימון לכל זה הוא מכספי משלם המיסים הישראלי ומכספי תורמים יהודיים מכל העולם.

החינוך

גם מערכת החינוך, שמושפעת מאוד מהאקדמיה, זקוקה לתיקון גדול. הלימודים השונים נלמדים כמנותקים מהחזון היהודי של תיקון עולם במלכות ש-די. זה מתבטא גם בחוסר ערכים וחוסר כבוד לדורות הקודמים.

משטרה

באין חזון לאומי של תיקון עולם, גם המשטרה מאבדת את דרכה, ואינה מסוגלת ללחום בפשע, בגנבות ובסמים. במקום זאת, אנו שומעים פעמים רבות על התעללות באזרחים תמימים. באין חזון לאומי גם קשה מאוד לטפל בפשע הרווח במגזר הערבי, שמונע מיצר עבריינות ומשנאת ישראל כאחד.

הממסד התקשורתי

עוד ממסד בעייתי ביותר הוא התשקורת. עלינו לפעול להעמדת תקשורת חלופית ולמאבק באמצעי התקשורת השמאלניים שפועלים כמונופול לכל דבר. אולי לאחר הבחירות תקום מפלגה שתוביל מאבק גלוי בשליטה של בעלי עמדות אנטי יהודיות על כלי התקשורת הממלכתיים שלנו.

גלעד שליט

גם כאשר הממסד התקשורתי משתדל לפעול למען מטרה שנראית כמוסרית, יוצא לו הדבר עקום. לאחרונה אנו שומעים שוב שדרנים ושדרניות שמדברים ברגש רב על החובה המוחלטת של מדינת ישראל לעשות הכול, אבל ממש הכול, כדי להחזיר את גלעד הביתה. גם אם צריך לשם כך להיכנע לתביעת החמאס ולשחרר מאות מחבלים.

וכל זאת בלי לקחת אחריות על מה שיקרה, על אלה שייהרגו וייחטפו בעקבות שחרורם של מאות מחבלים מסוכנים. מן הסתם זה קשור לעמדתם הבסיסית של התקשורתנים כי הערבים צודקים ברוב תביעותיהם.

בעבר כתבתי כי בעת המלחמה הפסיקו להפגין למען גלעד שליט, כי חלק ממארגני ההפגנות היו עסוקים בהפגנות למען ערביי עזה. אמנם חובה להדגיש כי ישנם יהודים טובים וצדיקים שפעלו בכנות למען גלעד, והם אכן הפגינו לקראת סוף המבצע בעזה בתביעה להמשיך במלחמה נגד החמאס עד לשחרורו של גלעד. תביעתם היתה מוצדקת, אבל עליהם להיזהר שלא להתחבר לתובעים את שחרורו בכל מחיר, בניגוד לדברי חכמים (גיטין מה, א): "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם".

כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים - תלה

שאלו, מניין לי כי חלק ממארגני ההפגנות למען גלעד שליט הם מן השמאל הקיצוני שהפגין נגד חיילי צה"ל שנלחמו בעזה. והשבתי כי שמעתי על כך ממקור מסוים.

אולם כך גם הגיוני, וכפי שלמדנו מחז"ל (ילק"ש שמות קסז), שפירשו כי דתן ואבירם, שותפיו של קורח, הם היו האנשים הרשעים שאמרו למשה רבנו "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו", וסיפרו עליו שהרג את המצרי, עד שנחשב למורד במלכות, ובעקבות זאת נאלץ משה לברוח ונתארכה גלות מצרים עוד שנים רבות.

ושאלו במדרש: ומניין שהיו אלו דתן ואבירם? והשיבו: "כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים –תלה; הם שאמרו הדבר הזה, והם שהותירו את המן, והם שאמרו 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה', והם שנחלקו עם קרח". והוסיפו חכמים שהם גם הלבינו את פניו של משה, שהוא בן מאומץ, ולא בתיה בת פרעה היא אמו, אלא יוכבד אשת עמרם אמו. ולא זו בלבד, אלא שהלכו אצל פרעה וסיפרו לו שמשה הרג את הנוגש המצרי, אבל פרעה שאהב את משה סלח על כך. והוסיפו דתן ואבירם ואמרו לפרעה כי באמת משה אינו בן בתו, אלא בנה של יוכבד העברית, וזה מה שגרם לפרעה לגזור עליו מיתה.

וכך גם לימינו, כשרואים אנו מעשים רעים, נכון והגיוני לתלות אותו ברשעים, ולא באנשים הפשוטים שנגררים אחריהם. יש בזה לימוד זכות על הציבור, ועל ידי כך גם יוכלו הצדיקים למקד את המאבק בשורשו ולנצח.