בשבע 330: השופט רובינשטיין קיבל 5 דקות להחליט

תשובת המדינה לעתירת 'פורום המשפטנים' נגד העברת עשרות מיליונים לעזה התקבלה 5 דקות לפני מועד כניסת המשאיות. משרד פרסום שהשתמש בתמונת הצנחנים בכותל בקמפיין מסחרי חויב לשלם לצלם עשרות אלפי שקלים

יאיר שפירא , י"ח בשבט תשס"ט

'פורום המשפטנים למען ארץ ישראל' עתר לבג"ץ נגד החלטתו של ראש הממשלה היוצא, אהוד אולמרט, להעביר עשרות רבות של מיליוני שקלים לרצועת עזה, בניגוד לדעת שריו הבכירים. העתירה הוגשה בשעה מאוחרת בלילה כעתירה דחופה לשופט בית המשפט העליון שהיה בתורנות באותה העת, סלים ג'ובראן. השופט ג'ובראן הורה למדינה להשיב לעתירה עד עשר בבוקר למחרת. באיחור של עשרים וארבע דקות הגיעה תשובת המדינה, שעיקרה תשובות שנמסרו לעתירות דומות בעבר, בצירוף הודעה שהמשאיות עם הכסף נמצאות כבר במעברים.

התבקשה החלטה מהירה. הפעם ישב על המדוכה השופט אליקים רובינשטיין. הוא דרש לקבל תשובה מנומקת לעתירה הנוכחית, ולדעת האם התשובה היא על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. למדינה ניתנה ארכה עד לשעה שתיים אחה"צ. המדינה הודיעה בתגובה לרובינשטיין כי המשאיות ימתינו עד שתיים וחצי. תשובת המדינה הלקונית, שהוצהר עליה שהיא גם על דעת היועמ"ש, התקבלה בשעה שתיים עשרים וחמש. רובינשטיין התלבט האם להגיב להתנהלות המחוצפת של המדינה בצו ביניים שהיה משאיר את המשאיות עמוסות הכסף לעוד מספר יממות בתחומי ישראל, אך לבסוף החליט לשחרר אותן לדרכן.

בשפתו העדינה מחה השופט על ההתנהלות והבהיר כי אין בכוונתו לפטור את המדינה מדיון מעמיק בנוהלי קבלת ההחלטות בנושא זה בעתיד. הוא לא הורה למחוק את העתירה, שהפכה לכאורה בלתי רלוונטית, והסביר שמאחר וגם בפעם הבאה עלול הנושא לעלות תחת לחץ שלא יאפשר דיון מסודר, הוא מעניק למדינה שלושה ימים להגיב כהלכה לעתירה כדי לדון בעניין בכובד ראש וברצינות.

 

לא לשימוש מסחרי

משרד הפרסום זרמון-גולדמן מפורסם בגסות הרוח המתפרצת מעת לעת בקמפיינים שבניהולו. המחאות נגד הפרובוקציות היוצאות מאותו בית יוצר רק מעצימות את ההד הציבורי לקמפיין, והלקוח ומשרד הפרסום באים על שכרם היוצא בהפסדנו. השבוע היה זה משרד זרמון-גולדמן שהפסיד. שופטת בית משפט השלום בתל אביב, חנה ינון, קבלה את תביעתו של הצלם דוד רובינגר, חתן פרס ישראל, וחייבה את המשרד ואת לקוחו, אתר אינטרנט בולט, לפצות את רובינגר בעשרות אלפי שקלים. התביעה נסבה על מודעת פרסום לאתר שהופיעה בעיתון כלכלי על כפולת עמודים. במודעה נראתה תמונתו המפורסמת של רובינגר של הצנחנים המביטים אל הכותל מיד לאחר שחרורו. בשולי התמונה הופיעו מספר דוגמאות מדף הבית של האתר תחת הכותרת 'דף הבית בידנו'.

רובינגר טען בכתב התביעה כי לדידו תמונה זו, אשר התפרסמה בארץ ובעולם, מהווה אייקון תרבות וסמל לשחרור הכותל ולאיחוד ירושלים, וחרוטה היא בזיכרון הלאומי כאחד מסמלי עם ישראל במולדתו. הוא מסר תשליל מן התמונה ללשכת העיתונות הממשלתית כדי לאפשר עשיית שימוש בתמונה לעניינים ציבוריים. השימוש שעשה משרד הפרסום בתמונה, על אף ששילם תמלוגים ללשכת העיתונות, היה בעיניו פגיעה בערכה, וגרם לטענתו 'הפרה של זכות מוסרית ביצירה המקורית'. מסתבר שאותה 'זכות מוסרית' מעוגנת בחוק בפקודת זכויות יוצרים. אך השופטת ינון לא תבעה רק את הפגיעה בזכות היוצרים של הצלם. הפגיעה, טענה השופטת, היא בכל השותפים "לתחושת האייקון הצילומי, הם ציבור המעיינים בתמונה, המציגה את הצנחנים ברגע היסטורי בו מביטים הם בערגה אל הכותל, עם איחודה של ירושלים, רגע הנצור ושמור בציבור הישראלי הרחב כרגע היסטורי נעלה ומיוחד".

 

החוק עדיין מחכה לתיקון

עורך דין ירושלמי הגיש לבית הדין הגדול בירושלים תביעה ממונית כנגד עמותת הקדש שלטענתו לא שלמה לו שכר טרחה. הצדדים חתמו על שטר בוררות המסמיך את דייני בית הדין לדון בעניין. אלא שבית הדין הגדול קבע כי לא הוא הפורום הראוי לברר תביעה מעין זו, ופסק כי המחלוקת תידון בפני הרכב העוסק בהקדשות בבית הדין האזורי. עורך הדין בחר שלא לתבוע את העמותה בבית בדין הרבני האזורי, אלא בבית משפט השלום בירושלים. אנשי העמותה ביקשו מהשופט למחוק את התביעה על הסף. הם הציגו בפניו את שטר הבוררות שנחתם בינם ובין עורך הדין, וטענו כי לאחר שחתם על שטר הבוררות בפני בית הדין הגדול אין הוא יכול לחזור בו ולהעביר את המחלוקת אל בית המשפט. השופט דחה את הבקשה וטען כי הסכמה של צדדים על בורר מסוים אינה מקנה לאותו הבורר את הזכות להעביר את ההכרעה בסכסוך לבורר אחר מבלי ששני הצדדים הסכימו לכך. בית המשפט גם תמה על כך שבתי הדין הרבניים ממשיכים לדון במחלוקות כספיות מעין אלו. לפני שנתיים וחצי קבע בג"ץ כי מוסדות רשמיים של המדינה אינם יכולים על פי החוק להכריע במחלוקות שאינם בסמכותם על פי חוק. אשר על כן בתי הדין הרבניים הממלכתיים, כך נקבע, אינם יכולים לשמש כבוררים בענייני ממונות שלא בתחומים שהוגדרו להם בחוק.  הפסילה של בתי הדין הרבניים של המדינה מלשמש כבוררים לא היתה מסיבות עקרונית, אלא מטעמים חוקיים. סיעת ש"ס, היחידה מבין המפלגות הדתיות שישבה בקואליציה היוצאת, הבטיחה להביא לחקיקה ממשלתית אשר תסדיר את העניין, אלא שעד היום חקיקה שכזו לא הושלמה. עד אז, רק בתי הדין הפרטיים מוכרים ע"י החוק ככאלו ששטר הבוררות שנחתם בפניהם מחייב.

 

שלטון המשפט בגני הילדים

המשפטיזציה הגואה במדינתנו מגיעה לא פעם לידי אבסורד. הסיפור הבא היה יכול להיות עניין משעשע של ממש לולא שתחילתו בטרגדיה. לפני שנתיים וחצי נחנקה למוות ילדה בגן בתאונה נדירה, כשהסתבכה בווילון בפינת משחקים. חקירה נפתחה בעניין בחשד לרשלנות. אלא שעד מהרה התגלה כי המתקן הנקרא בפי הילדים וגננותיהם 'פינת קוקו' נפוץ ברבים מהגנים בישראל, וכי יצרני מתקנים רבים לילדים מציעים אותו למכירה דבר יום ביומו.

לפרקליטות לא נותר אלא לסגור את תיק החקירה, אך לא לפני שהוצאה הנחיה ממשרד המשפטים לגני הילדים להימנע מהצבת 'פינות קוקו' בגנים. שר המשפטים היוצא התלונן לא פעם, ובמיוחד לאחרונה, כי משרד המשפטים בעזרת מוסד היועצים המשפטיים מנהל למעשה את המשרדים הממשלתיים כולם. עתה נוספו לנתיניו של המשרד גם גני הילדים.